יוצא מהמגירה: "שלכת" הוא צח

מאת:עדי וולקוביץ
שתפו

לפני שלוש שנים האיש מאחורי עמוד הפייסבוק המצליח "שלכת" נחשף לאחר שנים של אנונימיות. הטקסטים הפגיעים והפילוסופיים קיבלו פתאום שם, פנים וגוף. בנוסף, נחשפו צדדים נוספים באדם האחראי על פוסטים בעלי אלפי שיתופים שנגעו בכל כך הרבה לבבות. מה גרם לצחי עג'מי(28) לצאת מן הצללים ומדוע הם היו שם מלכתחילה? מה היה בעבר ומה יקרה בעתיד?

עלה שלכת

מילים כמו שלכת. נלקח מעמוד הפייסבוק "שלכת"

 

איך התחלת לכתוב ומתי?

"האמת שזה ממש תהליך, אצלי ספציפית זה התחיל בגיל מאוחר. בגיל 20 התחלתי בפלטפורמה שקוראים לה "ישרא- בלוג", היה לי בלוג משלי וכתבתי שם. שמתי לב שכשאני כותב שם אנשים מגיבים לי המון ושהבלוג היה בין הבלוגים והפוסטים החמים והרבה אנשים הזדהו עם זה ועם הזמן הבנתי שהכתיבה שלי  מחברת  בין אנשים, כי בזכותה הכרתי כמה בנות זוג שלי וגם בין אדם לעצמו והמשכתי כי ראיתי את עצמי באנשים האלה שכתבו לי שהם מרגישים פחות לבד כי אני התחלתי לכתוב כי הרגשתי לבד וזה מילא אותי."

הבלוג נכתב תחת השם "שלכת"?

"כתבתי תחת כינוי אחר לגמרי בשם "איש", רציתי להיות אנונימי לגמרי, גם תחת "שלכת" הייתי אנונימי לגמרי עד שהבנתי שאין סיבה בעצם הרי כל המשפחה שלי ידעו שאני כותב, ידעו שאני שלכת פשוט עשו אחד ועוד אחד והבנתי שאין סיבה יותר להסתיר אז יצאתי מהמגירה."

המשפחה הייתה הסיבה היחידה שבחרת להיות אנונימי?

"נטו בגלל המשפחה ומזה שהם לא יקבלו את זה בצורה לא טובה, או מזה שבם ישאלו אותי על הדברים שאני כותב אבל היום יש  מן הסכם לא כתוב כזה ש'לא מדברים עם צח על דברים שהוא כותב' וזה מתקבל ממש סבבה ובאמת הם נורא אוהבים ונורא מפיצים את זה כלפי חוץ. וזה נורא כיף שהם מתגאים בזה שיש מישהו שכותב ככה והם קרובי משפחה שלו."

האנונימיות עזרה לך בכלל להתחיל לכתוב? דחפה אותך? הפכה את זה לקל יותר?

"בדיוק, זה היה אחד מהיתרונות שגיליתי באנונימיות,  הייתה לי יד חופשית, יכולתי לכתוב על כל מה שאני רוצה וברגע שאני סוגר את המחשב אני יכול לחזור למשפחה שלי ולהתנהג כאילו כלום לא קרה. יכולתי לכתוב בצורה הכי כואבת ופתוחה על שברון לב ואז אחר כך להעמיד פנים שהכל בסדר אבל בשלב מסוים אתה מבין שאתה לא עובד על אף אחד חוץ מעל עצמך ומי שאוהב אותך ויקרא את זה וישאל אותך מה מקור הטקסט הוא עושה את זה נטו מאהבה- אתה לא עוזר לעצמך אתה מונע מעצמך אנשים שאכפת להם ממך."

תמונה עם טקסט של שלכת

תמיד נוגע בלב. נלקח מתוך עמוד האינסטגרם של "שלכת"

 

אבל מעבר למשפחה; מה עם החברים, הסביבה, בנות זוג- אתה מסתיר את זה מהם? איך אפשר?

