האמנות של ירדן הירש

מאת:עמרי הרצוג
שתפו

אייקונים של תרבות פופולרית מרכיבים את גופי היצירה של ירדן הירש: גבינה צהובה והמבורגרים של מקדולנדס, תחפושות צבעוניות ומקלטי טלוויזיה, משחקי מחשב וגיבורי־על, קומיקס וקריקטורה, דימויים ילדותיים של חד־קרן, ליצנים, בובות וקשתות בענן. גם מפלצות מאיימות שמגיחות מבעדם וחוגגות את קיומן באמצעותם. כל הדימויים הללו – מעורבבים, נסמכים ונטמעים, משתוללים בהפגנה צבעונית ומשעשעת־מזוויעה של אי־סדר מחושב – משמשים עדוּת. עדות שנוגעת כמובן להנעה היצירתית של תרבות הפופ, שהירש מתפלש בה ובאיקונות המשובשות שלה בהנאה יצירתית מופגנת, משולחת רסן, צבעונית ואפלה בו־זמנית. אולם העבודות של הירש גם מעידות על האופנים שבהם תרבות הפופ עלולה להשתלח בעצמה: להפוך מחלום של מתיקות נאיבית לסיוט של רעב ואובדן, ולהפך. הן נוגעות בשאלת האמנות עצמה בעידן של סימולקרה, תרבות המונים ומותג.

צילום: הדר ומייק הירש

האם אפשר לקרוא ליצירות של הירש אמנות? דבר מה בתנועה הקולאז'ית המופקרת של היצירות אינו נעתר לכלכלה המחושבת של מה שמוכרז כאמנות; של מה שמנוכס כאמנות. יש בהן ממד גרוטסקי מובהק, משום שהן מבטאות סגנון יצירה וחשיבה שמפריך את חוקי הסיווג. הן מתנגדות להבחנות קטגוריאליות ברורות, מטשטשות ומערבבות, מחברות בין סדרים סותרים ומנוגדים: פופ ואמנות, בדיחה ותרבות גבוהה, חלום ובלהה. הן פגומות, אנקדוטליות, גרוטסקיות, לא מושלמות. לא במקרה הן מלאות במפלצות: הרי מפלצת היא מושג נטול־מושג, קטגוריה שכוללת את מה שמצוי מחוץ למודע הסמכותי שמעניק פשר, מכילה רק את מה שאין לו שם.

הירש מאמץ כעמדת מוצא יצירתית, בתעוזה וגם בארוס חסר פשרות, את המושג של ה"נון־אמן" (non artist), מושג שנמצא במרכז שיח ענֵף בשדה האמנות העכשווי, שנדמה לעתים כרפליקה היפר־אינטלקטואלית של יחסי כוח ושל הגשמתם. הנון־אמן עומד תמיד מנגד לאמן, בעמדה כפולה של התרסה, ערעור ואפילו בוז, אך גם מתוך תשוקה ומשאת נפש. כשם שה"אאוטסיידר" נוכח תמיד אל מול ה"אינסיידר" ומעיד על מעמדו ועל ההון שנחוץ לו, כך גם הנון־אמן מעיד על מעשה האמנות. הנון־אמן אינו היפוכו של המושג אמן, אלא הווקטור שמותח את קצותיו, בוחן אותו מעמדה של שוליים, של המתבונן־מהצד. הוא לעולם אינו נאיבי, לא מבקש לרַצות או להיכלל בפנים. אדרבה: את מרחב החיות, הדמיון והביטוי הוא נוטל מתוך תנועה ביקורתית, מתוך "החוץ".

