בסביבות שלושים אנשים, כולם מכירים את כולם, אווירה סבבה, אומרים שלום, מוסיפים כמה נשיקות כדי לחמם את האווירה ומחכים. אז הבחור האקזוטי והקירח עולה לבימה, אומר: "שלום, מה שלומכם?" ופותח בשירה עם קול עמוק וטקסט מלנכולי ונוגה שעוטף את הקהל בחום כמבשר פורקן אחרי יום מתיש. כל העצב והאפלוליות שנדחקים ביום-יום, עכשיו הגיעה השעה שלהם לצאת, בערב הזה. שירה מאוד בוגרת, לא מתחנפת, אמיתית. כל כך אמיתית עד גובלת עם בנאליות. לא מבשרת חדשות, כמו אומרת את מה שכבר אמרו רבים לפניה רק בתחפושת של דמות אחרת.
רועי שושן יחגוג החודש 27 חורפים, הבחור כבר לא ילד, הוא נשוי טרי + כלב. לפני כחצי שנה הוא התחתן וקצת לפני זה הוא התחיל לעבוד על אלבום הבכורה שלו בהפקתו המוזיקלית של דודו חמד. רואים שהוא נשוי טרי. מאוד רומנטיקן, אפילו כתב שיר חדש לאשתו שנקרא על שמה. אחרי שעה לא מסעירה במיוחד הוחלפו הגיטרות מאקוסטיות לחשמליות והצטרף לשושן אורן אדרי לבצע ביחד את שירו "ירוק". לרגע נוצרה על הבימה הרמוניה נהדרת, התופים נתנו את המקצב, הגיטרות את המלודיה והקולות השלובים הובילו. הניגודיות בין הקול העמוק והחלק של שושן ובין הקול הבס והצרוד מעט של אדרי, מביאה לשילוב בין שני עולמות שיוצר משהו חדש, אחר, יפה ומקורי.
נגמר השיר. שושן יורד מהבימה, מחפש את אשתו, מנשק ומחבק. פוצי מוצי דביק כזה של התחלה. ואז אורן אדרי מתחיל את ההופעה מחדש. אדרי (34), הבחור הגדול שבחבורה תרתי משמע, מנגן בסגנון קצת יותר כבד, יותר דיסטורשן, יותר מקפיץ, מעורר. מדי פעם נכנסת אל תוך השירים נגנית סקסופון העונה לשם מעין חמד, כן, נשמע מוכר קצת, זאת אשתו של דודו חמד מפיק האלבום של שושן. הסקסופון עושה נעים ובכל פעם הוא נכנס לקטעים יותר ויותר ארוכים. לא משתלט על ההופעה, אלא זורם איתה ביחד, מלווה אותה בצורה אלגנטית ואפילו סקסית. בקולו של אדרי ובסגנון הביצוע שלו יש משהו שמזכיר את ארקדי דוכין בתקופת החברים של נטשה. אבל לדבריו הוא בכלל מושפע מג'ף בקלי: "אני מנסה לכתוב מלודית, אני לומד דרכו על התנועה של המוזיקה".
בראיון איתם לא עלה שום דבר מעניין: "אנחנו אנשים פשוטים שעושים מוסיקה ואוהבים לנגן". וכשהתעקשתי למצוא בהם משהו מיוחד, אז חמד, הליצן שבחבורה, סיפר לי בדיחה גרועה על כך שהוא פותר קובייה הונגרית בחמישים שניות. אדרי הסביר לי על תיאוריית הסיינטולוגיה ועל כך שהוא מאמין בזה ומשתדל לפעול על פי זה "בהופעה הרגשתי שאני נכנס לעולם הפנימי שלי ומנסה להוציא ממנו החוצה את הרגשות שלי, כמה שיותר".
אז אנשים שמגדירים את עצמם כרגילים ואולי כרגילים מדי, למה שמישהו ירצה לשמוע אותם? מה הקטע הזה בכלל של לרצות להיות רגיל? מה זה בכלל רגיל? בקיצור, אם להודות באמת, אדרי היה הרבה יותר מרענן ומחדש והמלאכית של הערב הייתה האישה והסקסופון הגברת מעין חמד.
בכל מקרה, "מעמול אונליין" מברך את שיתוף הפעולה של הסטודנטים מהמחלקה לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר עם "עשן הזמן" ומחכה בקוצר רוח להופעה הבאה:
23.01.12 – "Sahara Desert Groove" – רביד כחלני, חיים לרוז ואלון אמאנו. בשעה 21:00, ב"עשן הזמן" בבאר שבע.
http://www.ashanhazman.co.il/content/sahara-desert-groove