"חלק לא מבוטל מבנות הזוג שלי הכרתי בתור בזכות הכתיבה, בתור 'שלכת' או 'איש' וזה בעצם מה שחיבר אותנו. זאת אומרת, הכתיבה הזאת הביאה שני אנשים שמי יודע אם היו מכירים, להיות ביחד ולאהוב שזה ממש יפה ומיוחד בעיני. גם אלו שהכרתי שלא בהקשר של הכתיבה זה היה אחד הדברים הראשונים שסיפרתי להן כי לא רציתי להסתיר את זה כי שידעו שאם הן חלק מהחיים שלי- אז הן ממש חלק גדול מהחיים שלי כמו הכתיבה ושיש מצב שזה ישתקף זה בתוך זה ושאני אכתוב עליהן ושהן יהיו למושא הכתיבה שלי ולכן לא הרגשתי צורך להסתיר את זה מהן אף פעם."

ב-7 לספטמבר 2018 פורסם בעמוד הפייסבוק"שלכת" פוסט שונה בנוף שנפתח ב"שלכת- צח". אחרי שנים של אנונימיות האיש מאחורי העמוד המצליח נחשף. הפוסט קיבל המוני לייקים ותגובות תומכות, ויחד עם זה- המון התעניינות על מי הוא האיש הזה בכלל? מי הפנים מאחורי הטקסטים המתלטפים? מה הוא עושה? איך הוא חי? וכל תשומת הלב הזו הופנתה אל החשבון הפרטי שלו. הוא מספר שהמשפחה והחברים הקרובים שלו כבר ידעו שהוא "שלכת בנקודה הזו אך היו עוד המון מכרים ואנשים מהסביבה שממש רצו הוכחות ויזואליות שהוא אכן מי שהוא טוען להיות. גם ההודעות ברשת לא איחרו להגיע והוא מספר " היה גל של הצעות חברות והודעות למשתמש הפרטי שלי אבל זה לא שינה יותר מידי. היציאה הזאת מהמגירה קרתה בתקופה שהייתי בזוגיות שהייתה זוגיות לא בריאה  ובאיזשהו מקום אני חושב שהיציאה הזאת מהמגירה קרתה בזכות ובגלל הזוגיות הזאת וכמה שבועות אחרי היציאה הזאת נגמרה הזוגיות ואז גל ההתעניינות בצח ולא בשלכת הייתה יותר מהמין הנשי ורוב ההתעניינות הייתה רווק או לא רווק אבל רגשית לא הייתי במקום הזה. אז זה היה בזמן שלא נתן לי להנות משני העולמות האלה."

חייבים לדבר על הדיסוננס הגדול בין שני העמודים: בשלכת אתה מעמיק, נוגה, פתוח ופילוסופי ואילו בעמוד הפרטי שלך כצח אתה מאוד ציני, מצחיק ואפילו מרושע לעתים

"אז קודם צח הוא גם שלכת וגם צח. העמודים שלי כ-צח בפייסבוק ובאינסטגרם הם עמודים שמורגלים להציג את צח המצחיק והציני , אומנם יצאתי מהמגירה כצח הכותב אבל אני עדיין לומד איך לשלב את שני העולמות. מה שאת רואה גם בשלכת וגם בצח זה שילוב של מי שאני. מצד אחד אני מאוד רגיש ברמה של לבכות מול סרטים וגם מאוד ציני ועוקצני וכן אני נורא דעתן ולא מתבייש להשמיע את הדעות שלי ולכן אני באמת שילוב של שני העולמות עוקצנות ופילוסופיה, ממש האנה מונטנה רק בלי הפאה."

אחרי שחשפת את הזהות שלך, הרגשת צורך לשנות את ההתנהגות שלך בעמודים הפרטיים?

"בתור התחלה כן הרגשתי את זה כי אמרתי שיש עכשיו גל של אנשים שמכירים את 'צח' של 'שלכת' ואם תיתן להם את צח כצח יכול להיות שזה ייצור אצלם דיסוננס ממש גדול שיגרום להם לעזוב את אחת האופציות. בגדול אני חושב שזאת הייתה טעות כי מי שיאהב את מה שאני עושה יאהב את זה כמו שזה לכן זה לא משנה מה הייתי מקרין."

היה משהו אי פעם שבכל זאת פחדת לכתוב עליו? לחשוף אותו?

"רוב הקוראים שלי לא יודעים אבל אני יתום מאבא. את אבא שלי איבדתי בפיגוע לפני 18 שנה ותמיד הרגשתי שזה משהו מאוד אישי לספר. אולי כי ממקום כלשהו אני גדלתי וחשבתי שאולי עצם זה שאין לי אבא הופך אותי לשונה בצורה לא טובה מאחרים, כי לא הייתה לי דמות אב לגדול איתה, כי לא היה לי  מי שילמד אותי להתגלח, להתחיל עם בחורות, לתקן את הרכב דברים כאלה… במשך כמה שנים באמת ראיתי את זה כמגרעה מאוד מאוד גדולה שאין לי אבא כאילו זה אות קין על המצח שלי. בשנה האחרונה אני חושב שהבנתי שזה לא אות קין כי אני לא היחידי, כולם מכירים מישהו שקרה לו משהו כזה, לצערנו במדינה יש המון משפחות שכולות והסטטיסטיקה נפלה על זה שאני אחת המשפחות האלה לכן אין לי במה להתבייש כי אני גאה ואוהב את אבא שלי מאז שהוא מת ועד שאני אמות ואפגש אתו שוב כשהוא עדיין צעיר ואני זקן. נורא התביישתי בזה המון זמן אמרתי למה בעצם אנשים צריכים לדעת שאבא שלי מת ואז הבנתי- למה בעצם לא? מה הופך אותי שונה בזה שאבא שלי מת? יכול להיות שגדלתי שונה מכל גבר אחד במדינה הזאת או לא שונה, אין לי באמת איך להשוות ואולי גם לא באמת צריך כי בסופו של דבר כולנו גדלים על ידי השראה או מראה של ההורים אז בהיעדר זה אתה גדל בצורה הכי טהורה וטבעית ללא שום השפעה על הסביבה עלייך ואולי בסופו של דבר גדלתי די בסדר אם יש כל כך הרבה אנשים שמתחברים למה שאני כותב."

תמונה עם טקסט של שלכת

להיות חלק ממשפחה שכולה. נלקח מתוך עמוד הפייסבוק "שלכת"

 

לאבד אבא בגיל 10 זה נשמע נורא

"זה היה אובדן גדול. אנחנו משפחה מאוד מאוד גדולה, הרבה דודים הרבה בני דודים, זה אומר חופשות משותפות והכל. ממצב של חופשה עם כל המשפחה פתאום אתה שם לב שמבין כל בני הדודים אתה היחיד שאבא שלו לא משחק איתו בבריכה ואני עוד בסדר, אני הייתי בן 10 אבל אחותי הקטנה הייתה בת ארבעה חודשים אז עם הזמן זה השתנה ל: היא בת שנתיים ואבא שלה לא איתה בבריכה וזה משהו שבמשך המון המון שנים היה לי קשה איתו והיום כשכל האחיות שלי ואני כבר בגילאים בו אנחנו יכולים לדבר על זה בצורה פתוחה אנחנו יודעים שיש לנו מחסור אבל מילאנו אותו בצורה כזאת שבסך הכל יצאנו ממש בסדר."

צח עובד היום כפרמדיק במד"א, הוא התחיל בזה כשהיה בן 21 עד שהפך למדריך של כל נהגי האמבולנס והחובשים במרחב ירושלים בו הוא גר. יש לו תשוקה גדולה מאוד למקצוע ולעזרה שהוא נותן לאנשים. כיום, הוא מרותק לבית עקב פציעה בגב ומתמודד עם קושי בהליכה ויש לו עוד שלושה חודשים להחלמה, גם היום פונים אליו בשאלות והוא שמח ללמד על מנגנון הלב את כל השואל אותו, הסיכומים שלו מימי לימודי הפרמדיק עוברים בין המון סטודנטים אחרים ונראה שהכתיבה שלו היא לא הכלי היחיד בה הוא רוצה לעזור לאנשים, גוף ונפש.

תמונה של צח ועוד פראמדיקית על מיטת טיפולים

על מיטת הטיפולים. נלקח מתוך עמוד הפייסבוק של צח עג'אמי

 

הלכת למקום הזה של רפואה ועזרה מתוך האובדן שאתה חווית?

"אז קודם כל כן, אני חושב שיש לזה קשר ישיר אבל מעבר לזה אחותי התינוקת שהייתה בת ארבעה חודשים כשאבא שלי נרצח נולדה עם בעיה מאוד מורכבת בלב וזה בכלל משך אותי לתחום. אז היו לי שני מצבים לא אידיאליים לגדול איתם. בסופו של דבר לא רק שעל אפי וחמתי גדלתי איתם אלא התעצבתי על ידם ופיתחתי אהבות מאוד מאוד גדולות אז אפשר לומר שמעז יצא מתוק."

אני שמה לב שאת מדבר על דברים מאוד קשים בחיוביות מאוד גדולה

"שמעי אני לא אשקר לך, זה לא משהו שלקח יומיים. זה תהליך של המון זמן לאפשר לעצמך לדבר על דברים בצורה כזאת שנשמעת לאחרים כקלילה אולי מידי לפעמים. אני יכול להגיד לך על שקורה בין האחיות שלי וביני זה שאנחנו צוחקים על אבא, זה משהו שמאוד עזר להתמודדות שלנו עם המוות שלו. למשל 'אבא לא מת הוא בחופשה בתאילנד, אבא במוסד' וזה ממש נתפס מוזר בעיני אחרים אבל לנו זה עוזר. אנחנו רואים את ההומור הזה לא כבריחה אלא כמשהו להעזר בו ולהקליל על ההתגברות מאשר : קח זה אובדן ותתמודד איתו."

צח כותב כבר שנים ברשתות החברתיות, אם להסתכל על השותפים שלו בתחום- כולם נעים במסלול קבוע של צבירת קהל ואז הוצאת ספר- יציאה מתוך הרשתות החברתיות לעולם הדפוס. צח בילה את כל הראיון איתי מול הספר הכתוב שלו שטרם פורסם, הוא סיפר לי שהוא ערוך ומוכן וכל מה שנותר הוא שהוא יצבור אומץ להוציא אותו. תרבות ה"האדסטרט" בה מבקשים מהקהל לשלם מראש על הספר וכך הסופר יכול לממן את ההוצאה שלו עשויה להלחיץ רבים מן הסופרים, זה דוחף אותם לעשות פעולות שיצדיקו את קניית הספר (סדנאות, מפגשים וכד"מ) זה אכן לא קל. אך עד שיצבור אומץ- שאלתי את צח אם הוא יוכל לתת טעימה מהספר, הוא מצידו ציטט לי את ההקדמה:

"לספר יקראו 'לרגע הייתי', השם פשוט הגיע אליי אחרי הודעה שקיבלתי ממישהי  כשלכת וככה הגיע אליי הרעיון. הספר נפתח כך: "היא שלחה לי הודעה, הצצתי בתמונת הפרופיל שלה ואני זוכר שחשבתי ששמה לא תואם את המראה החיצוני שלה אבל אז נזכרתי שגם שלי. היא כתבה שם שגרמתי לה לחזור להאמין באהבה ואפילו הוסיפה סימן קריאה או שניים 'שלכת' היא כתבה 'עכשיו תורך להיות מאושר' ולרגע הייתי "

 

 

 

 


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות