רגע לפני סיומו של עשור בו סבלה ועדיין סובלת המערכה הפוליטית מכאוס פנימי, חוסר אמון ועניין מצד הציבור, מגיחה "שיעור מולדת", סדרתם החדשה של מודי בר און וענת זלצר בערוץ "הוט 8" ומזמינה את הצופה חזרה למושב הלימודים, לשיעור על תולדות הסכסוך המקומי אבל הפעם ממקום נייטרלי. היסטוריונים יהודים וערבים מקבלים זמן מסך שווה ואומדים על התגלגלותה של מערכת היחסים המורכבת מנקודות מבט שונות.
על הנייר, יוצרי הסדרה לא יכלו לבקש תזמון טוב יותר לערוך שיח פוליטי שיזכה באיזושהי תשומת לב או אכפתיות. בעוד שכוחה של הפוליטיקה מתערער, השפעתה של התקשורת והטלוויזיה בפרט, מהווה גורם מרכזי להאשמות משני צדדיה של המפה הפוליטית ומחוץ לה מה שמעיד על כוחה ועל הפוטנציאל שטמון בה. אל זה מתווספים תוצאות הבחירות, תוכנית המאה של טראמפ, והנה לנו מתכון להצלחה מידתית כמובן, בטח לסדרה שמפרקת מיתוסים והולכת בנתיבים מקבילים לאלו הפופולריים.
שיעור מולדת חשובה כיוון שהיא מחזירה את הסכסוך למרכז השיח כבעיה אקוטית שממאנת להסתיים, על אף החזרתיות ממנה היא מוזנת. מרואייניה אינם מפחדים להשתמש במילה 'כיבוש' או להעלות את השיח הקולוניאליסטי בקשר למפעל הציוני או ההתנחלותי ולתהות בפער בין השניים. פתרון פוליטי לא מוזכר באופן מובהק, אך פוטנציאל לחומר לימודי שיואמץ על ידי מורה לאזרחות שיפוטר שעה אחרי השיעור קיים.
רגעיה החזקים ביותר של הסדרה מתרחשים כשהיא מצליחה לעורר בצופה כאב או שנאה עצמית. אלו מתקבלים בדרך כלל באמצעות קטעי וידאו עכשוויים המקושרים לאנקדוטות היסטוריות. רגע כזה מתרחש כעבור דקה מתחילת הסדרה כאשר מוצגת סיטואציה שכיחה באיזורינו. ילדה בעשור הראשון לחייה וחייל עומדים זאת מול זה במרחק אפס כאשר החייל עם מחסנית בהכנס וראש מורכן, בעוד הילדה בעמידה מלאת ביטחון מיישירה אליו מבט, צועקת לעברו "לא" ומרימה אגרוף לאוויר. סצנה קצרה זו היא חלק מקולאז של קטעי וידאו ותמונות מארכיון הסכסוך הפותח כל פרק בסדרה.
פעם נוספת וקיצונית אף יותר מתרחשת בסוף הפרק השני המוקדש כולו לסוגייה הדתית בסכסוך. לאחר תיאור מאורעות תרפ"ט או מהפכת אל בוראק בפי הערבים, מציין בר און את ההתפרעויות ככאלה ששינו את היחסים בחברון ועיצבו אותה למקום הטעון שמוכר לנו, המשתקף בסרטונים מלאים באלימות ושנאה. אחד מהסרטונים מציג אישה יהודייה שחוזרת על הקללה "שרמוטה" מספר פעמים לעבר אישה ערבייה הכלואה במה שנראה ככלוב. התפרצותה של הערבייה על הגדר בבכי אינה משפיעה כלל על הטון השקט והיציב של הקללה שמושלכת לעברה המתפרשת כהתגרות לשם השפלה.
למרות חשיבותה החברתית פוליטית של הסדרה ועל אף השמעת דעות שיכולות להיתפס כרדיקליות, הצפייה בשיעור מולדת עוברת רובה בנינוחות מרגיזה לאור העובדות שמסופרות בה. נינוחות שמאפשרת חיבור ממשי לתהליך ההיסטורי וחיבור רגשי לדמויות שעיצבו אותו: אל חאלידי, וייצמן, יוסף מיוחס, אך משאירה את הסדרה ללא עוקץ אמיתי.
