ארנון זלוטניק (51) היה ילד פלא כבר מגיל צעיר. ילדותו עברה עליו בנדודים בין בת – ים, לרמת השרון, קיבוץ גל און וחזרה לרמת השרון. זלוטניק מספר שמגיל צעיר האזין לתקליטים של מוזיקה קלאסית בבית. הוא שר, רקד והופיע בהצגות ללא הפסקה. בגיל 9 התקבל ל"תיאטרון מארץ עוץ" וכיכב בתפקיד הראשי ב"חנה'לה ושמלת השבת" בתפקיד בועז, החבר של חנה'לה. בגיל 16 אימו הציעה שיבחן לבית הספר למחול "בת דור". "וואלה, רעיון לא רע" הוא חשב לעצמו, ומשם הכול התחיל.
שגרת החיים בלהקת מחול
זלוטניק למד מחול "בבת דור" מגיל 16, ולאחר שחרורו מהצבא, כשבמשך שירותו הצבאי המשיך ללמוד מחול כל יום על ידי אישור מיוחד, התקבל ללהקת "בת שבע". "כשראיתי מופע הנקרא ARBOS מאת אוהד נהרין נפלתי שדוד, והבנתי שאני חייב להיות בלהקה הזו".
ספר לי על שגרת החיים בלהקת המחול "בת שבע"
"תזונה של רקדן? אם אני זוכר נכון, אכלתי (כמו שאר הרקדנים) הכל. לאוהד נהרין שקיבל אותי ללהקה לא היה חשוב אם הרקדן רזה או שמן, גבוה או נמוך. הביטוי הפיזי של הרקדנים עניין אותו ולא הצורה של הגוף, תודה לאל! אכלנו הכל, אבל לא יותר מידי ג'אנק פוד. הוצאנו המון אנרגיה, צריך להבין שרקדנים בשנות ה – 20 לחייהם מוציאים המון אנרגיה כל יום. כל יום בתשע בבוקר היה לנו שיעור בלט קלאסי במשך שעה וחצי, רבע שעה הפסקה ואז חזרות על יצירות שונות. לא כולם רוקדים כל הזמן אז היה זמן לנשום בין החזרות".
ממחול לשירה
זלוטניק רקד ב"בת שבע" 6 שנים עד שהחליט לעזוב הכל ולנסוע להולנד כדי ללמוד פיתוח קול ומוזיקת בארוק.
ספר על הרגע בו הבנת שאתה לא רוצה להיות רקדן יותר.
"זה סיפור יפה, בשנות ה- 20 שלי שרתי מוזיקת פופ. עשיתי קולות רקע לזמרים, הקלטתי כמה פרסומות ברדיו וכלל לא התעסקתי במוזיקה קלאסית ובמוזיקת בארוק בפרט. בשנת 1992 אוהד נהרין יצר את "מבול", ורצה להכניס קטע ביצירה בו זמרים ישירו קטע קלאסי בכמה קולות. הוא נתן לי דיסק של יצירה שנקראת "NISI DOMINUS", של מלחין הבארוק ויואלדי, בו היה קטע לקונטרטנור, שהוא המקבילה הגברית לקול האלט הנשי, בעידן בו לנשים אסור היה לשיר באופרה, וביקש שאעשה עיבוד לארבעה קולות. כשהקשבתי ליצירה בבית ליבי החסיר פעימה. החיבור למוזיקה היה מיידי ומפתיע ביותר. הבנתי שזו המוזיקה שהקול שלי מבקש לשיר, התחלתי להאזין למוזיקת בארוק (ואני כבר בן 27!) ונדהמתי מהחיבור שלי אליה. אוהד הזמין את זמרת האלט הנודעת, מירה זכאי, עליה השלום, לבוא לחזרות הלהקה כדי לעבוד איתנו על הקטע המוזיקלי שעיבדתי. בתום הקטע היא באה אלי ושאלה אותי איפה אני לומד פיתוח קול. עניתי שאני לא לומד, והיא הודיעה לי שאני כן ושממחר בבוקר אני בשיעור ראשון אצלה. מרגע שהתחלתי הבנתי שקול פנימי מכוון אותי לשיר מוזיקת בארוק והחלטתי לעזוב את הלהקה, עברתי להולנד ללמוד לימודים גבוהים למוזיקה קלאסית בקונסרבטוריון המלכותי של הולנד, בו מחלקת הבארוק הייתה בינלאומית ומאוד ידועה בעולם. כך שאוהד נהרין בעצם גילה לי את מוזיקת הבארוק ומירה זכאי לימדה אותי שהקול שלי הוא מתנה ושיש לי אחריות עליו".
