סטודנטים במסלול כתיבה כותבים ביקורת תרבות

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

הוקם ומופעל על ידי הסטודנטים בחוג לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר

אני לא יודע מה לומר לעומר אדם, אבל אני באמת לא מבין למה הוא מתלהב מבוקשרט. אם יש משהו שהבנתי מצפיה בטלוויזיה בחודשיים האחרונים לגבי רומניה זה שהגעה לשם מעמידה אותך בכל מיני סכנות. אחת מהן זה שיצלמו אותך לכתבת צבע שתציג אותך בפן שלילי והשניה היא שערפדית עלולה לנשוך אותך אם תזכה בפוקר. שתי האפשרויות גרועות ויכולות להרוס חיים אבל העיקר שעומר אדם אומר It's the time of your life. שמענו. אבל אם כבר הגעתם, לא תעדיפו להפוך לערפדים? לפחות ערפדים לא מתים.

מוות

ערפדים לא מתים הם רק משנים את המיתוס. גם טרנד סדרות הערפדים לא מת, הוא רק מחליף את הקונבנציות. דרקולה מיושן, נוספראטו נשכח וסאגת דמדומים כיבתה את האור כשיצאה. בעקבותיה ירדו הסדרות הפופולאריות "דם אמיתי" ו"יומני הערפד" מהמסך הקטן.

אז למה לעזאזל החליטו ב HOT לאשר את סדרת הערפדים החדשה "ג'ודה"? האם קיוו לשחזר את ההצלחה של סדרת הנוער הפופולארית שלהם "חצויה" שגם היא עסקה בערפדים ונמכרה לשידור בחו"ל ואף לעיבוד מקומי ברוסיה? או שאולי בגלל שכתב את הסדרה ציון ברוך (37) שגם מגלם בה את הדמות הראשית, יהודה בן חיים, עבריין קטן ומהמר שמסתבך עם מאפיונרים בישראל ועם ערפדים מרומניה.

תהליך השינוי

בזמן שנראה שהטרנד של סיפורי אהבה בין ערפד לתיכוניסטית אנמית בעיר קטנה חלף, צומחים סיפורי ערפדים חדשים. למשל סדרת הבת של יומני הערפד שטרם הובאה לשידור בישראל, “המקוריים" שעיקרה אינו הרומנטיקה אלא ענייני כבוד, נאמנות ונקמנות. הדמות הראשית, קלאוס, הוא לא אדם שהפך לערפד ומתייסר על כך אלא אחד שגאה בטבעו האלים והבעייתי. בסדרה הערפדים המקוריים בעלי רקע ויקינגי, מגיעים לניו וארלינס ומתערבבים עם קבוצות שונות, כולל המאפיה. בואו נקרא לזה הסופרנוס עם שיניים. ובדומה לטוני, גם קלאוס מוצא לעצמו פסיכולוגית. מצד שני אובססיית הכבוד והנקם לצד ערימת הגופות לא תבייש את מחזותיו של שייקספיר.

סדרה אחרת שנמצאת כעת בפיתוח בארה"ב מתכוונת לעסוק באותם ערפדים שבכל עונה יחיו ויחוו עשור אחר בארה"ב ואת מה שיקרה להם שם. נראה שבסדרות אלה האלמנטים שאפיינו את עלילות הערפדים בעשור האחרון, כמו דרמות תיכון, רומנטיקה קיטשית ובכיינות יתר של הלאמתים יומרו לאלמנטים אחרים של מתח, אקשן, ופריסת עלילה באופן שונה.

בג'ודה של ברוך אנחנו רואים את תחילתו של השינוי הזה. הסדרה לא מתרחשת בעיירה קטנה ומסגרת הסיפור היא גם לא התיכון. הסיפור רחב, עולמי, נע בין ישראל לרומניה. יהודה הוא לא נער מתבגר, אלא מהמר שלוקח הלוואות מעבריינים כדי להמר בקזינו ברומניה. הוא מצליח להרגיז גם מאפיונרים בישראל שרוצים לתפוס אותו וגם שבט ערפדים רומני שרוצה להרוג אותו.