כריכת ספר היצירות של הירש ז"ל. צילום: הדר ומייק הירש

כיצד נעשית "נון־אמנות"? היא אינה תלויה רק במסלול הביוגרפי של היוצר ובהיבטים של ההכשרה האקדמית שהוא כולל; וליתר דיוק לחסר או להיעדר שלהם. היא גם אינה מצהירה על התמסרותה למערך של מוזיאונים, אוצרים, יחצ"נים או מבקרים ולנורמות האסתטיות או הפוליטיות שמפעילות אותם. היא גם לא נענית לטעמו הטוב של "קהל האמנות". היא מעירה על כל אלה, כמי שמצויה מחוצה להם ומתנערת מהציוויים שהם מכתיבים. לעתים, כמו במקרה של הירש, נון־אמנות נובעת מתוך סיפור חיים שממוקם בשולי הנורמה החברתית. יש בו מאבק של הישרדות, שמתגשם בתשוקה יצירתית מתפרצת לספר סיפור חלופי: "דיוקנו של (נון־)אמן צעיר".

אולם יותר מכול, הנון־אמן משתמש בחומרי גלם אנושיים לא מעובדים. המשמעות של אי־העיבוד היא עיוות של פרופורציות; גם בתוך היצירות, וגם בגופן הכולל. חדרו של הנון־אמן הופך להיות זירת מיצג: החיים הם הסטודיו, וחומרי החיים הם חומרי ההבעה הזמינים לעיוות, לסילוף, להתמרה אל המרקם הלא־מעובד והכאוטי של התשוקה והחרדה; אל האמנות. בתוך הסטודיו וגם בתוך היצירות, אין מרחב מוזיאלי נקי, ריק ולבן: המחסן המגובב של חומרים שהסתננו מהתרבות הפופולרית אל הלא־מודע אינו מאפשר רווח. גם בכך עומד הירש מחוץ לשדה האמנות הממוסד, שהאתיקה שלו כרוכה בניקיון, בזיקוק או בזיכוך. יצירותיו מלאות בעודפוּת, אינן מאפשרות להדחיק את הכאב, לשרטט לו צורה או לתחום אותו.

צילום: הדר ומייק הירש

הירש מתרכז בעודפות, בבזבוז; הוא נשטף בזרם מציף של טיוטות, מחויב לרישום המהיר של ה"לא־מועיל", ה"לא הכרחי", של המפלצתי. עבודותיו מבטאות התנגדות לכל תפיסה של ידיעה ושל שליטה קוגניטיבית בעולם, שמבקשת להגדיר אובייקטים במושגים של תועלת ואי־תועלת, ובכך מצמצמת את העולם לסך מדוד של מחוות המשרתות אותם.

וכך, בכל היצירות של הירש יש כפילות אל־ביתית: החומרים המוכרים ביותר של תרבות הפופ, שהפונקציה שלהם – בידור, אישור ידע, נחמה, בזבוז – מוכרת מראש, עוברים הזרה ומוצגים בו־זמנית כהיפוכם. הבידור הופך לסכנה, הבזבוז להכרח, הנחמה לתהום של קריסה עצמית. אולם ההיפוך הזה אינו דידקטי: הוא עתיר באירוניה, משום שהוא חוגג את השפע של העמידה מנגד. בכך הוא ממקם עצמו בתוך ומחוץ לעולם האמנות בו־זמנית, כמי שמבקר אותו ומבקר בו. חבוש בגלימה הצבעונית, הפרועה, הרוחשת וחסרת המנוחה של האסתטיקה האמנותית שלו, הוא – הנון־אמן – מצביע על בגדיה החדשים־ישנים של הנורמה האמנותית, ופורק את עוֹּלם.

צילום: מכללת ספיר

ירדן הירש ז"ל, היה אמן – וגם סטודנט שלנו, במחלקה לתרבות – יצירה והפקה ובבית הספר לאמנות במכללת ספיר. ביום חמישי 9.8.18 בשעה 20:30, תיפתח תערוכה של יצירותיו ב"מקום לאמנות" בקרית המלאכה בתל אביב. היא מלווה בספר אמן שכולל מבחר מיצירותיו.

יהי זכרו ברוך.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות