בעידן של היום, בו צריכת התוכן מהירה ונגישה בזכות המסכים שהפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו, האיום על ירידה בקריאת ספרים כבר נראה באופק. אולם יש "שעה" אחת ביום שמסוגלת לתרום לילדים, מבלי להושיב אותם במשך שעות מול כוכבי ילדים שרצים על המסך ללא מטרה.
"שעת סיפור" היא פעילות בספריות עירוניות ובתאטראות שבמהלכה מוצגת לילדים , עלילת סיפור מעולמם, על ידי שחקן תאטרון, סופר או כותב סיפורי ילדים. זאת בליווי אביזרים כמו בובות תאטרון ובפורמט של מיני הצגה. סיפורים כמו: "אליעזר והגזר", "הנסיכה והצפרדע", "זהבה ושלושת הדובים", ו"ארץ יצורי הפרא".
ברוב המקרים אחרי קריאת הסיפור, מתקיימת פעילות לילדים במהלכה הילדים מציגים את הסיפור, מגלמים את הדמויות ומעלים מופע אישי מתוך עולמם והבנתם האישית.
נראה שהפעילות, ששמה דגש על עלילת הסיפור ולמידה מרבית ממנו, מעלה שאלה מהותית בנוגע לקיומה העתידי וההכרחי שלה, בעידן בו המדיה מהווה תחליף מהיר וזמין לכל מה שדורש מהילדים מעט זמן של חשיבה מעמיקה.
לילדים יש אפשרות לחוות את הסיפור במימד נוסף מזה המועבר להם דרך המסך בצורה פסיבית. מימד זה מסוגל לעורר עידוד קריאה, גירוי חושים, יצירתיות ופיתוח הדמיון. ניתנת להם האפשרות להפוך לאקטיבים, להיחשף למקומות וזמנים שונים דרך הסיפור ואף להכיר ילדים אחרים, דבר המעשיר את הידע שלהם ותורם להתפתחותם השכלית, הרגשית והאינטלקטואלית תוך רכישת בטחון עצמי ומודעות סביבתית.
הדיגיטל, בשונה מקריאת ספר, מגיש בצורה שונה את הסיפור. לרוב זה באמצעות סדרות, סרטים, ספרים דיגיטליים, רשתות חברתיות וסרטונים רבים של כוכבי ילדים שהולכים ומתחלפים, ומתרבים. הדגש בהם הוא על המהירות, קיצורי דרך, חוסר העמקה בתוכן הסיפור וביצירה מרובה של תכנים משעשעים וצבעוניים. דבר המקבע את המחשבה והדמיון אצל ילדים מהסיבה הפשוטה שהמדיה מתמקדת בוויזואליות ופחות במילים ובפיתוח החשיבה, מה שכנראה לא יניב תרומה מועילה לילדים.
"שעת הסיפור" לא מגיעה כדי לבטל את חשיבות המדיה ככלי חיוני בעל הישגים לא קטנים בחידוש תוכן הסיפור ובמתן כלים שונים של התנסות, התקדמות, חשיפה למציאות חדשה שדורשת קו אחר של חשיבה. העניין הוא על ויתור קריאת הספרים לטובת תכנים מהירים שמרתקים את הילד מול המסך, בגילאים בהם הדגש הקריטי הוא על ההתפתחות הלמידה ורכישת כלים.
את שעת הסיפור שלי חוויתי החודש כמלווה לאחיין הקטן שלי בן הארבע, ונוכחתי לדעת שהפעילות הזו נחוצה ומועילה יותר מכל דבר אחר שהמדיה מציעה. הפשטות, העומק, היכולת להקשיב לאחר ולנתח סיפור בצורה אישית, יוצרים צד אחר של למידה והתנסות במציאות המדיה.
