בוא איתי לפסטיגראס

מאת:מעיין דורון
שתפו

סאחי – אדם שאינו תחת השפעת סם, אדם רגיל, נורמטיבי, שהולך בתלם. בקיצור סאחי = אני, אבל כששמעתי שיש פסטיבל שלם שמוקדש לפרח המהולל הייתי חייבת להשתתף בו. כי גם לסאחים מותר ליהנות.

יום חמישי, פורים, חגיגות שנה לטלגראס בסימן "בואו לצבוע את פארק הירקון בירוק". כל תומכי הלגליזציה מוזמנים לבוא ולהראות את תמיכתם בפארק הירקון, ליד האגם. בתכנית: דוכני צביעת גוף, שיאצו, הופעות ומשחק "חפש את המטמון" ענק, שאת הרמזים לגביו אפשר למצוא בקבוצת טלגראס באפליקציית הטלגרם. מארגני הפסטיגראס פרסמו את המיקום המדויק רק בבוקר האירוע כדי שהמשטרה לא תגיע כדי להרוס את החגיגה. אבל החגיגה נהרסה בכל זאת כאשר ביום שלפני האירוע נחשפו פרטים אישיים של כ-4000 סוחרי קנאביס מהטלגרם; אז אולי המחשבה שלא תגיע משטרה הייתה קצת נאיבית.

כששאלתי את אחד ממארגני האירוע מתי מתחילים כל הדברים שהובטחו לציבור הצרכנים, הוא הגיב בכעס וסיפר שהמשטרה באה בבוקר ופשטה על כל הפארק, וגם הפייסל שהוא החזיק ביד באותו הרגע לא הרגיע אותו. ל"חפש את המטמון" שתוכנן יש כללים, אבל המשטרה לא שיחקה לפיהם. השוטרים שהסתובבו ברחבי הפארק אמנם לא עשו כלום למי שהיה עם פייסל ביד אבל לגמרי הרסו את האווירה שהייתה צריכה להיות משוחררת והפכה להסתכלות על שוטרים וחיפוש סמויים עם העיניים.

האנשים ישבו על הדשא וכמעט ולא התערבבו זה בזה, חוץ מבחורה אחת שהחליטה לעשות טוב וחילקה כמה עוגיות מרימות מצב רוח, שהיא דאגה לאפות בעצמה. כשהיא הגיעה אליי ואל חבריי, היא נתנה להם את שתי העוגיות הנותרות, הסתכלה עליי ואמרה: "תחלקו". מסתבר שסאחיות אפשר לראות, ולא רק עליי, אלא גם על הילד ששאל אותנו בתמימות אם מדובר בעוגייה "מיוחדת". האמת שלא הרגשתי אאוטסיידרית כמו שחשבתי בהתחלה, פשוט בגלל שלאף אחד לא היה אכפת מי יושב לצידו אלא רק מהאנשים שהגיעו איתו.

מי שעוד הגיע לחגיגה, באופן לא מפתיע, הוא גדי וילצ'רסקי, הלוא הוא הסטנדאפיסט עידן מור, הידוע כתומך נלהב בלגליזציה והמוכר בעיקר בתמיכתו במחאות חברתיות אחרות במסגרת תכנית "הצנרת" בערוץ 13 ("הצינור" בערוץ 10 לשעבר) בהנחייתו של גיא לרר. ברגע שניגשתי אליו הוא ביקש מהצלם שליווה אותו להדליק את המצלמה, ובן רגע הפכתי למרואיינת. נשאלתי כמה אחוזים מהסטודנטים בספיר לא מעשנים והאם הקנאביס מפריע ללימודים, מניסיוני האישי. מתשובותיי התמימות וילצ'רסקי הבין שאני והפרח לא מקורבים אבל בכל זאת הגעתי לפסטיגראס ואמר: "חלק מהמאבק של הלגליזציה זה לא מאבק שכולם יעשנו כל הזמן. זה שהבן אדם יחליט".

אחרי שוילצ'רסקי הסכים לעבור לעמדת המרואיין הוא סיפר לי קצת על האירוע ומה עומד מאחוריו, "אנשים הגיעו מכל קצוות הארץ בשביל לתמוך בלגליזציה ובשביל להגיד בקול רם: אנחנו צרכני קאנביס ואנחנו לא עבריינים ואנחנו לא נקבל את ההנפצה הזאתי שנקראת אי הפללה או אי אכיפה. אנחנו רוצים לגליזציה מלאה מתוך איזושהי אמונה מאוד מאוד נאיבית, או לא נאיבית, אבל מאוד בסיסית, שאנחנו צריכים להחליט מה נכנס לנו לגוף ומה לא".

צילום: דמיאן חוארס

ברגע שתהיה לגליזציה השימוש בקנאביס כבר לא יהיה סיפור גדול ואלה שמעשנים בכדי להוכיח משהו או להשתלב בחברה פשוט יפסיקו. הרבה מחוגגי הפסטיגראס היו אנשים צעירים וגם קטינים שמעשנים רק בגלל שזה אסור או בגלל שחבר שלהם מעשן. אין להם את היכולת להבין בעצמם מה הם מכניסים לגוף, בין אם זה דבר טוב ובין אם רע, כך לפחות זה נראה מהצד. אבל עישון זו לא הבעיה. הבעיה היא מה שנוצר ממנו; קבוצת חברים לא יכולה לשבת יחד מבלי לעשן, וכשאני, למשל, מסרבת לאנשים שמציעים לי שאכטה זה מיד הופך לשיחת היום, כי אני חריגה. אם ההסברה שמעבירים לדור הצעיר תשכיל לעשות הפרדה בין קנאביס לסמים קשים, הטירוף שסובב סביבו יעלם.

אנשים הגיעו מכל רחבי הארץ בכדי לצבוע את הירקון בירוק, אבל בפועל כנראה שלא עשו דבר שונה ממה שהיו עושים בביתם. הפסטיגראס לא היה חגיגה גדולה כמו שהבטיחו לנו, חגיגת הירוק הייתה בעיקר בגלל צבע החולצות עם הכיתוב: CAN'T WE ALL JUST GET A BONG? שחולקו לבאי הפסטיגראס, שנראו כמו תלמידים בתלבושת אחידה, ובגלל הקבוצות הגדולות שהעבירו בניהם פייסלים בשרשרת. התאכזבתי. אבל היי, לפחות אהיה מפורסמת.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות