גזענות היא מילה מפחידה. ההנחה הרווחת היא שזה לא "פוליטיקלי קורקט" לחשוב על אחד שהוא טוב ונעלה מהאחר בגלל צבע, מין, לאום, דת או גזע. עם זאת, הגזענות לא נעלמה מן העולם, היא נוכחת בצורה מחודשת – קיימת ללא מקור. בעבר נהגו לומר באופן גלוי, האדם הלבן טוב מהשחור בגלל גנים ביולוגיים. היום המצב מפחיד הרבה יותר: הגזענות היא תרבותית ושקופה, מרגישים אותה אבל לא ניתן להצביע על כיוון ממנו היא מגיעה, והקבוצות אליהן מופנית הגזענות, נותרות עם חוסר יכולת להסביר את הכח המופנה נגדן.
הגזענות התרבותית היא מעין "רוח" החיה ומסתובבת ברחוב הישראלי. היא מתגלה באמצעי המדיה בכל יום, דרך הייצוגים השונים ובמסווה של מציאות: "חרדים חשוכים", "ערבים רצחניים", "מזרחים נחותים", "שמנים מגעילים", "רוסים שתיינים", "אתיופים אלימים", "בלונדיניות טיפשות" והרשימה עוד ארוכה. הבניית המציאות התקשורתית מייצרת תודעה חברתית סטריאוטיפית וכולנו חיים אותה.
כבר היו מקרים, את מבינה?
"אין כניסה לבני דודים" אומר לי בלחש מנהל המשמרת , בנוכחותם של זוג גברים שבאו לאכול ארוחת ערב. הוא מתכוון שאין כניסה לבדואים. אני אומרת: "כבר אמרתי להם שיש מקום על הבר". "או-קיי, "חזרי לעבודה ואני כבר אפטר מהם" . השניים הלכו ואני נשארתי מוכת תדהמה, אדומה ונבוכה. אחר כך המשכתי לעבוד.
מסתבר ש"הרוח" פלשה לעוד מקומות וענפים בבאר שבע. לאחד ממועדוני הכושר הגדולים בעיר אין בעיה עם בני העדה הבדואית, ולטענתם הם שמחים בכל עת לעשות מנוי לכל מי שיחפוץ בכך. עם זאת, הבדואים משלמים את המחיר היקר ביותר למנוי באותו מועדון, וחלקם מוותרים בשל כך על האפשרות לעשות מנוי. למרות זאת, הסלקציה הכלכלית לא תמיד עובדת, מסביר לי נציג המכירות, "אבל ככה כולם מרוויחים. אנחנו מרוויחים כסף תמורת טוב ליבנו, והם – חברות במועדון יוקרתי". תהליך הסינון לא נגמר בזה: אם יש יותר מידי נרשמים בדואים באותו החודש, מנסים לדחות אותם לחודש הבא כדי לשמור עליהם במינון נמוך, שלא יבלטו בנוף הלבן והעשיר שמציע המועדון האקסקלוסיבי.
הכניסה אסורה לבדואים גם באחת המסעדות הגדולות בעיר. "אין לנו בעיה איתם באופן אישי", אומר אחד המנהלים, "אבל הם נוטים להשתכר, להתפרע ולא לשלם ואנחנו לא רוצים לקחת את הסיכון. כבר היו מקרים, את מבינה?" לא הבנתי.
תור לרופא יהודי, בבקשה
את אותו סיפור מספרת לי ש', בת שירות לאומי בקופת החולים שלי. ש' נולדה וגדלה בבאר שבע, יש לה שם ו"מראה ישראלי", עם זאת, לפני חודש החלה לשים כיסוי ראש. ש' מספרת שמהיום ששמה את כיסוי הראש, המטופלים של המרפאה מסתכלים עליה בצורה אחרת. "מה את בדואית?", שאלו אותה בתדהמה, "את באמת חייבת את הכיסוי הזה?". ש' החלה לשים את הכיסוי בגלל לחץ חברתי ומשפחתי אבל ההחלטה הסופית הייתה שלה והיא לגמרי איתה.
"אז מה דעתך על גזענות?" שאלתי את ש'. "אני לא ממש מרגישה אותה, יש אנשים שמזמינים תור לפיזיותרפיה ומבקשים שהמטפל לא יהיה ערבי, יש מבטים לא נעימים אבל אני חיה איתם, אני מאמינה שכל בני האדם שווים". ש' מספרת שלא מזמן היו חסרים 84 שקלים בקופה והמנהלת של המרפאה האשימה אותה מול כולם בחוסר. ש' בכתה ונפגעה ובעצת אמה שילמה את הכסף "כי יש דברים יותר חשובים מכסף וגם לא נורא הכבוד". ש' רואה את "הרוח" אבל מקבלת אותה כמצב טבעי.
גזענות: איך לצאת מזה?
נראה שלאף אחד אין בעיה, אבל לכולם יש. כולם לא רוצים להיות גזענים אבל הם מעדיפים לא לשבת ליד ערבי בבר, לרוץ לידו בהליכון במועדון הכושר או שהוא יטפל בהם במרפאה. זו היא דרכה של "הרוח", חמקמקה ושקופה. גם אלו שבהם "הרוח" נכנסת לא מודעים אליה, ולכן לא רואים בהתנהגותם הדורסנית ככזו.
גם עלי לא פסחה "הרוח". לפני כמה חודשים אני וחברים נשדדנו על-ידי חבורה של בדואים. באותם רגעים הבנתי את נציג המכירות של מועדון הכושר וגם את מנהל המסעדה שלא רוצה בלגאנים. הפחד וחוסר הוודאות גרמו לי לחשוב שאולי יש משהו בשנאה, ובאותם רגעים אימצתי אותה. כנראה שכולנו גזענים, גם הנאורים ביותר, שיוצאים נגד התופעה וכותבים עליה טקסט.
