חוץ מטלוויזיה, קולנוע ורשתות חברתיות מסתבר שיש עוד דברים בעולם התרבות שמעניינים אותנו. אולי קצת פחות פופולריים ונגישים לכל אחד, אבל מפתיעים לא פחות. למי שלא רגיל, ממליצים לכם לאמץ את הרעיון של לקפוץ לביקור בגלריה או במוזיאון, וקצת לצאת מהאזור המוכר, זה ממש שווה ואפילו מהנה! לפניכם חמש תערוכות מסוגים שונים, שהציגו בשנה שחלפה בכל רחבי הארץ. ואם לא הספקתם השנה, בטח תהיה הזדמנות בשנה הבאה.
"Zumu"
מה? מוזיאון נייד (כן, תתפלאו) הנודד בכל שנה לעיר אחרת בפריפריה. המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות ומקיים סדנאות מגוונת.
מי? במסגרת התערוכות הציגו 40 אמנים, ביניהם: יאיר גרבוז, אביטל גבע, זויה צ'רקסקי ויגאל תומרקין. בין השמות המוכרים יש גם אמנים מקומיים ופחות מוכרים, אבל בטוח שנשמע עליהם בהמשך.
איפה? במפעל המגבות הנטוש בערד (כבר נשמע מסקרן, לא?)
אוצרת: מילנה גיצין אדירם.
על מה המהומה? המוזיאון הנודד מנסה למצוא דרכים לחדש בתחום תערוכות האמנות: להפתיע ולהשפיע בכל הארץ, בשיתוף הקהילה המארחת. המטרה היא לעודד ולקדם יצירתיות, חשיבה ביקורתית וחינוך לאמנות. יצירת שיח משותף מתוך ההנחה שאמנות מגיעה לכולם ואמנות יכולה להפוך לשפה שאיתה מייצרים שינוי חברתי בישראל. או במילים אחרות "להביא את האמנות אל העם", אותנו הוא שכנע.
ומה בשנה החדשה? בשנה הבאה בעוטף עזה
"פרבדה" (על שם העיתון הרשמי של המפלגה הקומוניסטית שפעל בברית המועצות)
מה? תערוכת יחיד ראשונה של האמנית זויה צ'רקסקי. בתערוכה מוצגים ציורים ורישומים שיצרה צ'רקסקי בשנים האחרונות העוסקים בחוויית העלייה מברית המועצות של שנות התשעים.
מי? זויה צ'רקסקי.
איפה? מוזיאון ישראל.
אוצר: אמיתי מנדלסון.
על מה המהומה? מהיצירות בתערוכה עולה השאלה הקשה: האם הבית החדש שאליו הגיעו העולים טוב יותר מהבית אותו עזבו? צ'רקסקי מציגה אמת לא פשוטה: מצחיקה ועצובה, טרגית, קומית, בוטה ולפעמים גרוטסקית. היא מדברת על נושאים כמו גזענות, התבוללות, אנטישמיות ומיזוגניה. דרך הציור של איציק למשל, מציגה האמנית מפגש בין דמות של מזרחי לרוסיה בצורה לגמרי גזענית וסטראוטיפית. מה המטרה? פרובוקציה בוטה. אהבנו את האומץ.
ומה בשנה החדשה? אולי אפשר קצת יותר פרחים ולבבות ופחות קור ושנאת אחים.
"עוטף עזה"
מה? תערוכת יחיד של תמונות וסרטוני וידאו העוסקים במצב הפוליטי-ביטחוני בעוטף עזה, בהשראת סרטים מצוירים. (זוכרים את קונדסון מהדרדסים? גם הוא היה שם)
מי? הצלם תמיר צדוק.
איפה? הגלריה בקיבוץ בארי.
אוצרת: ד"ר זיווה ילין.
על מה המהומה? דרך הצילומים צדוק מספק נקודת מבט ביקורתית ואירונית על חוסר האונים של תושבי העוטף, אל מול האיום הפרימיטיבי של הבלונים הלבנים (בלוני התבערה). בחלק מהתמונות מנסים הבלונים להרים לאוויר שטיח, על רקע השטחים החקלאיים, ירוקים ורחבים, המאפיינים את אזור עוטף עזה. התמונות יוצרות טשטוש בין האמתי למדומיין, איך מצליח השטיח להתעופף? כמו סצנה מתוך "אלאדין ומנורת הקסמים", בחיבור אקטואלי נולד דימויי מעניין ומעורר מחשבה (ואפילו חיוך).
ומה בשנה החדשה? תכינו את הפלאשים, עוד מעט "דרום אדום"!
"מפגש משפחתי"
מי? איציק רנרט, יאנה בוקלר ועמית טרינין.
איפה? מוזיאון יפו, טיילת מפרץ שלמה 10 יפו.
אוצר: יובל סער
על מה המהומה? במסגרת שבוע האיור מוצגת תערוכה מיוחדת במינה, בה שלושה מבכירי המאיירים בארץ נוגעים כל אחד בדרכו בזיכרונות משפחתיים. רנרט מציג סדרת איורים המספרת את סיפורם של בני משפחתו בשואה, בוקלר מציגה את האיורים שלה לספרה של רונית חכם "סיפור שמתחיל בחלום המבוססים על סיפור חייו של סבה, וטרינין במיצב של כריות וציורי קיר: משפטים מאוירים מחוויות הלינה המשותפת בקיבוץ, "אם תמשיכי לברוח ננעל אותך בחדר", או "אצלנו בנים לא בוכים". כל משפט צורב את הזיכרון, ומונח לנו על כרית רכה ונעימה.
ומה בשנה החדשה? כריות משינה משותפת עם ההורים.
"חדר הפלאות": מוזיאון לאמנות
איפה? ניצנה, קהילת חינוך (בתיאום מראש).
אוצר: לירון אלעד
על מה המהומה? מוזיאון חוויתי אינטראקטיבי שכולו הוקרה למפעל חייו של יצחק מושוביץ, צלם טבע ואספן. חלל התערוכה מציג אוספים ותמונות מעוררי השראה מכל העולם. מקור השם בתקופת הרנסנאס, כשאנשי האצולה אספו פריטים מכל העולם בחדר מיוחד שנקרא "חדר פלאות". הם ייצגו את השאיפה לחקר העולם, לגילוי ולסקרנות.
הרעיון שבאים לתערוכה מלאת אוצרות ממקומות אחרים, שונים ומרתקים, מסקרנת אותנו. הפעילויות במקום הן הבונוס.
ומה בשנה החדשה? חדר פלאות נודד.
