החיים ששנאתי

מאת:אורית דסקל
שתפו

אחרי הבחירות האחרונות, הבנתי שדווקא הדברים שאנחנו כל כך שונאים הם שמספרים על עצמנו יותר מהדברים שאנחנו אוהבים. אנחנו שונאים את מה שמפחיד אותנו, את התכונות שאנחנו שונאים בתוכנו, את ההתעסקות בלא מוכר. הליכוד שונא את השמאלנים וגם את השלום אבל רק הליכוד יעשה שלום בסוף, תושבי שדרות יצביעו לליכוד למרות שנים של אכזבה, ובנט ושקד שנלחמו כנגד בתי המשפט יהיו בטח אלה שיגנו עליו בבחירות הבאות.

דרך הדברים שאהרון אלקלעי, גיבור ספרה החדש של עידית אלנתן, שונא במיוחד – אנחנו למדים על האיש, תכונותיו ובחירותיו בחיים. ובספר –  כמו בחיים –  חוק מרפי עובד שעות נוספות ומפגיש אותו שוב ושוב עם כל אחד מהשדים הפנימיים שלנו.

כהורים אנחנו יודעים שהילדים שלנו בהרבה מקרים הם "התיקונים" שלנו, התכונות שהכי מעצבנות אותנו אצל הילדים שלנו הן התכונות שיש לנו ושהכי מעצבנות אותנו, תכונות שמרגשות ומזעזעות אותנו בכל עוצמות ההזדהות. מותו של אהרון אלקלעי מפגיש אותנו  עם חייו, משפחתו, יחסיו עם ילדיו ואשתו, שנאותיו ואהבותיו. במהלך העלילה אהרון נפגש עם כל הדברים שהוא מתנגד אליהם כל כך בתוך משפחתו, וגם בתוך עצמו. מותו, שמתרחש בתחילת הסיפור, אינו סוף הסיפור אלא דווקא תחילת חייהם של כל הסובבים אותו.

הרקע לסיפור מתרחש ביפו, כשברקע מארג היחסים בין ישראלים לערבים בעיר המשליך על מארג היחסים בתוך המשפחה. הסיפור נפתח במותו של אב המשפחה, אהרון אלקלעי, דמות כריזמטית ומשמעותית ממשפחה יפואית – בולגרית. דרך מותו אנחנו מתוודעים לחייו, אשתו וארבעת ילדיו. אהרון, אפיקורס גדול, "ליכודניק שונא ערבים", נשוי לנעמי העירקית ולהם 3 ילדים. כל ילד בחר כיוון שונה בחייו, שמתכתב עם אהבותיו ושנאותיו של האבא. הבן הבכור, עופר, חוזר בתשובה, השתגע מסמים בהודו  וחיי עם אישה בת 50, שגדולה ממנו בשנים רבות ומשמשת דמות אם בשבילו. דניאלה הבת האמצעית, גסת הרוח "הפרחה" נשואה לערבי, ולא נמצאת בקשר עם האב. ובת הזקונים סנדרין, קרויה על שם אמו של אהרון, שמאלנית, תל אביבית ובעידוד אביה כתבת לענייני ערבים. הספר, מתאר מארג ישראלי נפלא של דמויות וייצוגים מכל הגוונים, ממקומות שונים, ומרקעים שונים, שמתחברים ונפרדים, משפיעים ומושפעים. כל בן מפגיש אותנו עם אביו עם הבחירות, האהבות והשנאות בחייו.

אלנתן, יורדת לפרטים הקטנים בתיאור היחסים בין האנשים, ובין האחים, ובכך מפרטת וחושפת עוד רובד מחייו של אביהם. דרך כל אח מתגלה קצת מהאב, אך ברוב המקרים אין חידוש, אלא היצמדות לקלישאות המוכרות. הענקת שם אמו לביתו מסמל את הפרידה הנפשית מאשתו, אשתו המבוגרת של האח הבכור מרמזת על בעיה עם דמות האם, הבת השמאלנית היא אינטליגנטית, תל אביבית, ונקראת על שם הערכאה העליונה במשפט התנ"כי (סנהדרין), הערבי מייצג את האלימות לצד אהבה וארוטיקה.

האב אהרון, ליכודניק שונא ערבים, שונא דתיים, "שונא פרחות", מוצא עצמו אב לבת שנשואה לערבי, בן חוזר בתשובה ובת שמאלנית. סיפור ילדיו מתאר את ההשפעות שהם ספגו מאביהם, ואת תוצאות הבחירות שלהם. דרך ילדיו, אהרון מתעמת עם הדברים שהוא שונא, השנאות מפגישות אותו עם הבחירות של ילדיו, ודרכם אנחנו נפגשים אתו.

המסע לגילוי אהרון אלקלעי דרך חבריו ומשפחתו היה מסקרן, אמנם רווי בקלישאות שלא מותירות הרבה מקום לחפשם, אך ברגע שיצאת אתה כבר במסע לגילוי אהרון אלקלעי ולא ניתן לעצור. ספר ישראלי, ערבי, יפואי, תל אביבי – ארץ ישראלי. מאיר זרקור לסיפור קטן –אך כל כך מקומי.

מותו של אהרון אלקלעי/עידית אלנתן

עורכת – נועה מנהיים

הוצאת זמורה – ביתן, דביר

מס עמודים – 268

מחיר – 94 ₪

 


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות
קטגוריות ספרות