"המתחים בין גבולות ותרבויות שונות מעסיקים אותי, וזה בא לידי ביטוי ביצירה שלי"

מאת:רווית סבג
שתפו

לפני קצת יותר מחצי שנה היא פרצה לתודעה הישראלית, המתוקה התורנית, ריף כהן. זמרת, יוצרת, כותבת ומלחינה. מאז כולם אוהבים לאהוב אותה. וכל כך ברור למה; היא צעירה, יפה ופוטוגנית, היא שרה בצרפתית, ולמרות זאת, היא בהחלט חריגה יחסית לנוף מוזיקת המיינסטרים. אז למה בעצם כולם כל-כך רוצים לחבק אותה? הרי ידוע שבארץ כל מה שנכנס תחת הקטגוריה "ים-תיכוני" נחשב אוטומטית לנחות.

כהן, ילידת 1984, היא תל-אביבית במקור. היא לומדת פסנתר מגיל 4 וכבר בגיל 12 כיכבה בתוכנית הנוער "זאפ לראשון" בערוץ הראשון. בנעוריה כיכבה בסרט "עולמים" של ז'וזף דדון ושיחקה תפקיד אורח בסדרת הטלוויזיה "פרשת השבוע" של רני בלייר. בנוסף לאלו תמיד עסקה במוסיקה. היא שרה בלהקת "גבעול" והיא מופיעה עם רביד כחלני במופע שמשלב שירים ממרוקו ואפריקה.

יצור כלאיים חדש

הסגנון שאפיין אותה לפני הפרויקט האחרון שכולל את הסינגלים "א פריז" ו"גאם" היה יותר אוונגרדי, "הפרויקט האחרון הוא ללא ספק המוסיקה הכי קומוניקטיבית שעשיתי עד היום", היא אומרת. כמו כן, היא גם כותבת מוסיקה מקורית להצגות (ההצגה "הלב", של עמותת "שקל") וסרטי קולנוע ("ציון" של ז'וז'ף כהן).

למעשה, כהן היא יצור כלאיים חדש, שמשלב בין מה שרוצים לאהוב, לבין מה שרבים אוהבים לשכוח. הדמות הציבורית שלה מעלה שאלות רבות, כמו מי היא? האם היא ילידת הארץ? מה היא עברה? למה דווקא צרפתית? בכל מקרה, לאחר שיחה קצרה איתה רוב המסתורין מתבהר.

אז מי זו ריף כהן? 
"אני שואלת את עצמי כל יום את השאלה הזו מי אני".

איפה גדלת בעצם?
"אז זה מה שמעניין אתכם, אם אני צרפתיה או לא? אז ככה, נולדתי בישראל, בתל-אביב, לאמא שלא יודעת מילה בעברית. היא רק עלתה לישראל לבד והשאירה את כל משפחתה בצרפת".

אז משם הצרפתית?
"למדתי לדבר יחד איתה ומשם המבטא".

הוריה של ריף במקור מאלג'יר, אמה גדלה בניס ועלתה ארצה בגיל 19. אביה גדל ביפו. כיום הוריה הם בעלי גלריה לאומנות בבן-יהודה. בכל מקרה, ריף היא אכן מתוקה אמיתית, אבל לא מהסיבות שחשבתם. היא תל-אביבית, ישראלית ויהודיה שכל חייה עסקה במוזיקה. בחלק רב משיחות החולין עם חברים שמה עלה ואיתו גם חרושת שמועות בלתי מבוססת, כמו למשל: "היא בכלל צרפתיה, היא לא מזמן עלתה לארץ וגילו אותה, היא עושה מוזיקת מהגרים אמיתית שלא מתביישת בשורשים".

שרה על מהגרים

אז מה בין השמועות למציאות עצמה? ובכן, כששאלתי אותה האם היא תופסת את המוזיקה שלה כמיזוג תרבויות, או אפילו מוזיקת מהגרים (למרות שהיא לא מהגרת), היא ענתה :"כן, הנושא של המוזיקה שלי הוא מהגרים, בגלל שהיא מדברת על החוויה שלי בצרפת, עברתי לגור שם לשנתיים. וגם בגלל שכל נושא המהגרים בעולם הוא מאוד אקטואלי, וגם כנושא פילוסופי הוא מעניין אותי, אני מאמינה שאולי כולנו מהגרים בכל העולם ואין מושב קבע לאף אדם. כל המתחים בין גבולות ותרבויות שונות מעסיקים אותי, וזה בא לידי ביטוי ביצירה שלי".

כהן מסבירה שהמוזיקה שלה מגוונת ושהפרויקט הזה באופן ספציפי הוא מעיין רוק שמושפע ממוזיקה צפון אפריקאית. את ההשפעה הצפון אפריקאית כהן שהיא שאבה מהבית, שזו המוזיקה שהתנגנה ברקע הילדות שלה.

תמיד התחברת לסוג המוזיקה הזו?
"לא עשיתי בחיים הרבה דברים שונים. עבדתי הרבה זמן עם הצגות, בעיקר כתבתי מוזיקה. באופן כללי אני יותר מלחינה והכיוון שלי עד הפרויקט הזה היה מוזיקה יותר אלטרנטיבית. אבל עכשיו אני יותר בכיוון הזה, בגלל זה אני קוראת להפקה הזו פרויקט, כי זה לא כל מה שיש לי להציע."

הפרויקט הזה הוא שפתח את דלתות המיינסטרים?
"נכון, אין ספק שהפרויקט הזה פתח את הדלתות. למרות שזה גם הפתיע אותי כי הוא גם לא כל-כך מיינסטרים. אבל אין ספק שזה סוג המוזיקה הכי קומוניקטיבית שעשיתי מעולם".

זה די נדיר, אבל כולם מפרגנים לך כאן
"נכון, למרות שכל הסינגלים עד עכשיו היו בצרפתית, ובכלל לא ציפיתי לזה כשעבדתי על האלבום. אבל כל זה בסופו של דבר מאוד משמח, כי זה נחמד לדעת שיש זיקה למוזיקה שונה ולא בעברית בארץ. זו היתה ממש הפקת הינדי. ביקשנו ממכוניות חולפות להאיר לנו בשביל תאורה בקליפים. את הצילומים המהירים צילמנו לא על מסילות, אלא עם צלם שנסע על סקייטבורד.

"אני גם מביימת את הקליפים, אני נעזרת בכמה חברים טובים שעומדים עבורי מאחורי המצלמה. אני משתדלת לייצר הפקות קטנות כדי שתהיה לי יותר שליטה ויכולת להתרכז בתוצר שלי. הכי חשוב לי שיש לי שליטה מלאה, אף אחד לא אומר לי מי אני, מה אני ומה אני צריכה לעשות".


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות