אבא שלי פדופיל

מאת:מיכל דגן
שתפו

אבא שלו נעצר פעמיים באשמת פדופיליה. בפעם הראשונה הוא היה בכלא 15 שנים, ובפעם השנייה נעצר חודש אחרי שהשתחרר. מנור היה נער כשאבא שלו נעצר. יש בו הרבה כעס עליו, וכעס על השוטרים שהפילו את אבא שלו בפעם השנייה, אבל הוא גם מבין ומכבד אותם. "זו סיטואציה מורכבת כי מצד אחד השוטר הזה עושה עבודת קודש ומנסה להעיף אנשים כאלה מהאינטרנט ומצד שני זה כמו לבוא לנרקומן שממש עכשיו סיים גמילה ולדחוף לו קוקאין לנחיריים".

מנור טמיר בוכניק (28) מקיבוץ אשדות יעקב שבעמק הירדן, נאלץ לחוות פעמיים את מאסר אביו באשמת פדופיליה.

בן כמה היית כשהוא נעצר?
"כשהוא נתפס הייתי בן 13 וחצי, לפני 15 שנה".
ומה היה שם בדיוק? מה ידעת על מה שקורה?
"בהתחלה לא ידעתי כלום. אחר כך הבנתי שהוא, במונחים הכי לא משפטיים, פדופיל. שהוא ניצל את המרות שלו. למרות שכשאומרים פדופיל ישר חושבים על ילדים קטנים, אצלו זה היה בני נוער. אבל מבחינת החוק וגם מהבחינה המוסרית של הדברים זה ממש אותו דבר. אפילו שזה נובע מתוך מחלה ותפיסת עולם מעוותת, זה לא מצדיק ולא מתרץ את מה שהוא עשה".
איך הוא הגיע לבני נוער?
"הוא היה מחנך בבית ספר תיכון, של כיתות ז' ו-ח'. בשלב מסוים בהכשרה שלו כמורה השתחררה איזה טראומה שהוא חווה כילד, מאיזושהי סיבה, וזה פשוט התפרץ אצלו. הוא לא היה מודע לזה או שהוא היה בהכחשה, או בהדחקה, והוא לא הבין את ההשלכות ואת סדר הגודל ואת מה שזה אומר. הוא תמיד היה בנאדם מאוד חמוד. כל מי שפגש אותו ישר התאהב בו, והוא הכיר את כל העולם ואשתו. הוא היה מאוד חברותי ומאוד פופולרי. ובאו אלינו הביתה הרבה בני נוער. אבל הוא איש חינוך, והוא מחנך, והוא עובד עם החבר'ה הצעירים בקיבוץ, והכל בסדר ולגיטימי. וזה חלק ממי שהוא וחלק ממה שהוא עושה. הכל טוב. היו המון דגלים אדומים שרק בדיעבד הבנו אותם. למשל אם הייתי חוזר הביתה מבית הילדים, כי שנאתי להיות שם, לפעמים הדלת הייתה נעולה למרות שאבא שלי בבית. ואז כשהייתי דופק ורוצה להיכנס, הוא היה מתעקש שאני חייב מסגרת, וחייב לחזור עכשיו לבית הילדים".
איך תפסו אותו?
"אחד הנערים סיפר לאמא שלו והתלונן. ובמקביל, לא בדיוק במקביל, התלוננו עוד איזה אחד או שניים. ואז הגיעו חוקרים לבית שלנו. כשהם הגיעו, אני הייתי במגרש מחוץ לבית. אמרו לי שהם טכנאים שהגיעו לסדר את המחשב וביקשו שאחכה בחוץ. הם הגיעו עם אמא שלי בהתחלה ואז קראו לאבא שלי, שהיה גם מאמן כושר. קראו לו מהחדר כושר. זו הפעם האחרונה שאני זוכר אותו כאדם חופשי. זה היה כשאני רואה אותו עולה במדרגות לבית ואומר לי שלום".
מה אמרו לך? איפה אבא?
"בהתחלה אף אחד לא היה בטוח מה קורה. לא ידענו מה אמיתי ומה לא אמיתי. פחדנו שאולי מישהו מנסה להפליל אותו כי אין מצב, הוא הבן אדם האחרון שיעשה דבר כזה. עד שהוא הודה בכל ההאשמות".
אתה יודע מה הוא עשה עם הנערים?
"לא בדיוק. נתן להם חינוך מיני מעשי, בואי נקרא לזה ככה. עם השנים הבנתי בגדול, אבל לא נכנסתי לדיטיילז, ואני גם לא רוצה לדעת. שום תועלת לא תצא לי מלדעת".
ובקיבוץ, איך אנשים התייחסו אליכם?
"אני פחות זוכר את זה כי באמת הייתי עוד ילד, נער, עוד לא הבנתי. היו אנשים שישר באו חיבקו ותמכו ונתנו מקום והיו גם הרבה אנשים, שבאופן הגיוני בסיטואציה כזאת, לא ידעו איך להתמודד ואיך להגיב. וחלק מהאנשים היו שם עם ההורים של הקורבנות, ברגשות מאוד מעורבים כי הוא היה אדם מאוד מוערך בקיבוץ ובקהילה בעמק. שנה , או שנתיים אחרי זה לאח שלי, שביום המעצר היה בן 11 היה איזה ריב עם מישהו מהשכבה שלו בבית הילדים. זה התחיל כמשחק ואז התפתח עד שהילד צעק שמגיע לו שאבא שלו בכלא. זה המקרה היחידי שהיה איכשהו… כמו סכין כזה. מעבר לזה תמיד היו שאלות מתוך סקרנות ודברים כאלה. היו מאוד עדינים אתנו".
איך סיפרו לך, נער צעיר, שאבא מטריד מינית ילדים בגילך?
"זה היה מאוד בהדרגה. זה לא היה 'אבא נעצר כי הוא פדופיל', לא ככה. אני זוכר שבערב שהוא נעצר הלכנו לישון אצל סבא וסבתא שגרים בקיבוץ. ובבוקר אחרי זה הלכנו בחזרה הביתה ומצאנו את אמא שלי, ושתי האחיות שלה, בוכות שלושתן בסלון וישבנו כולם מחובקים ובכינו. ועם הזמן לאט לאט פשוט עוד פרט פה, ועוד פרט פה, עד שהתמונה המלאה נפרסה והבנו בדיוק מה קרה".
כמה זמן זה לקח בערך?
"כמה חודשים".
ולא הצקתם? לא רציתם לדעת מה קורה?
"לאחי זה היה מאוד חשוב. וגם היה לו ממש קשה לקבל את זה. אני הייתי בהדחקה הרבה מאוד שנים. ממש עד הפעם השנייה שהוא נעצר. הייתי בהכחשה כזאת של, אוקיי, הוא עשה משהו אבל הוא עדיין אבא שלי. וכל מיני כאלה ומחלה נפשית וטרלהלה. מתמודדים וממשיכים הלאה מתוך מקום של חוסר מסוגלות להכיל את זה באמת".
נשארתם בקשר אתו?
"כן. בהתחלה זה היה טלפונים, אחרי זה היו ביקורים בבית המעצר ובבית הסוהר, אחר כך הוא התחיל לקבל חופשות של כמה שעות. ובסוף לקראת סיום גזר הדין המקורי שלו הוא יצא לחופשות של בין 24 ל-72 שעות".
אמא שלך גם שמרה אתו על קשר?
"הפגישה הראשונה שהיתה לה אתו אחרי המעצר זה היה הגירושין, שזה תהליך משפיל בפני עצמו. ובגלל איזה טעות פקידותית ברישום היא לא קיבלה כלום. שום מזונות, שום דבר. גם הוא אסיר ואין לו את האפשרות, וגם הייתה טעות רישומית בטופס. אחרי זה היא הייתה אתו בקשר רק כשהוא היה מתקשר הביתה לדבר אתנו, אתי ועם אחי, אז היא הייתה הולכת לחדר והיו צעקות וריבים והטחת האשמות. ואחר כך היא הייתה מדי פעם מדברת אתו, שלום שלום מה שלומנו כזה. ואני חושב שהיא באה אתנו לבקר אותו אולי פעמיים שלוש, אולי. היה לה קשוח נורא, היא לא הראתה את זה אבל זה היה לה ממש קשה".
אתה זוכר את הפעם הראשונה שביקרתם אותו?
