ברחוב הנשיא באשקלון יש שלט גדול שמכריז בגאון אדולף. אף אחד לא יכול להאשים אותי האסוציאציה שעלתה בי כשחשבתי על השם אדולף. כשהתקרבתי למבנה הבחנתי שמדובר במספרה, אשר בפתחה מונחת ערמה גדולה של חפצים. הדברים לא התחברו לי אז החלטתי לנצל את מיומנויות הבילוש שרכשתי בזכות הצפייה בסדרה התיעודית אבודים של צופית גרנט, ויצאתי לגלות מי עומד מאחורי השלט הכי מפחיד בעיר.
ניסיון ראשון:
בפתח המספרה עמד בחור צעיר, כבן עשרים, עם כיפה לראשו וסיגריה בין אצבעותיו. תחושת הבטן שלי סימנה לי שהוא קשור למקום.
תגיד אתה מכיר את בעל המקום?
"למה אתה מחפש אותו? מה לך ולו?"
סתם, רציתי לדעת מה זה כל החפצים שאנשים מניחים פה. אתה יודע מה הוא עושה איתם?
"אלו תרומות. שמעתי שהוא מוכר אותם במחיר סמלי ומעביר את הכספים לישיבה."
לישיבה?
"כן, למה, מה יש לך נגד ישיבות?"
הבנתי שאני עלול להסתבך עם אדם שיתגלה כקרוב של אדולף, או שמא יהיה זה אדולף בכבודו ובעצמו, אז החלטתי לסיים את השיחה בנימוס והמשכתי לדרכי עם הרבה סימני שאלה; האם מדובר בטריק שיווקי? ניסיון התרסה? רמז כלשהו על האדולף הכי מושמץ בהיסטוריה? או אולי באמת מדובר באדם פשוט שכל מבוקשו הוא לעזור לזולת? אולי קצת הגזמתי שנתתי לשם של אדם להשפיע עלי כך, אבל המחשבה על אדולף, מחזיק במספריים מול הפרצוף שלי, לא הניחה לי – אז החלטתי לחזור למספרה עם השלט המפחיד גם למחרת.
ניסיון שני:
החלטתי הפעם לגשת למישהו שהוא בוודאות לא אדולף וכנראה גם לא קרוב משפחה שלו – שלוש בחורות שישבו מחוץ למספרה עם ניירות כסף על ראשן, מחכות שהגוונים יתפסו. "אין לי מושג מי זה," אמרה אחת מהן "אבל העובדים שלו פה נהדרים. תיכנס, אולי הם יוכלו לעזור לך". אז נכנסתי למספרה ושאלתי באומץ: סליחה, מי זה אדולף?
"הוא לא פה" אמר עובד אחד.
"תבוא ביום אחר." אמר העובד השני.
ניסיון שלישי:
הפעם אני אמצא אותו. הפעם אני מוכן לכל תרחיש והיום אני אדבר עם אדולף, יהיה מה שיהיה. אבל גם בפעם הזו היו במספרה אותם שני עובדים מהיום הקודם והבחור עם הכיפה ביום שלפני.
הבנתי שאם השיטות הפרימיטיביות של כיתות רגליים לא יעזרו לי, אולי הטכנולוגיה תבוא לעזרתי. בחיפוש באינטרנט מצאתי שיש רופא שניים עם שם המשפחה אדולף, מי יודע כמה עוד כאלו יש. עוד מצאתי שמקור השם בגרמנית הוא, ככל הנראה, "זאב אציל" והשם הזה ניתן במאה הקודמת גם ליהודים. קשה לי להאמין שזו הסיבה שאדולף, בעל המספרה היהודי באשקלון, נקרא כך. מעניין אם יגיע יום ואיזה חכמולוג שיראה את השלט הזה ויחליט לקרוא לעסק שלו ערפאת, אייכמן, סדאם או המן. כך או כך נראה שלמקום הזה לא אחזור בפעם הרביעית, וחלומי לגלות מי הוא אותו אדולף לעולם לא יתגשם.
