את בנג'י פגשתי לפני שנה וחצי, הוא הגיע לערב שירי ביטלס שאני מארגנת בכל שנה אצלי בבית. אנחנו שכנים, גרים באותו מושב. שישי באותו ערב הוא עלה ושר את "I am the walrus", מיד הרגשתי פה מישהו שהמוזיקה אצלו בדם. בשנה האחרונה אני עוקבת אחרי ההתקדמות שלו ושל ההרכב שלו "בנג'י טריו" (Benji Trio). הייתי בכמה הופעות שלהם, אפשר להגיד שאני מעין מעריצה שקטה שלהם. בנג'י טריו מורכב משלושה מוזיקאים. בנג'י, קלידן, כותב ומלחין. זהר אייזנמן, הבסיסט וניר קליינר, המתופף.
איך לקרוא לך? בנימין או בנג'י?
"בשביל מי שמכיר אותי אני בנימין ובנג'י זה שם הבמה שלי. בנימין זה לא שם במה, בנג'י זה שם שעובד. מתחיל להתפתח דיסוננס בין הדמויות. אני אוהב שהחיים שלי כבנימין הם רגילים, בנג'י על הבמה ובנימין מגיע הביתה אחרי הופעה ושוטף כלים".
בנימין גולדשטיין הקים את ההרכב בנג'י טריו ב-2017. מאז הם חרשו את הארץ, מכפר גלעדי בצפון עד מצפה רמון בדרום, הופיעו בלמעלה ממאה הופעות, השתתפו בפסטיבל יערות מנשה והאינדי נגב. בנובמבר האחרון הצליחו לגייס בעזרת "הדסטרט" מימון להפקת אלבום בכורה.
"מדהים, אלבום, אלבום שלם. היתה לנו תקופה מטורפת של הופעות באינדי נגב והופעת חימום של 'איפה הילד' בבארבי והפוקוס שלנו היה על ההופעות ופחות על ההדסטרט. בשבוע האחרון של הפרויקט היתה אצלנו קצת פניקה, היינו די רחוקים מהיעד. תפסנו את עצמנו והתחלנו לעבוד על זה, כולנו דחפנו והשקענו מאמץ והצלחנו. זה מחמם את הלב. עכשיו אני קולט שיש כמעט מאתיים אנשים שמחכים לאלבום ולחולצות. והכי חשוב שיש מימון לאלבום".
איך נפגשתם?
"ניר ואני למדנו במזמור, בית ספר למוזיקה בגבעת וושינגטון. ניר חיפש קלידן להרכב שלו והתחלנו לנגן ביחד. באותו זמן עבדתי עם חמי רודנר, אחד המורים במזמור, על איסוף חומרים שלי וצירפתי את ניר לעבוד אתי על החומרים. חיפשנו בסיסט שינגן אתנו ודרך חמי נפגשנו עם זהר שלמד מוזיקה במכללת וושינגטון. התחלנו לעבוד ביחד. זה היה חיבור מאוד אורגני, ישבנו בחדר החזרות, ניגנו ובדקנו איך הדברים עובדים והם עבדו. תוך תקופה קצרה קבענו את ההופעה הראשונה ומאז לא הפסקנו להופיע".
"בהתחלה ההופעות היו ללא תשלום אבל תודה לאל יצאנו מהמעגל הזה מהר מאוד. התחלנו לחשוב עסקי די מהר, מכרנו בעצמנו אוכל ואלכוהול לקהל, שמנו כובע לתשלום למי שרוצה ובמקביל השם שלנו התחיל לגדול והתחילו להכיר אותנו. התחלנו לקבל דמי נסיעה. כבר תקופה די ארוכה שאנחנו מופיעים רק בתשלום או במקומות אסטרטגיים בשבילנו".
מהי החלוקה בהרכב? מי עושה מה?
"אפשר להגיד שזהר הוא האבא של ההרכב. הוא גאון בניהול ובבוקינג של הופעות. אבל האמת היא שכל אחד צריך פשוט למלא את החלק שלו כי אין אף אחד שאחראי על הדבר הזה חוץ מעצמנו. זה מה שהרכב אינדי עושה, כולנו דוחפים את ההרכב קדימה, מחפשים דרכים להתפתח. אנחנו מכונה שעובדת ביחד ועובדת טוב. אנחנו עושים את הכל ביחד וזה היופי בלהיות הרכב. אני בדרך כלל מגיע עם מילים ולחן, העיבוד קורה באופן אורגני בחזרות. לפעמים העיבודים די רחוקים ממה שאני כותב בתחילת התהליך".
השירים כתובים ברובם באנגלית. ניסית לכתוב בעברית?
"בעבר כתבתי בעברית. כשפגשתי את חמי הצגתי לו את החומרים שלי, הם היו סוג של רוק ישראלי. ישבנו ודברנו והחלטנו שאני אנסה לכתוב באנגלית. אני מרגיש שבאנגלית יש יותר דרכים להתבטא, אני דובר אנגלית מהבית. באנגלית הביטויים יותר מחודדים ונרחבים. האנגלית היא גם החלום להיות אוניברסלי ופחות לוקלי".
מהו החלום?
"להגיע לכמה שיותר אנשים. לעורר אצל כמה שיותר בני אדם את המחשבות שהמוזיקה הזאת מעוררת".