"כן. אחי הלך לביקור או שניים לפניי, אני לא הייתי מסוגל לדבר אתו בכלל. ואז כשכבר הלכתי זה היה מאוד סוריאליסטי. מוזר".
למה מוזר?
"מגיעים למתחם ומחכים באולם גדול. הלכנו עם דודים שלי, אח ואחות של אבא, היינו תמיד בליווי ובהגנה צמודה. אחרי האולם עושים בידוק ביטחוני – להוריד נעליים, לעבור בדיקה גופנית, לראות שאין עלינו שום חפץ שאסור להכניס. אחרי זה עוברים לעוד אולם המתנה בפנים ואז לתאים כאלה עם טלפונים מכל צד, אבל זה לא היה עם זכוכית זה היה עם סורגי ברזל כאלה. זה היה נורא מוזר. הוא עוד היה על אזרחי כי זה היה לפני הפסק דין. הוא היה עם אזיקים על הרגליים, אני חושב, לא זוכר הרבה. אני זוכר שהוא דאג לשלומנו והבטיח שנדבר על זה יום אחד. לא היה לו כל כך מה להגיד. הייתה עסקת טיעון שהוא יוכל לשבת רק עד 15 שנה, ומסיבה מסוימת השופטים החליטו שהוא יקבל 18 שנה. אחר כך עם ערעור זה אכן ירד ל-15, אבל הוא השתחרר על התנהגות טובה בנובמבר 2017. יאמר לזכותו שהוא עשה את כל הטיפולים, כל התהליכים, הוא עשה באמת הכל וכבר היה אמור להתחיל טיפול בחוץ. טיפול של פעמיים בשבוע בעפולה. ובמקום זה פחות מחודש אחרי שהוא השתחרר הוא נעצר עוד פעם".

אז עברו שנים ואבא שוחרר. השמחה הייתה גדולה? הייתה התרגשות?
"הייתה הקלה. זה נגמר, דף חדש. אפשר להתקדם הלאה ולנסות לבנות משהו. אבל אז פחות מחודש אחרי השחרור, התברר שבזמן החופשות שלו הוא היה נכנס לצ'אטים של בחורים צעירים. חשבתי פעם שזה לגיטימי ושיעשה מה שבא לו. אבל לא, הבנתי שהוא שיחק עם אש. אפילו אם במסגרת החוק זה סבבה. הוא היה צריך להבין שזה הסם שלו, שזו הבעיה שלו, ולהתרחק. אז הוא התחיל להתכתב עם בחור שטען שהוא בן 19 והם פיתחו סוג של קשר. במהלך השיחות התברר שהבחור בן 14. יאמר לזכות אבא שלי שהוא ניסה ממש חזק לנפנף אותו, ולהפסיק את הקשר, והוא אפילו הבהיר לו שהוא נכנס לכלא בדיוק על דברים כאלה. אבל הבחור עשה לו ריגשי ורצה להיות אתו בקשר ולא הניח לו, ואפילו אמר שזה לא חייב להיות מיני ואפשר רק לדבר. ואבא שלי נכנע והסכים לקשר אפלטוני. הם קבעו להיפגש ולדבר על הדברים, ואז התברר שהבחור היה צייד פדופילים שהתחזה לנער. וזו סיטואציה מורכבת כי מצד אחד השוטר הזה עושה עבודת קודש ומנסה להעיף אנשים כאלה מהאינטרנט ומצד שני זה כמו לבוא לנרקומן שממש עכשיו סיים גמילה ולדחוף לו קוקאין לנחיריים. ברור שהוא יישבר. אבל הוא לא היה צריך מלכתחילה להיכנס לצ'אטים האלה. אני חושב שרק בפעם השנייה שהוא נעצר נפל לו איזה אסימון. שהוא באמת הבין מה לא בסדר במה שהוא עושה. ובשיחת הטלפון האחרונה שלנו הוא סיפר לי הכל ובכה הרבה. והיא נגמרה כי הגיעו השוטרים לעצור אותו. מאז לא דיברתי אתו. אני לא מוכן עדיין לדבר אתו. לפני חודשיים הודיעו שב"ס שבגלל עודף באסירים הולך להיות שחרור מנהלתי של כמה מאות אסירים, ואבא שלי הוא אחד מהם. והוא אמור להשתחרר בינואר במקום במרץ"
מישהו פעם התייחס אליך שונה בגלל הסיפור שלך?
"איך אנשים מגיבים כשאתה מספר להם? אני חושב שהרבה אנשים היו בשוק בהתחלה, בהלם, וואו. יש הרבה סוגי תגובות. זו שאני הכי פחות אוהב זה ה"אוי מסכן, בטח קשה נורא" וכאלה. יש את אלה שלא יודעים איך להגיב אז הם נהיים קצת אוקוורד. ויש את אלה שאומרים "אוקיי", וממשיכים הלאה".
שאלו אותך אם הוא פעם נגע בך?
"בוודאי. זה התחיל בחקירות. לקחו אותנו לחדר עם עובדים סוציאליים, שתחקרו אותנו אם ידענו משהו בזמן שזה קרה, וגם אם הוא עשה לנו משהו, אם הוא נגע בנו. אבל ממש לא. אפילו לא קרוב. רק חיבוקים ונישוקים ואהבה ומשחקים, בעיקר כילדים".
ואחרי זה בגיל מבוגר יותר, כשאתה כבר יודע מה היה, שאלת אותו מתישהו למה הוא עשה זה?
"רק בפעם השנייה שהוא נעצר. סליחה, לפני שהוא נעצר, בפעם השנייה שהוא נתפס. בפעם השנייה שהוא נתפס הייתה לנו שיחת טלפון מאוד ארוכה, לא בדיוק שאלתי אותו למה אבל הייתי מאוד נסער, ובגדול שאלתי אותו למה הוא מעביר אותנו את כל זה עוד פעם ולמה אמא שלנו צריכה לעבור את זה עוד פעם. והוא תרצן לא קטן הוא יודע לתת סיבות ולהצדיק אבל באותו יום זה לא השפיע עליי בכלל ופשוט הטחתי בו את מה שאני חושב. לא עניין אותי בכלל מה היה לו להגיד".
הנערים היו בשכבת גיל שלך בערך, ועוד בקיבוץ, הכרת אותם?
"היום, בדיעבד אני יודע שאני מכיר שניים מהם בצורה שטחית – שמות, פרצופים. הם היו כמה שכבות מעליי בבית הספר. בבית שאלו אותי אם אני רוצה ללכת לתיכון אחר, לא רציתי. ולפני שהגעתי ללימודים, כמה ימים אחרי שכולם התחילו כבר את השנה, עשו לכולם שיחות והסבירו להם שאני לא אשם ושלא יציקו לי. כל כיתה עברה שיחה כזו עם מורה ועובדת סוציאלית".
בדרך כלל כשאחד ההורים נעצר המדינה מספקת עובדת סוציאלית?
"לא. צריך להוסיף כסף בשביל זה ולמזלנו הקיבוץ והמועצה האזורית השתתפו ותמכו ועזרו לנו".
וזה באמת עזר? כי מההכרות שלי עם תלמידי תיכון זה בעצם באו ונתנו להם שם והצביעו עליך ואמרו להם הנה עכשיו אתם יודעים למי להיטפל, כאילו סימנו אותך כמטרה
"לא… היו חבר'ה שבאו ושאלו שאלות ושאלו מה שלומו אבל לא הציקו לי".
היו שמועות?
"מלא. ומלא בדיחות מאחורי הגב. אני יודע שהיו שרים עליו כל מיני שירים אל אף פעם לא מול הרצוף שלי. גם השמועות עליי לא היו קשורות לאבא שלי. כשכל המקרה נחשף הייתי בחטיבה עדיין והיו לי שנתיים עד התיכון ושם כן היו קצת הצקות, בעיקר רחמים כאלה, אבל בתיכון כבר לא. בחטיבה היו צריכים גם להבריח אותנו כמה פעמים מבית הספר כי באו כתבים לחפש אותנו ולשאול שאלות למרות שאמרו להם לא לעשות את זה".
אתה מכיר עוד אנשים שבמצב שלך? שאחד ההורים שלהם בכלא על פדופיליה?
"לא, קבוצת תמיכה כזה? לא. אף עם לא חשבתי על זה אבל עכשיו כשאת אומרת את זה, זה יכול להיות מאוד מעניין".


שתפו