היעד הוא המטרה, אבל מה עם הדרך? למסע הזה לא צריך דרכון ירוק - 4 סופרים כותבים על ספרי נדודים ששווה להכיר

סטודנטים במסלול כתיבה כותבים ביקורת תרבות

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

הוקם ומופעל על ידי הסטודנטים בחוג לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר

כולנו נוודים: 4 המלצות לספרי מסע

היעד הוא המטרה, אבל מה עם הדרך? למסע הזה לא צריך דרכון ירוק – 4 סופרים כותבים על ספרי נדודים ששווה להכיר

זאת הייתה שנה שבה נשארנו בגבולות הארץ. נוודים חזרו ארצה, משוחררים טריים התחילו לימודים במקום מסע במזרח, וכמעט לכל אחד יש סיפור קורע לב איך התוכניות שלו השתנו מקצה לקצה ועכשיו סוף סוף נדמה ששערי שמיים נפתחים, ואפשר לחזור לחלום על מסעות במקומות אחרים. גם בלי לצאת מגבולות הארץ, הספרות מוציאה אותנו למסעות- בין מילים, מקומות, אנשים, שספק אם היינו פוגשים באמת. דיברנו עם אנשי ונשות תרבות, שיספרו לנו על הספר והכותב שלו, שגרמו להם לצאת לדרכים ולטיולים, פיזיים או נפשיים, ברחבי תבל והדמיון שלהם.

נוף פתוח. גביש שחור וישר שמוביל לשום מקום. בצדדים שדות צהובים וירוקים ושמיים כחולים עם עננים לבנים
"בכל ספר טמון מסע". יפתח אלוני

יומן מסע אישי שכולנו יכולים להתחבר אליו
יונתן ברג, סופר, ממליץ על "נתיבי שיר" של ברוס צ'טווין
(תרגום: עופר שור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003)

"צ'טווין נחשב לאחד מגדולי סופרי המסע ולמחדש ספרות המסע במאה העשרים. מה סוד הקסם שלו? קחו את הספר "נתיבי שיר"- יומן מסע אישי המשרטט בנדיבות ובדיוק דמויות שונות המסתובבות במדבר האוסטרלי. על גב כך מניח צ'טווין חקירה מעמיקה, רבת סקרנות ביחס לעולם המיתי-חברתי-לירי, של התרבות האבוריג'ינית. בה הוא מוצא את אותם קווי שיר –  האמונה כי העולם נברא על ידי שירים של האבות הקדמונים. לסיום מתוך אותו עולם יוצא דופן, הוא בונה מסד עקרוני והכרה כי כולנו נוודים, ואותו רוח שורה בתוכנו, מוסתרת ומבקשת לשוב.

ישנו פרק בספר אשר לטעמי הוא משנה חיים, במובן שאחריו אותה רוח נדודים כבר אינה רמוסה באדם, אלא שורקת בכוח. בפרק הזה פורק צ'טווין מאות רשמי מסע, ציטוטים והרהורים מחמש יבשות וכמה עשרות מקומות. הוא עוקב אחרי שבטי נוודים, אחרי הוגים ומטיילים, אחרי דתות ונבואות פרועות אישונים. הוא מדגים בצורה ובתוכן את השפע הוויזואלי, הרוחני והתרבותי שמעניק המסע.

הקולאז' שיצר צ'טווין בספר מעניק מבנה חדש וחירות חדשה לכתיבה על מסעות. ."

עלילה שתכניס למסע מזווית המבט של השמיים
פרופ' נורית גרץ, חוקרת וסופרת, ממליצה על "יסתובב לו העולם הגדול" של קולום מק'קאן
(תרגום: אמיר צוקרמן, הוצאת עם עובד, 2009)

"אפשר לומר שספרו של קולום מקק'אן, יסתובב לו העולם הגדול, הוא ספר מסע, אבל לא מדובר במסע על פני האדמה, לאורכה או לרוחבה , אלא במסע לגובה, אל השמיים. הספר מתחיל בתמונה מרהיבה: המוני אנשים ממלאים את הרחובות ופניהם מופנות למעלה, שם, במרומי מגדלי התאומים, עומד הלוליין רלואן פטי, שברגע זה איש לא יודע מיהו ומה בכוונתו לעשות, אבל עוד מעט ילך על חבל שימתח בין שני המגדלים ויעורר פחד, חרדה והתרוממות רוח בלב הצופים למטה.

הספר כולו נע בין המקום ההוא במרומי המגדלים לבין התהום שבה מתנהלים חייהם של נשים וגברים שנמצאים למטה על הקרקע ולפעמים גם בתחתיותיה. הוא מורכב ממספר עלילות נפרדות שנארגות זו בזו ומתחברות זו לזו: זונות ברובע עוני בניו יורק משתמשות בדירתו של כומר שמנסה לכפר על עוונן ולהקל על חייהן, נשים שכולות נפגשות זו עם זו כדי לדבר על ילדיהן המתים, אשה שחורה שכל חייה היו סבל מתמשך נהרגת בתאונת דרכים ועוד. כל העלילות הללו מתחברות זו לזו ונארגות זו אל תוך ומתגלות בסופו של דבר  כעלילה אחת שנפרסת מזוויות מבט שונות ובעיקר מזווית המבט של השמיים ,שם מהלך הלוליין ולשם מופנים מבטיהם של כל הגיבורים והגיבורות- לאפשרות של מקום אחר.

