שיר ערש לאמא המושלמת

מאת:אורלי טבצ'ניק
שתפו

"חייבים לדבר על קווין" הוא לא עוד סרט אמריקאי טיפוסי, עם "סוף טוב הכול טוב". זוהי יצירה אמיתית המכילה בעיות אמיתיות ואחד הסרטים היותר טובים שיצאו באחרונה לאקרנים. כסרט שמכיל מסרים מטרידים ביותר, הוא מכניס את הצופה למתח ולחרדה, בלבול ואימה.

הרעיון בבסיסו הוא הרצון שלנו כחברה להביא ילד לעולם ולהקים משפחה. אנחנו חפצים בו וחולמים על הרגע שבו הוא יגיע, אך אף פעם אנחנו לא שואלים את עצמנו מה יהיה גורלנו לאחר שנקים משפחה. הסרט מעסיק את הצופה בשאלה זו ובשאלות מטרידות נוספות שרובנו לא מסוגלים לחשוב עליהן. האם האכזריות טמונה בתינוק מרגע לידתו? האם הילד יהיה רוצח, או שמא החינוך של ההורים יכול להוביל לכך? שאלות שעולות לאוויר ללא פתרון.

ניואנסים דקים

"חייבים לדבר על קווין" מבוסס על רומן מתח פסיכולוגי של הסופרת ליונל שרייבר. הדבר ראשון שתופס את תשומת הלב הוא בחירת השחקנים המוצלחת. לתפקיד אם הובאה טילדה סווינטון (סיפורי נרניה, אורלנדו). לתפקיד האב, רמזי ליהקה את ג'ון סי. ריילי (בחורה טובה, מגנוליה). אך עולה על כולם הוא עזרא מילר, שחקן חדש ומבטיח שתופס את משבצת הבן הפסיכופת. מילר וסווינטון עולים על כל הציפיות ומצליחים להעביר את המתח שקיים ביניהם דרך מבטים וניואנסים דקים ביותר.

רסק אמהות
אמאל'ה. סווינטון בתפקיד מבריק (צילום: יח"צ)

הקיטוע הליניארי שבין עבר להווה והעובדה שאין זמן מוגדר, מעבירה בלבול ואי נעימות, תחושה של אימה שבה אנחנו מובילים אל הלא ידוע. הסרט מוצג על רקע אדום, עם קלוז-אפים מורטי עצבים על שפתיים ורגליים, המקום האינטימי שדוהה ונעלם, מה שמותיר תחושת בדידות ועצב. או אולי נוכחות של ריקבון וחלחלה.

ההתנגדוּת לאמהוּת

המסר הסמוי והגלוי על חרדת נשים בנושא האימהות הוא החוט המקשר לאורך הצפייה. חרדת נשים מאמהות הוא נושא שנחשב לטאבו בחברה שלנו, לכן כמעט אין סרטים שמתייחסים לנושא. אמהוּת תמיד מוצגת בפן חיובי. האם תמיד תהיה הדואגת, האוהבת והמטפלת ומגיל קטן מולעט המין הנשי בחובה לעשות הכל על מנת לממש זאת. הסרט בא להפריך את הטענה הזו ולהראות שלא הכול וורוד. יש נשים שלא רוצות ילדים, וגם כשהן יולדות אותם, הן לא בהכרח אוהבות אותם.

אמהות שבורה
אמהות שבורה (צילום: יח"צ)

המשפחה הממוצעת מתגלה עד מהרה כלא מתפקדת כראוי. ישנו פגם עמוק בהוויה שלה. אווה, האם, מתנגדת לאורך כל הסרט לאימהוּת. בחדר הלידה המיילדת אומרת לה להפסיק להתנגד, ואחרי הלידה היא עצובה ומדוכאת. כאשר היא מדברת עם בנה היא אומרת לו ש"אמא הייתה שמחה הרבה יותר לפני שקווין נולד". היא לא מצליחה באמת למצוא איתו שפה משותפת. לא מצליחה לאהוב.

קווין מצידו הוא אנטיפת ופסיכופט. מהרגע שנולד נראה שיש בו רוע. רק מלהסתכל על המבט שלו מקבלים צמרמורת. הקשר שלו עם אימו אינו ברור, ולא ידוע אם יש ביניהם חיבור. האם זה הילד שנולד כרע או שאי רצונה להיכנס להריון הוביל לזה? לא ידוע. הסוף, לעומת זאת, מפתיע אך יחד עם זאת ידוע מראש.

"צריך לדבר על קווין" הוא טקסט נדיר המתמודד עם שאלות פסיכולוגיות גורליות, כאלה שרובנו מנסים להדחיק כי איננו מסוגלים להתמודד עימן – בתור אינדיווידואליים ובתור חברה. זהו השילוב האולטימטיבי של סרט שמדבר בו זמנית לראש ולחלקים היותר רגישים בבטן.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות