רמת הגולן

מאת:סופה פרץ
שתפו

"כל העיר מדברת על זה\אירוע מושלם איזה מחזה…" כך מתחיל השיר החדש של אייל גולן ואיתי לוי, "חתונת השנה". לאחר האזנה לשיר אי אפשר שלא לומר זאת: אכן, מחזה. כבר לא ניתן להתעלם מההתמסחרות של הזמר אייל גולן (46) בתקופה האחרונה, ושל הזמרים הים תיכוניים בכלל, והשיר האחרון שביצע עם הזמר הצעיר איתי לוי (29) קבע את החותם. האווירה החפלאיסטית והצעירה (מדי) בשיר לא הולמת את הקריירה המבריקה של גולן מאז פריצתו הגדולה בתחילת שנות התשעים. השיר, שיצא ב – 17.7.17, גרף עד לכתיבת מילים אלה מעל 900,000 צפיות ביוטיוב, הישג לא רע אך יחד עם זאת מפתיע.

גולן כבר ידוע בשיתופי פעולה עם יוצרים גדולים ומגוונים (ראו ערך: אתניX, שרית חדד, מה קשור) וממבט ראשון לא היה נראה כי גם שיתוף פעולה זה לא יעלה יפה, אחרי הכל גם לוי ידוע בקולו העמוק וחיוכו הכובש. אך התוצאות בשיר החדש הן הרסניות: החל בטקסט חסר העומק ועד החיקוי הנפשע של השיר "היא רק רוצה לרקוד" של משה פרץ ועומר אדם.

מה גרם לזמרים גדולים כמו אייל גולן ואיתי לוי להוציא שיר חתונה בעונת החתונות? הסיבה הברורה לעין היא ההתמסחרות של זמרים הנחשבים גדולים בתעשייה הים תיכונית. הרצון לתת לקהל "משהו קל ללעוס" בלי לשבת הרבה על הטוסיק ולהשקיע במשהו שירגש כמו פעם. אייל גולן ואיתי לוי אינם היחידים ש'נופלים לרדידות' ואפשר לראות זמרים נוספים שהיו ידועים היטב בבלדות הנצחיות שלהם פונים לצד הקל והאפל בו התוכן לא חשוב והקצב הוא שקובע.

משה פרץ בשיר "קרמלה" (שיצא באפריל) שכמעט והצליח לעבוד על הקהל: השיר התחיל כאחת מהבלדות הישנות של פרץ "אני לא זוכר\איך מתחיל השיר היפה שאת כל כך אוהבת\איך הולך הפזמון שהיינו רוקדים בכל ערב…", כולנו חשנו רגע של תקווה: "הנה, משה חזר!" ואז זה שוב הכה בנו משום המקום: שוב הלטינו פורץ, שוב הסלסולים הקצביים עפים לכל עבר, שוב ההרס, שוב החורבן. מה כבר ביקשנו, משה? שיר אחד שיתחיל רגוע ויסתיים ככה?

אם נחזור לגולן ולוי, הייתי מצפה מגולן בתור המורה הרוחני של לוי להשפיע עליו ולא להיפך. רבים היו עדים לשנים הטובות יותר בחייו של גולן, שנים בהן היה לו כוח להשקיע והרבה מה לתת. ככל הנראה המאורעות האחרונים בחייו השפיעו גם על כוח היצירה שלו והוא החליט "לזרום עם הדור הצעיר" במקום ללמד אותו איך לרגש. קצת מאכזב לשמוע את גולן שר מילים כמו "שתיתי כבר חבית\מקסימום ניקח מונית\לא יאמן היא אמרה לו כן\אח שלנו מתחתן…". לאיתי לוי עדיין אפשר לעבור על כך בשתיקה בהיותו זמר צעיר בתחילת דרכו, אך מגולן כבר מצפים ליותר בשלב הזה.

עצוב לראות את הקצב ההולך והגובר של התמסחרותם של הזמרים הוותיקים יותר במוסיקה הים תיכונית. אווירת ה"למכור בכל מחיר" משנה את פני הז'אנר לחלוטין והופכת אותו לשילוב של קצב מאוס וחוזר. הניסיון להגיע לקהל בינלאומי הוא יפה מאוד, אך לא לשם כך התכנסנו. לקהל המעריצים שכרוך אחרי הזמרים המדוברים כבר שנים רבות מגיע יותר. יש מקום לשירה הים תיכונית בארץ והתקווה היא שתחזור להיות ים – תיכונית: שילוב של רגש עם מקצב ולא הדבר המעליב שהקהל מקבל לאחרונה.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות