חיים שאולים

מאת:טל בן אלישע
שתפו

"דוגית של שלווה" מאת שרית בק מגולל את סיפורה האוטוביוגרפי, בעקבות התאבדותו של אביה האהוב. הספר נפתח בפרק ב' של חייה, כאשר היא צועדת לחופה עם בעלה השני בגיל 47 ומרגישה יפה ונחשקת מתמיד. משם מסופר על התינוק שאיבדה טרם נולד, ואיך כאבו זאת יחד והתנחמו באהבתם שגדולה מכל צער.

הקוראים חוזרים בזמן, אל חייה בגיל 21, אל נפש של ילדה תמימה שחושבת שהעולם ייתן לה את מבוקשה כל עוד תמשיך לחייך את החיוך הזוהר שנמתח על שפתייה הבשרניות שמשוחות בגלוס ורוד. אולם המציאות היא לא רשימת משאלות. החיים מכים בה שנים לאחר מכן כאשר אביה מתאבד. האסון מתרחש באמצע הספר ובאופן מטאפורי גם באמצע חייה שלה, כאשר היא כבר אימא לשלושה ילדים עם בית רחב ידיים ובעל אוהב.

מהרגע שאביה מת היא מבינה שהיא אינה עוד ילדה קטנה, וכבר יודעת שהחלומות שהיא רוקמת בלילה לא יהפכו למציאות. היא מבינה שהחיים הם אוסף של מקרים והתרחשויות שלעיתים אין לנו שליטה בהם, שמובילים אותך אל האדם שעליך להיות. רק דרך מותו של אביה היא מוצאת את דוגית השלווה שלה, מתפכחת ומגלה  את עצמה ואת הנשיות שלה. היא מתחילה להתבגר.

היא מגלה "גם את התובנה שההנאה המושלמת היא חזרה מדויקת על טקס קבוע של חוויה מוצלחת". הטקסיות והחזרתיות בפעולות שביצעה עם אביה סיפקו לה אושר צרוף: אם זה ללכת לחוף בנואיבה ועד שתית ליקר הדובדבנים של אביה. עם התבגרותה, היא מנסה להתחקות ככול הניתן אחר ילדותה. היא מניחה שהמתכון לחיים מושלמים הוא לשחזר את שחוותה בעבר, וכך מפתחת אובססיה לחזור על חייה אז. אם במציאת בעל שדומה לאביה, בחיים השקטים שניהלה כמו אמה, או בטקסים הפשוטים שמזכירים לה את האדם שהיא אוהבת יותר מכל – אביה. אך כך היא שוכחת לאהוב את עצמה בזכות עצמה.

 אין זמן מוגדר בו אנשים מתבגרים והופכים לחזקים משהיו אלא הזמן מוצא אותם ומחליט בשבילם. האובדן שחוותה אומנם הכה בה עמוקות והרגישה שהעולם סוגר עליה אולם הראייה של האדם היא מזערית, אינו חושב לטווח הארוך כיצד מהלך החיים ישפיעו עליו בעתיד.

אהבתה לאביה והקשר אליו מונע ממנה להתבגר ולהפוך לאישה. היא ראתה בבעלה הראשון את אביה; כאשר הוא מת, היא מבינה שלא אהבה אותו כמו שהיתה צריכה לאהוב – כמו אישה. וכך היא יוצאת מדוגית אחת, שבה התעטפה והסתגרה מהעולם החיצון, למציאות שבחוץ: אל דוגית שנייה שמאופיינת בקבלה, בהתמודדות וגם בפחדים.

 אף איש אינו צריך לחיות חיים של אחרים. גם לא חיים של האדם האהוב עליהם יותר מכל. ברגע ששרית מחליטה להפסיק לחיות בעבר היא מגלה את המשבר ואת הגאולה; תהליך של הכרה פנימית של האני אמתי שלה, התחברות לנשיותה ועזיבה הדרגתית את הילדה שהיתה. הדוגית שלה בסופו של הספר היא אחרת – רומן שמתפתח לאהבה אמתית וסוערת שלא דועכת גם לאחר 18 שנה. כי החיים זה לא רק עניין של בחירות. הדברים שאנו חושבים שטובים לנו הם לאו דווקא אלו; לעתים דווקא ההתפכחות מהם יכולה לגרום אושר.


שתפו