על מה אתה כותב?
"על העולם, על דברים שאני רואה. זה התחיל בתור התרעמות וכעסים על כל מיני נושאים כמו כסף, עבודה, אלוהים, משפחה, טיפשות, המוניות ועדריות. בהמשך הבנתי שאני לא רוצה לחיות בתוך המילים שאני כותב, אלא למצוא פתרונות לבעיות. מצאתי את עצמי כותב על דבר מסוים שמכעיס אותי והטקסט שימש אותי להגיע ולנסות לפתור את הבעיה".
למה אתה כל כך זועם וכועס?
"יש כל כך הרבה סיבות. אדם שלא בונה סביבו חומות של אדישות ומסתכל סביבו ורואה מה שקורה, יש לו מיליון סיבות לכעוס. יש גם פחד וחששות ממה שקורה. המילים שלי לא מתעסקות בעצב ואובדן, אני רואה את עצמי יותר מורד".
בנג'י כילד ונער נדד בין הרבה מסגרות ובתי ספר, הוא לא מצא את מקומו באף אחת מהן. בכיתה י' עבר לישיבה תיכונית בשם "חברותא" ושם נפתח לפניו עולם המוזיקה. עם תום לימודיו שם עבר ללמוד מוזיקה במזמור, שם פגש את זהר וניר והתחיל את המסע של טריו.
אתם נקראים "בנג'י טריו" אבל בזמן האחרון התרחבתם טיפה, הפכתם לחמישיית בנג'י. זה משהו שישנה אתכם או ילווה אתכם להמשך?
"אנחנו רוצים אורחים ורוצים להוסיף כמה שיותר חברים. הוספנו את החצוצרן, דולב נחום סנבירה ואת הזמרת תהל לוי. בנוסף יש את הסאונדמן שמלווה אותנו והוא חלק בלתי נפרד מאתנו. הם לא אורחים, הם מגיעים לאן שאפשר ולאן שצריך. רודנר קרא לזה חוק הגרביטציה: דברים טובים קורים ומושכים אליהם דברים טובים אחרים, דברים קורים בעצמם ומעגלים מתרחבים".
הזכרת כמה וכמה פעמים את חמי רודנר, מה הסיפור ביניכם?
"חמי היה המורה שלי במזמור, בשנה הראשונה הייתי אתו בהרכב שמבצע שירים של הביטלס, הגעתי להרכב בקלידן וחמי רצה שאני אשיר את "Nowhere men", זאת הפעם הראשונה שהתנסיתי בשירה. בשנה השנייה שלי במזמור כבר היו לנו פעם בשבועיים מפגשי עבודה אישיים ביחד, הבאתי לו את החומרים שלי והעבדנו על הטקסטים שלי. ראפ, ג'אז, מוזיקה היברידית, הוא עזר לי למצוא את הכיוון. הוא מנטור שלי, אני עדיין נפגש אתו, עובד אתו ומתייעץ אתו".
בזכות ההכרות עם חמי בנג'י טריו חיממו את "איפה הילד" בבארבי, הופעה שהביאה להרכב המון פרסום והכרה רחבה יותר.
איך היית מקטלג את המוזיקה שלכם?
"הייתי אומר שהסגנון שלנו הוא ראפ, ג'אז והיפ הופ, שלושתם סגנונות משתנים, דינמיים. אנחנו לא נשמעים כמו טופאק או קווינסי ג'ונס אבל זה לא אומר שאנחנו לא ראפ, היפ הופ או ג'אז. בתקופה שלנו הכל אפשרי, אנחנו בעיצומה של פריצה מוזיקלית, גל חדש של סגנונות".
יש לך איזה אידיאל, מישהו שאתה מתחבר אליו, שהוא בדרך הנכונה?
"אנשים שאומרים דברים אמיתיים. קודם כל מאיר אריאל, ובג'אז יש את גיי קול וקנדריק לאמר באלבומים הראשונים שלו. אני מרגיש שיש התחדשות, אנשים שכן רוצים שינוי, רוצים לדבר ולהגיד דברים אמיתיים. אמנים שעושים את המוזיקה שלהם כדי להרוויח כסף בדרך כלל הם לא עושים את הדבר הנכון והאמיתי, הם לא מבינים שמה שהם עושים משנה תודעה למיליונים ועל זה אני מתרעם. אני מרגיש שהרבה אנשים מנצלים את הסטטוס שלהם בתור סלבריטאים, בתור משפיעי דעה ומפיצים רעיונות מטומטמים וירודים שגורמים לאנשים, לדורות שלמים לגדול בצורה אינפנטילית. אני רוצה להיות חלק מדור של מוזיקאים שמסתכלים על העולם ולהגיד שנמאס מהמוזיקה שמופצת להמונים שמדברת רק על תחתים וכסף. אני לא רוצה להישמע מתנשא, אבל אני חייב להגיד שמוזיקה שמתעסקת עם תחתים וציצי היא מוזיקה רדודה ובנאלית. אני רואה מסביבי אנשים שמחפשים משהו אחר, אנשים שמחפשים משמעות ולא רק בידור זול".
* הופעות קרובות:
היום! (19/8) – Radio E.P.G.B, תל אביב, מארחים את דפנה שילון
22/8 – עשן הזמן, באר שבע
29/8 – פאב קיבוץ ניר עוז