הקונסרבטוריון המלכותי בהאג, הולנד
איך מתפרנסים והיכן מופיעים?
"קונטרטנורים אינם שייכים לבית אופרה מסוים, אלא הם תמיד אורחים. ובניגוד לקהל המוזיקה קלאסית והרומנטית, אופרות בארוק (כמו אופרות של הנדל) מוצגות לעיתים הרבה יותר רחוקות, לכן אנחנו "נודדים" מבית אופרה אחד למשנהו. בתחילת דרכי שרתי במקהלות מקצועיות בהולנד, גרמניה ובלגיה. לקראת סוף לימודי התואר השני התחלתי לשיר יותר ויותר בתור סולן בקונצרטים ובאופרות. נוכחתי על בשרי שחיי זמר סולן הם חיים מאוד בודדים. אתה מתאמן לבד בבית עם עצמך בין ארבעת קירותייך, לומד לקונצרט או לאופרה לבד, עובד על התפקיד הקולי לבד, נוסע בעולם לבד כל פעם עם תזמורת אחרת, מנצח אחר, זמרים אחרים. אתה מופיע בתור סולן וחוזר הביתה לבד. רחוק מאוד מלהיות רקדן בלהקת "בת שבע" בה אתה בסוג של משפחה, אתה נוגע ברקדנים, מכיר את ריח הגוף שלהם ואת האופי. שם יש קרבה מאוד גדולה, והמצב מאוד שונה כשמדובר בזמר סולן קלאסי".
מהו הטקסט הבארוקי, והאם הוא מדבר אליך?
ראוי לציין שמעבר לאופרות בארוק, רוב זמרי הבארוק שרים גם מוזיקה כנסייתית (יצירות של באך, הנדל ויואלדי ועוד רבים). ישנן הרבה יותר יצירות כנסייתיות מתקופת הבארוק, מאשר אופרות בארוק משום שבאותה תקופה היו הרבה יותר אנשים המבקרים דרך קבע בכנסייה, מאשר אנשים ההולכים לאופרה. בוודאי שמוזיקה כנסייתית הינה נוצרית, אך אין לי בעיה עם זה מכיוון שבתור זמר ששר תפקיד כלשהו, אני מתחבר לטקסט ופחות לדת. גם אם אני שר על ישו, אין זה אומר שאני חייב להאמין בו. זה כמו במשחק: שחקן יכול לעשות תפקיד של נאצי בלי להיות נאצי או תפקיד של הומו בלי להיות הומו".
ריקוד או שירה?
"גם אם לא ארקוד 50 שנה, עדיין אני רקדן וזמר במהותי. זה לא הולך לאיבוד, זה חלק מההוויה שלי. בוודאי שאני "רקדן לשעבר" אבל היכולת והניסיון שרכשתי במשך השנים נשארות בגוף, רוחנית ופיזית. זה לא שהבנתי שאני לא רוצה להיות רקדן יותר, אלא פשוט החלטתי לפתוח דלת חדשה לעולם המוזיקה הקלאסית ולפתח את הקול שלי. ואכן המשכתי לרקוד גם בזמן לימודי בהולנד וגם אח"כ כשעברתי לחיות בגרמניה. בסביבות גיל 40 הפסקתי לרקוד באופן מקצועי, איכשהו הספיק לי ואני לא מצטער לרגע. היה טוב וטוב שהיה. בכלל בשנים האחרונות החלטתי פחות להסתובב בעולם ולהופיע ולהוריד את מינון הקונצרטים לבודדים בשנה. וככה טוב לי".
יש לך תובנות לגבי הבחירות שעשית בחיים?
"בתור ילד, הייתי בטוח שאהיה שחקן ואכן שיחקתי באופן מקצועי בילדותי. בגיל ההתבגרות גיליתי את עולם המחול והייתי בטוח שאהיה רקדן ואכן הפכתי לרקדן מקצועי. ובבגרותי גיליתי את עולם המוזיקה הקלאסית והייתי בטוח שאהיה זמר סולן ואכן הפכתי לזמר מקצועי. המסקנה שלי היא שאי אפשר לדעת מראש מה ילד יום! מי יודע, אולי בזקנתי אתלהב מתחום אחר ואעסוק בו. אני משאיר את הדלת תמיד פתוחה".
