אפריקה
"הדבר הראשון שקולטים כשנוחתים באפריקה, מעבר לצבע של האנשים, זה השינוי הקיצוני בריח. כבר בנחיתה בג'ובה, בירת דרום סודן, אתה מבחין שהגעת לאפריקה. מהאוויר רואים סככות, בתי בוץ ובניינים שרופים. עדות למלחמות שבטים רבות שנים. זאת ארץ בלי תשתיות בכלל, אין כבישים, שישה קילומטר של כביש יחיד לאורך כל המדינה. יש שם עוצמות בראשיתיות, אותי זה מרגש, היבשת הזאת מגרה את כל החושים, הצבעים, הריחות, הבלגן, האנשים המקסימים. זו הסיבה שאני כל כך אוהב את זה".
קורס להפעלת כלים חקלאיים
"הסיפור שלי עם אפריקה התחיל כשעבדתי בתור מדריך חקלאי מטעם חברה ישראלית בדרום סודן. דרום סודן היא המדינה הכי צעירה באו"ם, היא קיבלה עצמאות רק ב-2014 .מיד עם קבלת העצמאות התחילו שם מלחמות קשות בין השבטים. אני הגעתי בתקופת רגיעה יחסית. לא ידעתי יותר מדי על דרום סודן, אבל אמרתי בטח חוויה. הרעיון מאחורי הפרויקט הוא שיקום התשתית החקלאית ולימוד חקלאות מודרנית. תחילה גרנו בג'ובה, במלון על גדות הנילוס הלבן, בתנאים מדהימים שסידרה לנו החברה. התחלנו קורס של הפעלת כלים חקלאיים למקומיים. הם קיבלו מכל מיני קרנות סיוע כ-600 טרקטורים חדשים והיה צריך ללמד אותם איך להפעיל אותם.
הגיעו נציגים מכל מיני שבטים ולמרבה ההפתעה למרות מלחמה ועוינות של שנים ביניהם, הם הסתדרו ממש טוב. בסוף כולם רוצים כסף. פגשתי שם אנשים מאוד מעניינים, חמים, מעודכנים ומעריצים את ישראל. הם מעריצים את ביבי, ושמעון פרס הוא דמות מוכרת. לאחר שסיימנו את הקורס הועברתי לבור, עיר צפונית ובירת שבט הדינקא. הדינקא הם סודנים רזים ושחורים, פחם ממש, וארוכים מאוד. זה השבט העיקרי במדינה, כ-70 אחוז מהאוכלוסייה. השבט של השלטון והצבא. המטרה הייתה להקים חווה מאפס. להוריד את ה"בושים" עם טרקטורים".
להיות סלב באפריקה
"אל מול רמיסת השטחים והטבע הרגשתי שהם מקבלים אותנו, לפחות רובם, בשמחה. אבל יש אנשים שהפקיעו מהם שטחים לצורך בניית החווה והם לא מבינים את התועלת הכלכלית בטווח הקצר. השטחים היו שטחי המרעה שלהם אז זה יוצר מתחים לפעמים. כל העיר על גנרטור, אין אספקת חשמל, הכול חשוך. אבל אני הייתי שם כמו מייקל ג'קסון. סלב. לבן יחיד בעיר של 200,000 שחורים, ללא חברות זרות, הייתי חריג שם, והיה לי כוח מטורף בידיים. רק לי היה דלק חופשי שקיבלתי מהנשיא עצמו. אני נכנס לראש העיר בלי לקבוע פגישה. ממש סלב. הרגשתי שהמתחים נוצרים רק אם מתנשאים עליהם, כי הם מבינים את הפער אבל מצד שני משוועים מאוד לעזרה. הם מאוד רוצים לדעת ולהשתפר. יש כוונה אמיתית מאחורי זה. זה ממש מחמם את הלב, זה לא סתם ציות. יש שיתוף פעולה גדול".
אלימות
"זו סביבה מאוד אלימה. כולם חמושים בקלצ'ניקובים כל הזמן. מאוד אלימים אחד כלפי השני, אלימות בסיסית בסביבה נפיצה. הם אחרי שנים רבות של מלחמות בין שבטים, מלחמות עקובות מדם. פעם השתתפתי באירוע שבדיעבד אמרו לי שאני משוגע שהייתי שם כי זה עם פוטנציאל להתלהט. זה אירוע שקורה לעיתים קרובות, אני חושב. החבר'ה שעבדו איתי הזמינו אותי לבקר בכפר שלהם, ואני רואה מעגל של 300 איש שעומדים רוקדים ושרים, ובמרכז המעגל היאבקויות של חבר'ה צעירים שמתאבקים ממש. פריקות כתף, שברים, הכול. הזוכה בקרב לוקח הכול. הוא הופך למשאת לבן של כל הנערות ולוקח את מי שבא לו. הופך למגה סלב. ככה הם פורקים את המתחים".
מחשבות
"צריך להבין שהרבה פעמים אנחנו באים מנקודה מאוד שיפוטית לאפריקה. אנחנו מנצלים, יש טובים ורעים, אבל חשוב לזכור שזו תרבות שונה לגמרי מכל מה שהכרנו. מה שאנחנו תופשים כגוש שחור זה רבדים של אנשים שונים עם הבדלים אדירים ביניהם. יש מתחים מאוד גדולים בין השבטים ומה שקובע בסוף את קוד ההתנהגות הוא השבט. כל תכלית החיים שם זה השבט. לוקח זמן להבין את תפישת החיים שלהם. כולם שם חיים עד גיל 50 בערך. אישה בגיל 25 כבר חצי רגל בקבר, היא אמא לילדים, בשלה מינית מגיל צעיר. הכול יותר מוקדם. אין טיפולים רפואיים, האוכלוסייה מאוד ענייה ואתה שואל את עצמך אם זה מוסרי להעסיק אדם ב-3 דולר ליום, ומצד שני אתה נותן לו פרנסה. זה לעומת כלום. לא צריך להיות תמים, זה חלק מהמשחק, אף חברה לא מרוויחה כסף מחקלאות, אלא מהדברים האחרים שמתעסקים בהם. אני באתי להתמקד בחקלאות, להתפרנס ולעשות טוב".
