זה כלום

מאת:שני דקל
שתפו

1. גרה בשדרות עם אחי רועי. שנינו לומדים במכללת ספיר, הוא קולנוע ואני תרבות. מבחינה ביולוגית הוא הבכור, בן עשרים ותשע. אני בת עשרים ושבע. כשפוגשים את שנינו הרושם שנוצר הפוך ברוב המקרים, למרות שערו המאפיר.
שכרנו דירה בשכונת נאות אשכול, רחוב ברית ערים, קומה רביעית ואחרונה. שיחות פילוסופיות אל תוך הלילה ושיטוטי צילומים ברחבי העיר. לא הכל ורוד, יש גם מחלוקות. חיים משותפים הם בכל זאת דבר מורכב ואמנותי.

שריפה. צילום: שני דקל

2. אנחנו בעיצומה של תקופת מבחנים.
מדי כמה לילות נשמעים פיצוצים מרחוק. האם תהיה מתקפה ותישמע אזעקה. קשה לא לפתח עירנות יתר ומתיחות בשרירים. לאט לאט מתחדדת אצלי תודעת הקירבה לגדר ועד כמה הכל שברירי. שלושה חודשים של עפיפונים ובלונים בשמי האזור.
יום אחד אוחזת אש בשדה השיבולים שממול למכללה. תוך שניות אחדות חומה של להבות. טרקטורים מגיחים משום מקום, דוהרים הלוך ושוב עד שהאש דעכה. עשן כבד מיתמר מעל והשמים צבועים בשחור. עוד מופע שיגרתי בתיאטרון האבסורד האזורי.

3. יום שישי, כחודש לאחר מכן. קצת אחרי כניסת השבת מתחילות להישמע אזעקות כל כמה שעות. רוצה לברוח מכאן אבל אין לי רכב ואין תחבורה ציבורית. רועי אדיש יחסית. בלילה גוררת את עצמי כל הזמן לממ"ד ובחזרה. אני קוראת לו להיכנס לממ"ד. "תעזבי אותי".
האם אצליח ללמוד למבחן? בצהריים שוב שיגורים, אזעקות, יירוטים, ריצה לממ"ד. מדברת בטלפון עם אמא. בודקת מתי תצא השבת. אין לי כוח לחכות. היא תבוא לאסוף אותי למרכז. לא מצליחה ללמוד. רמת הריכוז שלי צנחה לאפס.
אמא מגיעה בחמש. אני מוכנה לתזוזה. היא נכנסת לשירותים. אזעקה. אנחנו צועקים לה שתצא. אני רצה לממ"ד, רועי מחכה לאמא. הוא טורק את הדלת. אני בפנים ושניהם בחוץ. ואז בום. ורעד בקירות. חלקי טיח נופלים מהקירות. רועי ואמא נכנסים לממ"ד. שוב אזעקה. שוב יירוטים, פיצוצים. אמא אומרת שאחד משלבי הזכוכית בשירותים נשבר ועף לבחוץ.

שריפה. צילום: שני דקל

4. כעבור כעשר דקות כוחות הביטחון עולים לגג כדי לראות היכן פגעה הרקטה. צלם חדשות עם מצלמת וידיאו על הכתף שואל אותי אם קרה משהו בתוך הדירה. על השלב החסר בשירותים ופירורי הטיח בממ"ד הוא אומר שזה כלום.

5. הזמנו רקטה לשבת.
למנת פתיחה נוגן הפיוט "שלום עליכם" ברחבי השכונה,
אחר כך נשמעה הכריזה, "זמן הדלקת נרות בעוד כעשר דקות".
קדושת השבת, אין יוצא ואין בא.
מזמורי "צבע אדום" קטעו את השינה ושמי הארץ קושטו בכתום.

אמא הצטרפה למחרת, עת הוגשה המנה העיקרית – רקטה בגג הממ"ד.
הכלה הוכתמה באדום.
נפרדנו משדרות לשלום, רועי נשאר מאחור.
המבדיל בין קודש לחול במרכז,
במחוז בו שוכנת שכינה.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות