מיום רביעי האחרון משכה את תשומת ליבי תופעה מעניינת בפייסבוק. יותר ויותר אנשים, או שנקרא להם בשמם הפייסבוקי – חברים, לוקחים חלק פעיל במבצע הצבאי "עמוד ענן" והופכים להיות דוברים של משרד החוץ, או ההסברה, או העלייה, או אפילו משרד הדתות.
קבוצה של חיילים שרים במעגל שיר חסידי שמעביר בי צמרמורת קלה. פוסטים נרחבים שקוראים תפילה לשלום חיילנו, קליפים קצרים שמתחילים ב"כל האמת על מה שקורה בישראל" או ב"להפיץ להפיץ להפיץ" ועוד. כל כך הרבה, עד שאני כבר לא מעודכנת בחייהם האמיתיים של חבריי לפייסבוק אלא רק בתחושות שלהם מהמצב הנוכחי.
אין ספק שהכוח שיש להמון אדם להפיץ מידע מסוים הוא גדול הרבה יותר מזה שיש למשרד הסברה אחד. ההסברה המקוונת תופסת תאוצה ועמודי הסברה בפייסבוק מגיעים לאלפי לייקים (עמוד "מתגייסים למאמץ ההסברה בעולם" נפתח לפני שלושה ימים וכבר עומד על כ-5,000 לייקים). מהפכת המידע משנה את פניה של המלחמה ומוסיפה ללחימה הממשית את הלחימה המקוונת שמתרחשת כל העת בקצב מהיר יותר.
הפייסבוק האישי, הופך לכלי לחימה לאומי, כשקצב ומהירות הדברים שמתחלפים בו רק גורמים לאבד כיוון ופשוט לחזור לקרוא Ynet. אנחנו בעידן שבו הרבה יותר קל לייצר עובדות, להפריך אמיתות ולצאת נגד הונאות. מערך ההסברה החדש והנרחב מסתמך על תחושות. הוא מהיר, הוא מתחדש כל הזמן אבל ספק אם הוא אמין. אנשים משתמשים בפייסבוק האישי שלהם כדי להתנצח מול אחרים על דעות, קונספירציות, נקודות מבט. לא ברור כמה עיבודי פוטושופ כל תמונה שמועלית בו עוברת, מתי צולמו הקליפים ומי אמר מה למי. כמות המידע והעומס שנוצר רק הופך את הכל לבליל גדול של News Feed מעייף.
מחסנית מלאה בלייקים
מיום רביעי האחרון גם הפייסבוק האישי הפך לשדה קרב שבו כל אחד רוצה לנצח. לעומת המלחמות הממשיות האחרונות, שלא מסתיימות עם ניצחון מכריע, המלחמה המקוונת היא ודאית יותר – המנצח הוא זה שיזכה לתשומת הלב הגדולה מכל. או במונחים סטטיסטים, אנו בעידן שבו כל מלחמה ממשית זוכה למקבילה אינטרנטית בדמותה של המלחמה על הלייקים.
לחיצה על כפתור הלייק או הShare היא פעולה של פחות משנייה. לצערי, גם לחשוב על הסיבה לכך בעולם הוירטואלי לוקח פחות משנייה. כולנו רוצים להיות דוברים, להראות לעולם כמה המלחמה שלנו צודקת משל האחר. העולם הבלתי נגמר של הרשת מאפשר זאת, אבל האם באמת כולנו יכולים להיות דוברים? הימים האחרונים של מבצע "עמוד ענן" וההשתקפות שלו ברשת החברתית מעידים על כך שרבים מאיתנו לא באמת עושים את הפעולה הבסיסית כל כך של לחשוב. לפחות לפני שמגיבים, מתווכחים, מעבירים תמונות הלאה. כמו שלא אשים פתק בקלפי במחשבה של רגע, או אשקיע במניות לפי תחושה רגעית, כך כדאי לעצור רגע לפני כל פוסט או לייק ולחשוב על הדברים לעומק ולהבין שהכוח שלנו מאחורי מסך המחשב הוא חזק ובאותה המידה הוא גם הרסני.
לשכנע את המשוכנעים
באתר משרד ההסברה והתפוצות, ישנם מספר טיפים למסביר המתחיל. מתוכם; "התייחסו למה שחבריכם לשיחה אומרים במקום להתרכז רק במה שיש לכם לומר, שימרו על 2-3 מסרים שאותם ברצונכם להעביר והקפידו להימנע מריבוי מסרים.." מערך ההסברה החדש שנוצר בפייסבוק הוא מערך אגרסיבי, מאיים, דורסני שמופעל על ידי המונים. זהו מערך הסברה שמשתמש בכל מה שמסוכן בשביל פעולת הסברה טובה ולכן התוצאה שלו עלולה להיות הפוכה.
אין דו-שיח סבלני, יש עומס של מסרים ולפעמים יש תחושה שפעולת ההסברה של המשתתפים בפייסבוק היא פעולת הסברה בשביל העצמי ותו לא. זוהי פעולת הסברה כדי לזכות בכמות הלייקים הגדולה ממי שבין כה וכה חושב בדיוק כמוני ולא יותר מזה. אני תוהה אם הפעילות האינטרנטית הזאת באמת מגיעה אל גולשים מהעולם ואם כן, איך הם מגיבים אליה. הרגשתי היא, שפעולת ההסברה הפכה לפעולת הרתעה. והלוואי שאתבדה.