הדמות הראשית, יהודה (ברוך) לא נראה אפילו קרוב לדימוי הרומנטי שהערפדים זכו לו בסדרות המאפיינות של העשור האחרון. הוא לא נראה תיכוניסט, גם לא בגילאי העשרים. בפשטות – הוא לא נראה טוב או צעיר מספיק בשביל לעמוד בסטנדרט שתכניות העבר הציבו. גם הערפדית הרומניה שנשכה אותו שמשתמשת במיניות שלה לפתות אותו לא נראית בדיוק אחת שמסיימת כיתה יב'.

גם סיפורו האישי כמעט ולא מעורר אמפתיה. הצופה לא בהכרח ישנא את יהודה, אבל לא יראה אותו כשה תמים, אלא כמהמר, צרכן זנות ומתלהב, וגם סצנת הנשיכה שמניעה את השינוי האישי שלו מגחיכה את הדמות והסיטואציה. זה לא מעורר הזדהות עם הדמות או רחמים כלפיה. השילוב בין אופיו ומראהו של יהודה לסטריוטיפים הקומיים של ישראליים יהודה הוא גם לא ערפד מאיים במיוחד.

תקומת הערפד

השילוב בין כתיבתו של ברוך לבין השתתפותו בסדרה מרדד כמעט כל מאפיין של אימה שיש בסדרה. כסדרת ערפדים ודרמת מתח/אימה היא יכלה להיות מעולה ויש לה הפוטנציאל לכך. יש משהו מאד קריפי ומאיים בערפדים הרומנים ובעיקר בראש השבט המזדקן שלהם. השפה הזרה, המראה, ההתנהגות מייצרים את התחושה הכללית של משהו זר ומסוכן שהערפדים ב"חצויה" לא יכלו לייצר, וגם לא אלו של סרטי "בלייד" שהקדים את הערפדים מאוהבים בתיכון. חבל שהסדרה לא ממשת את פוטנציאל האימה שלה, בעיקר כי זה קצת סתר את הציפיות שנבנו מהקדימונים לסדרה.

אני יכול להבין את הנטיה של ברוך להגחיך דברים. ברוך צמח בתעשיה כקומיקאי, כתב וביצע מערכונים, השתתף בתכניות בידור שונות. אפילו בדרמה הבורר לדמות שלו היו לא מעט אלמנטים קומיים. הוא נשען יותר לצד הזה גם אם הוא מודע לזה או לא. ולמרות זאת יש דברים בסדרה שמוכיחים שהוא יכול ליצור משהו אחר, ולא רע, אם הוא יחליט לוותר על האלמנט הקומי.

יש אומץ בלכתוב סיפור ערפדים עם נגיעה ישראלית, בעיקר כשיש תחושת מיאוס רצינית מהיצורים האלה. וכן ליצור תשתית סיפורית מעניינת גם אם קצת צפויה, כמו הטוויסט בפרק האחרון שהיה צפוי מתחילת הסדרה. אני חושב שהסצנה הטובה ביותר בסדרה היא סצנת קרב הכלבים המדוברת. זו סצנה דרמטית גם מההיבט העלילתי, ההימור על הכסף שנותר מצד אחד וגם מההיבט המוסרי. אנשים רבים הזדעזעו מהסצנה ולא מעט חשבו שמדובר בכלבים שבאמת נלחמים אחד בשני למרות שהיה מדובר בקרב מבוים עם כלבים מאומנים ומאולפים. הסצנה נבנתה כדי לזעזע ולהכאיב בנקודה הזו ולא כמשהו אגבי וזה עבד.

אם הסדרה תחודש לעונה שנייה הייתי רוצה שיעשו בה כמה שינויים. הדגש הראשון הוא למתן את ההסתמכות על אלמנטים קומיים ופרודיים. אם זה יעשה במידה נכונה זה לא יפגום בשאר האלמנטים של הסדרה שהם הרבה יותר אטרקטיביים וחדשניים. לבנות סיפור מורכב יותר שיאתגר יותר את הצופה. כלומר, לא לטמון רמזים ברורים מידי לטוויסטים. גם הרחבת העולם האפל בסדרה יכול להיות מעניין, אבל בבקשה בלי אנשי זאב.