הספר בכללותו הוא מסע אל אותו מקום."

לצאת למסע מפתיע ויצירתי מבלי לעזוב את החדר
יותם שווימר, מבקר ועורך, ממליץ  על ספר הילדים "האריה של אלן" מ-1959 שכתב ואייר קרוקט ג'ונסון
(תרגום מאירה פירון, הוצאת מאי טל, 2017)

"ספרות היא מסע. אנחנו לא זזים מהמקום, ובכל זאת נעים ללא הרף בין מרחבים שלא היינו בהם, ופוגשים א.נשים שלא נדבר איתם לעולם. ספרות היא מסע כי היא לוקחת אותנו מהמצב הנתון שלנו ומעבירה אותנו למצב אחר, מתעתע ומפתיע. ובכל זאת, ספרים המוגדרים ספרי מסע יהיו תמיד סיפורים של נדודים, של הרפתקאות, של תהליך. אני מוצא את המסעות המעניינים ביותר בספרות דווקא במקרה ההופכי.

הספר – "האריה של אלן", נכתב ואויר על ידי קרוקט ג'ונסון. היוצר האמריקני מוכר בעיקר בזכות ספרו "אהרון והעיפרון הסגול" שבו יוצא אהרון למסע של ממש, דמיוני ויצירתי אמנם, אבל בעל מרכיבים ברורים  של מסע. לעומתו, אלן, גיבורת הספר, לא עוזבת את חדרה אף לא לרגע לאורך כל הסיפורים בקובץ, ומנהלת דיאלוג עם אריה הבד שלה, שהוא למעשה תודעה נוספת שלה. משהו מעבר לחבר דמיוני, שכן השניים אינם יכולים לדבר במקביל, או להתקיים באופן עצמאי. הם כרוכים זה בזו, כאשר אלן מובילה את הדרך, אך האריה בולם את התקדמותה שוב ושוב.

יחד הם חווים הרפתקאות רבות; נוסעים לחצי האי ערב, נתקלים בשוטר, מטפסים על הר, ועוד ועוד, וכל זה מבלי לזוז מהמקום הפיזי שבו מתרחשים הסיפורים. זהו סיפור על כוח ההמצאה, על כך שמסע הוא לא פונקציה גיאוגרפית אלא מצב תודעתי. וזהו גם ספר על בדידות – נקודת מוצא שכיחה ליציאה למסעות. דווקא בעידן הנוכחי, בשנה של סגרים, ריחוק חברתי והסתגרות – הספר הזה מציע אלטרנטיבה, ומוכיח שלפעמים כל מה שצריך בשביל מסע מוצלח, בשביל הרפתקה טובה, זה רק את עצמנו."

מי אמר שצריך להיות ערים כדי לצאת למסע? ההרפתקה של מסע השינה
יפתח אלוני, סופר ועורך, ממליץ על "איש ישן", של ז'ורז' פרק
(תרגום מיכל סבו, הוצאת בבל, 2005)

"נדמה לי שבכל ספר טמון מסע שמושג על ידי הדמיון, או מה שהופך את רצפת הנייר לאוקיינוס, את המילים לגלים ואת האני לאונייה המפליגה בין נצנוציהם. אולי היום יותר מאי פעם, המציאות כפי שהיא והמציאות הווירטואלית (ושל הדמיון) נפגשים, מתחככים, רוקדים ומתעלסים. דברים כמות שהם פושטים ולובשים צבעים וצורות, נעים עם הזמן, משיגים אותו, או שבים על עקבותיהם, חוזרים לאחור.  ז'ורז' פרק משיק באופן מעניין לספר "נתיבי שיר" של ברוס צ'אטווין, שם עורך המחבר מסע בעקבות ואל "זמן החלום" (Dreamtime) של הילידים האבוריג'ינים באוסטרליה. פרק מנסה לתאר את הבלתי ניתן לתיאור ו"להראות" את מה שרואים כשהעיניים עצומות: "ברגע שאתה עוצם את העיניים, מתחילה הרפתקת השינה." כך יוצא הישן לשיטוט ברחובות העיר, ואל תוך מה שמתגלה כשטף חלומי, עשיר ויפהפה של זיכרונות, מחשבות ומראות. "אתה רק עין. ענקית וקבועה, שרואה הכל, את הגוף השרוע שלך וגם אותך, ניצפה צופה". זה לב העניין שבשיטוט כמסע, להיות חלק מהתמונה ובאותה העת מעליה כחיצוני. לרחוף ולראות אותך עצמך צועד במרחב האורבני של בניינים ורחובות, מגלה שאלו למעשה קפלים של גלים, אותם אתה מפלח כאונייה השטה באוקיינוס. אפך הוא הדפנות, ורסיסי התמונות שהמעבר שלך מסיר משני צדי אפך, חולפים לאורך עיניך – דפנות האונייה. המיית הרוח, היא פרלוד לשובל הנוצר כריקוד של מציאות. תנועת המסע אותה מתאר פרק היא עליה לרגל פנימה, לעומק הריקנות המוחלטת. מסע אותו אני מתאר ב"לאיבוד" (ספר מסע להרים ולאנשים) על מנת לומר ש"שם", כל שם, הוא מושג משעבד הנוגד את טבעו של המסע, את החתירה לחופש."