עידו קנר לא נופל לשום הגדרה שאתם מכירים. הוא נע ונד בין חילוניות לדת, בין ירושלים לתל אביב, בין חומר ורוח. יוצר התוכן הצעיר, הרכש החדש של "כאן דיגיטל", הוא ציניקן מכף רגל ועד ראש, אבל בתוכו מחובר לבריאה, במובן הכי פחות ציני שיש. ראיון
איך לומדים להיות יוצרי תוכן? איך נסללת הדרך מכמה סרטונים שצולמו באייפון ונערכו בתוכנת מחשב פשוטה, ליוצר התוכן החדש והמסקרן של "כאן דיגיטל"? אם תשאלו את עידו קנר (28), זה קרה לגמרי בטעות. "הייתי אמור להתחיל ללמוד אומנויות המסך בבצלאל ובאתי לראות את המקום עם עוד כמה אנשים. היה רגע שהראו לנו עבודת גמר של אחד הסטודנטים שם, נכנסנו לחדר חשוך שהיה בו כד והסטודנט הקרין סרטונים שלו עליו. סרטונים עמומים כאלה שאתה לא לגמרי מבין מה הם אומרים, פתאום הכל נהיה מואר ואז הכד נשבר. אני זוכר שאמרתי 'בואנה, לא בא לי לייצר סרטונים על כדים', בא לי לעשות סרטונים רגילים לאנשים רגילים, שלא שרק יחידי סגולה מבינים אותה. אני חושב שיש בזה משהו שהוא קצת סותר את הסיפור של אמנות, אמנות לא באה לדבר לכמה אנשים, היא באה לדבר להמון. לפחות האמנות שאני רוצה לעשות".
"אינסטרומנטלי כבר יש לכם בחברה?"
קנר גדל באשדוד בסביבה דתית-לאומית, בבית ששילב בין שירי ארץ ישראל היפה והטובה לשירים חסידים והיום הוא שומע הרבה רוק ישראלי. הוא לא חובש כיפה כי לא מעוניין שתגדירו אותו, אבל מניח תפילין כל בוקר, "כדי להיות מחובר לרעיונות גדולים יותר". הוא אוהב את הניגונים של קבלת שבת, אבל כשלבד בבית בערב שישי הוא מתעלם מקיומה, "זה כיף כשחוגגים אותה יחד. אם הייתי בגולה הייתי אומר שיש חשיבות לשמור את השבת שהיא לא תיעלם, אבל היום אני רגוע, אני יודע שיש מי ששומר עליה בשבילי". היום הוא חי בתל אביב ורואה אותה כקדושה לא פחות מירושלים, שבה גר בשנים האחרונות: "תל אביב היא עיר שמייצרת קודש, רוח ותוכן, לא פחות מירושלים. אולי יש בה אנשים שחושבים איך לקנות מכונית יפה יותר, אבל יש הרבה יותר אנשים שחושבים על אמת חדשה שהם הצליחו לזקק, או על מוסריות גבוהה יותר ממה שאנחנו נמצאים בה עכשיו. יש כל הזמן תנועה של קודש, של להגביה את הנשמה. זה מה שיהדות מנסה לעשות ובעיניי זה גם מה שתל אביב עושה, מנסה למצוא ערך ומשמעות לחיים".
"אני יוצאת מנקודת הנחה שכל דבר שאעשה לא יהיה טוב כמו 'חזרות'": נועה קולר בראיון
מבת ים להונג קונג ועד לאופקים: היוצר אופיר יודלביץ' מגיע עם "גרביטאס" לפסטיבל "מדרום"
"ריקוד האש": מבט אמיץ לנפש האנושית
לקח כרכרה כבדה של רדיו ויצר לה דיגיטל. "עובדות מהעתיד" שיצר עידו קנר | מתוך YouTube
.
המקצוע "יוצר תוכן" לא היה קיים כשקנר היה ילד והוא בכלל רצה להיות פסיכולוג: "עד שמישהו אמר לי: 'אתה יודע שזה קשה'. בדיעבד, אם הוא לא היה אומר לי את זה, יש מצב שהיום הייתי פסיכולוג". זה אולי נשמע כאילו קנר הוא ותרן או עצלן, אבל אל תתבלבלו, הוא לא, אלא פשוט יודע לנצל הזדמנויות. "בין היתר אני יוצר תוכן, אבל יותר מזה, אני…" הוא עוצר לחשוב ולאט לאט פיו מבטא את המילה – "אינסטרומנטלי".
אינסטרומנטלי?
"אני אומר לאנשים תקשיבו, אני לא יודע מה אתם חושבים שאני יודע לעשות. אבל אינסטרומנטלי כבר יש לכם בחברה? והם ישר אומרים 'לא, אין לנו'. כאן נכנס הקטע של הלחץ, אני מלחיץ אותם ואומר להם 'אוי ואבוי אם לא תעסיקו אינסטרומנטלי מהר, לצערי המצב שלכם יהיה בכי רע'. ופה אני נכנס לתמונה. אף אחד לא לגמרי יודע מה אני עושה שם, אנשים פשוט מבולבלים מספיק ואני מנצל את הסיטואציה ומתחיל עם כל האינסטרומנטים. והם שואלים את עצמם 'זה היה גאונות? זה סתם? האם אנחנו פשוט לא מספיק חכמים כדי לקלוט, או שזה באמת היה שום דבר?' ועד שזה שוקע אני לא שם. זו שיטת העבודה".
אז אתה בעצם מסתמך על בלבול של אנשים?
"אני חושב שהחכמה היא לייצר תפקידים שלא קיימים. זה גם דור כזה שמבלבל, אנשים יכולים להגיד NFT ואף אחד לא יודע מה זה, אבל זה בטח חשוב. תנצלו את הדור הזה, את הרגע המבולבל באנושות, כדי להגיד שיש דברים שאתם עוזרים בהם. זה רגע טוב, כולם יכולים פשוט להיכנס ולהגיד "אני מר יו-אס-ג'י". ג'י, מה זה ג'י? זה באנגלית? זה בעברית? התחלה של גימל סיום של G? אף אחד לא יודע ואתם כבר סיימתם שנה בתפקיד".
מאז ומעולם קנר יצר דיגיטל, אבל אף פעם לא קרא לזה כך. "זה היה אינטואיטיבי, דברים שהגניב אותי לעשות. כילד הייתי עושה סרטונים, יושב עם אחים שלי במחשב ועורך וידאו. אף פעם לא חשבתי שזה מקצוע, תמיד חשבתי שזה יהיה תחביב לצד הדברים האמיתיים שאעשה בחיים". לצבא הוא התגייס לתפקיד של מש"ק עלייה בבא"ח כפיר, אבל לא עבר הרבה זמן עד שמיינו אותו למש"ק דיגיטל – במילותיו. "אין לי מושג איך זה קרה, היו כמה ניסים בדרך. ייאמר לזכות הצבא שזה באמת מוזר שעשיתי משהו שהרגשתי שאני נהנה ממנו, טוב בו ואולי אפילו מועיל לצבא. למרות שלא נראה לי שזה באמת עזר למישהו חוץ מלשמח חיילים". המג"ד הצמיד לו צלמת ועורך ושלח אותו לעשות סרטוני תדמית לבא"ח, אבל הוא עשה את מה שעידו קנר יודע לעשות. "צילמנו קטע בחדר אוכל על איך קשה למצוא צלחת נקייה, או על איך אין קליטה בבא"ח או שהרס"ר מתעמר בנו, דברים שהצחיקו אותי כחייל. אבל אז הקטע הוקרן מול 4,000 איש ובדיעבד הבנתי שאולי זה לא היה הסרטון הכי טוב להראות. כל החיילים היו באוויר, הקהל בכה מצחוק ומאחוריו כל המג"דים מסתכלים כאילו, מה קורה פה".
עוד לפני שידע מה זו מדיה, שיגע את העולם. סרטון מ-2017 שפורסם ב"חיילים מצייצים" וזכה ל-10K לייקים | מתוך YouTube
.
ואחרי הצבא היית אבוד כמו כולנו? מלצרת?
"לא מלצרתי, שנאתי את הדברים הרגילים האלה שמתבקש לעשות. תמיד ידעתי שיש משהו מעניין שאפשר לעשות. אז הלכתי להדריך במוזיאון בגין, שזה היה סוג של ביטוי פנימי לזה שנורא רציתי לעמוד מול קהל ולדבר. איכשהו הייתי מייצר סיורים שעל הדרך הייתי עושה אותם יותר כיפיים ומעניינים. זה מסוג הדברים שאתה עושה ולא מבין כל כך למה הם מושכים אותך ובדיעבד, כשהזמן עובר, אתה מבין. הייתי בטוח שאני בא מהפן החינוכי-לימודי וגיליתי שזה היה הרצון לעשות צחוקים והרגעים שהכי נהניתי מהם היו כשהקהל צחק".
"כשזה קרה התחלתי לחשוב ברצינות להפוך את זה למקצוע"
הוא פרץ לתודעה הציבורית עם סרטון מהפגנת חרדים נגד גיוס בירושלים באוקטובר 2017, שהעלה לעמוד הפייסבוק שלו ול-YouTube. כמה חודשים אחר כך, בפברואר 2018, העלה סרטון נוסף, הפעם מהפגנה נגד השחיתות ברוטשילד בתל אביב, בהובלת מני נפתלי, אב הבית לשעבר של משפחת נתניהו שתבע אותם במשפט מתוקשר. "אני לא מרגיש חיבור לאנשים שיוצאים להפגין, נקודה. בואו, אתם אנשים קצת מוזרים- תכתבו פוסט, אנחנו בדור אחר. אתם ממשיכים לצעוק ברחובות? חברים! תיכנסו הביתה מה יש לכם, השתגעתם? בעיניי, אנשים שיוצאים להפגנה ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית, יש בזה משהו מיושן וממש מצחיק. הם לא צועקים בכנסת, לא בעיתון, הם לא כותבים פוסט בפייסבוק. זה מלא אנשים שחושבים אותו דבר וצועקים יחד, אחד על השני. וגם לאף אחד לא אכפת, כל יום צועקים ברחוב".
הסרטונים האלו הביאו לקנר תשומת לב רבה, כולל ראיון ב"צינור" עם גיא לרר ואת התואר "פריצת השנה" בתוכנית "חי בלילה" (קשת 12) עם נדב בורנשטיין. "שם הייתה תפנית משמעותית בעלילה. זה הפך את זה למשהו שונה, פתאום טלוויזיה והתחילו להזמין אותי לראיונות בכל מיני מקומות, "Mako" ו"חי בלילה", דברים שהם יותר גדולים ממה שחשבתי שאני אגיע אליהם. וכשזה קרה התחלתי לחשוב ברצינות על לעבוד בזה, להפוך את זה למקצוע". אם היה יכול, הוא היה פשוט יוצר, בלי לדאוג לכסף ולא עבור הפרנסה, אבל הוא רחוק מלהתנגד למנגנונים כלכליים. "צריך להגיד את האמת, בעולם בלי קפיטליזם היום אני עני מרוד. לאנשים יש כסף להביא לי בשביל תוכן, שזה דבר רוחני לחלוטין, אין בזה כלום".
על מה אתה מוציא הכי הרבה כסף בחודש?
"אוכל. מסעדות, וולט. אני לא מכין, רק קונה"
מה עם חברה שתבשל לך?
"אני צריך חברה, אבל לא פמיניסטית. פמיניסטיות לא מבשלות"
אתה מוקלט, עידו
"תכתבי שפמיניסטיות צריכות ללמוד לבשל, כי עם כל הכבוד לאידיאולוגיה שלהן אנחנו עדיין רעבים. את יכולה להפוך את זה לכותרת. ברור שאני צוחק, כן? אם תפרסמי את המשפט הזה, כבדיחה אני ישר אגיד שאני מזדהה כאישה, אשנה את המגדר שלי ואפילו אצטרף למחאה נגדי. סתם כי זה מצחיק אותי".
"יש רגעים שאתה מתפשר על העקרונות שלך"
לפני שהחל לעסוק במדיה באופן מקצועי, קנר עבד בקופירייטינג ובכתיבת פרסומות, המפורסמת בהן זו פרסומת ל-max עסקים בהשתתפות קרן מור, יובל סגל ושחר חסון. "אני לאו דווקא מתעניין בכרטיסי אשראי, אבל יש רגעים שאתה מתפשר על העקרונות שלך כי יש לך הזדמנות לגרום להרבה אנשים לצחוק, או ליהנות או לחוות חוויה בהפסקת הפרסומות שיכלה להיות משמימה ומיותרת, אבל הם קיבלו מערכון קטן מתנה על חשבון אותה חברה שכאילו דוחפת להם מוצר". העבודה האחרונה שלו הייתה בחטיבת הדיגיטל של גל"צ, אותה הוא הקים פחות או יותר. "זה אומר לקחת כרכרה כבדה ומנוסה שמיועדת לעשות בעיקר רדיו ולגרום לה לייצר דיגיטל, שזה משהו חדש. זאת הייתה המטרה שלי. אז קודם כל, ברמה הטכנית הייתי אחראי להביא ציוד, כי לא היה כלום, היו שתי מצלמות וזהו. ואז התחלנו לייצר סדרות". הסדרה המוכרת ביותר שיצר לגל"צ היא זו שהוא מככב בה, "עובדות מהעתיד", המתעדת בחור שמגיע מהעתיד ומנסה להבין למה דברים קורים בהווה כמו שהם קורים. בסדרה הוא נפגש ומראיין אנשים, חלקם אנונימיים וחלקם מוכרים יותר, כמו דוד דביר, פנינה רוזנבלום ותמר זנדברג.
ומה מתוכנן לדיגיטל של "כאן"?
"אני אעבוד גם לבד וגם בשיתופי פעולה. אני מחכה לשתף פעולה עם יוצרי רשת אמיצים כאלה, נגיד אורי ורד שממש מצחיק אותי. אני כל הזמן חושב על דברים, זה לא נגמר. אולי זו גם הצרה שלי, אני מתמקד ביותר מדי דברים ביחד, לא עושה משהו אחד. אני מניח שכשאני אכנס לשם אתאפס רק על משהו אחד ואניח את כל הדברים האחרים בצד, אבל לא יודע מה יעלה ראשון בחכה".
