אלת המזל של שכונת לוינסקי

מאת:טל סיני
שתפו

מיה יצחקי, 28 מתל-אביב, זמרת יוצרת.

מתי התחלת לכתוב?

לפני שנתיים התחלתי לכתוב בלוג בשם "ניקוז מוח" באתר "מה וזה" במדור "ערך מוסף". אני מנקזת את המחשבות שלי לפוסט, ומקשטת בקולאז'ים של האמן הצ'יליאני joseromussi שנותן לי השראה כל פוסט מחדש: ניקוז מוח

מה ההשראה שלך לסיפור?

בהשראת "קפה קאימאק", המסעדה שעבדתי בה, בהשראת שכונת לוינסקי שהייתה הבית הראשון שלי בתל אביב, ובהשראת המונולוג של מולי בלום מתוך "יוליוסס" של הסופר ג'יימס ג'ויס. זה סיפור שקראתי בקורס ספרות ארוטית שלמדתי בקיץ במכללת ספיר.

מה הזיכרון ילדות הראשון שלך?

אני חוזרת הביתה מבית ספר פותחת את הדלת ומחכה לי בסוף הסלון פסנתר שחור גרמני עתיק וענק עטוף בסרט אדום כמו בסרטים. הוא נמצא ליד החלון שפונה לגינה הירוקה של הבניין וכל החלונות פתוחים.

למה בחרת בסיפור הזה לתחרות?

במשך שלוש שנים גרתי בנחלת בנימין בשכונת לוינסקי החדשה. בתור תושבת השכונה אני יכולה לומר שזו שכונה קשוחה ומיוחדת בו זמנית. היא מלאה ביוצרים צעירים מכל התחומים עם חלומות גדולים שעובדים קשה וגם כאלה שעדיין מחפשים את עצמם. זה מקום שבו כולם מכירים את כולם, כולל את הנרקומן שיושב בכניסה לבניין ואת הנרקומנית בצומת ואת הנרקומנים בהמשך הרחוב ואני יכולה להמשיך ככה עד שנתקדם לרוטשילד בערך. זו תופעה שבולטת מאוד בשכונה. התמכרות זו מחלה לכל דבר, וזו אוכלוסיה שדורשת טיפול מקצועי. אם הסיפור יצליח לעורר מודעות קטנה על המצוקה שלהם אז עשיתי את שלי.

כמה אמת וכמה בדיה יש בסיפור?

מאה אחוז אמת של המחשבות שרצות לי בראש.

האם מלצרים זה עם מורעב לחיים או שהם אנשים שלא הגשימו את ייעודם? שתי אפשרויות שהעלת בסיפור.

גם וגם לא נתקלתי בארץ במלצר שבחר לעבוד במלצרות כמקצוע. זה בעצם אותו דבר משתי נקודות מבט, אחת חיובית מאוד של יוסף והשנייה שלי, חיובית קצת פחות.

מה מלחיץ אותך יותר העיר תל אביב או מסעדה עמוסה?

מסעדה עמוסה מלחיצה יותר מתל אביב. ועומס בכללי מלחיץ אותי, גם תקופת מבחנים לדוגמה.

מה את עושה בשביל להוריד את מפלס הלחץ?

מנקה את הבית זה עוזר לי לסדר את המחשבות.

מה אכלת בזמן שכתבת את הסיפור הזה? (הטחינה בסיפור שיגעה אותנו).

ארוחת הבוקר הקבועה שלי בקאימאק, והאהובה עליי. לחם עם טחינה ופלפל חריף ירוק טרי, כל טבח שעבד בבקרים כשאני מלצרתי ידע את זה.

מה המאכל האהוב עלייך?

יש הרבה. אבל השאלה הזכירה לי תבשיל של שלומצי (השפית של הקאימאק) קארי אדום חריף עם חלב קוקוס ופטריות אוזני פיל, תבשיל נדיר שהיא המציאה. והפטריות הן רק בצורה של אוזני פיל, התבשיל טבעוני.

מחווה שלקוח קבוע/מזדמן עשה בשבילך.

היו לי לקוחות קבועים אח ואחות נחמדים שהיו נפגשים לקפה שחור כל שישי בבוקר ומנסים לשדך לי את הילדים שלהם.

את מי היית מזמינה לקפה ומעמול? ולמה?

הייתי מזמינה את דן תורן לקפה טוב ומעמול מתוק להגיד לו תודה על כל התקופה שליווה אותי  ולימד אותי על כתיבה יוצרת, נחישות, והתמדה.

מיה יצחקי
מיה יצחקי

נימוקי השופטים

"קפה קאימאק" הוא כניסה לתוך רכבת הרים פואטית, זרם תודעה מסחרר של עובדת בבית קפה. באמצעות סגנון הכתיבה המיוחד, המרפרר למונולוג המפורסם של מולי בלום מ"יוליסס", אנחנו חווים את החיים התובעניים, התזזיתיים, מלאי הריחות, הטעמים והלחצים של יום עבודה שגרתי עד חלחלה, במקום שבדרך כלל אנחנו מכירים רק את חזיתו, אבל העיקר, מתברר, מתרחש תמיד בעורף.

קפה קאימאק / מיה יצחקי

משמרת בוקר

מקושקשים שכמוכם עם הבדיחות שקשוקה שמביאה אתכם כל יום חמישי לפה לאותו שולחן לאותן בדיחות לאותו משחק שש-בש בחליפות עסקים עם אקסטרה טחינה אבל בדיעבד את האקסטרה טחינה אני מבינה כי איך שלא תחלק את הג'בטה הזאת הקוקוט טחינה הקטן הזה לא יספיק ומשאיר אותך צמא לטחינה אבל לא עכשיו כשאני בתפקיד זמרת שתקועה בתלבושת של מלצרית מזיעה פה וממליצה ללקוחות טעימות מתבשילים של שלומציון המלכה שהכינה ב-100 אחוז אהבה מעין תרגום קולינרי מדויק לאהבה שלו לאלוהים יוסף הבעלים של המסעדה אומר שהכול רשום על הלוח בניגוד לסבא שלי שהיה רושם לי כמעט הכול על הקרח זה החלק האהוב עליי במשמרת בוקר למחוק את הלוח  עם מטלית לחה שהוא יקבל צבע ירוק בקבוק כהה וכשזה עוד לח לכתוב עליו את הכותרת "קפה קאימאק" עם קו מסולסל מתחת עם קצה אחד כלפי מטה והשני כלפי מעלה בגיר ורוד ולבן אחר כך אני מסמנת ברווח מדויק את כל הנקודות כמספר התבשילים שמכינים באותו יום לפי מה שג'ורג'וי שוטף הכלים שלנו קנה בשוק בדרך כלל במקום סתם כוכביות אני מציירת פרחים, פפיונים, משולשים לפי מה שמתחשק לי חוץ  מהמרק שעועית את המרק שעועית אני לא משנה והוא תמיד יהיה  כתוב במשמרת שלי  בצבע כתום זו  מנת הבית שלנו שעועית לבנה שמתבשלת 6 שעות ברסק עגבניות מלח ופלפל גירים בצבעים עושים לי טוב עד כדי כך שיאיר מהפיצוחים הרגיש את זה דרך הקיר המשותף בינינו כל בוקר ובא להגיד לי שהוא ידע שזאת אני לפי צלילי קצב הכתיבה שלי

משמרת אמצע

אני מעמעמת את האווירה לבין ערביים במיוחד בסביבות השעה שש בשין שורקת שמסמנת בששששקט שהתרוקנה המסעדה ואני מחפשת מוסיקה שנמצאת תיקיות בתוך תיקיות על שמם של דורות מלצרים שהשאירו אחריהם היסטוריה של פלייליסטים מכל העולם במחשב המטונף הזה שהיה פעם בצבע לבן מי הגנוב שקנה מחשב לבן למסעדה בשוק לוינסקי גנוב מסוג אופטימי כזה מתאים רק לבן אדם אחד שאני מכירה יוסף שבטוח יש לו בארון פיג'מה של כותנת פסים מגניבה כל פעם שלקחתי תשלום בקופה הייתי נתקלת בסטיקר שמודבק על המגירה חשבתי לעצמי כמה גנוב אתה יכול להיות כדי שיוציאו עלייך סטיקר "גם אני חבר של יוסף"  אם הייתי חושבת ללהק לאלוהים דמות חדשה בסגנון אלוהים ההיפסטר אנוש הוא לגמרי היה יכול להיות ליהוק מעניין 2 מטר גובה של גבר מסוקס במראה שפם טורקי משנות ה-50 בדיוק מו של סבא שלו בתמונה הדהויה שמעל שידת העץ בעמדת מלצרים איפה שהמפיות מראה שזוף עם עיניים בהירות שיער אפרפר קוצים מבריקים בתספורת מגניבה ומשקפי שמש של ג'ון לנון מחזיק ביד מפתחות של קטנוע וקרס קטנה לבוש בגופית כדורסל שחורה ומגבת על הכתף זה היה רגע רטאטוי לפי מה ששלומציון המלכה של הבית אבחנה כשהיא מסתכלת עליי בחיוך איך אני מתענגת על הביס שלקחתי מהסנדויץ' ספיישל שיוסף הציע לי לחלוק אתו כספתח מתוך רק חמישה כריכים נדירים שהוצעו למכירה באותו יום לכבוד החזרה למטבח שלו למשמרת קצרה כריך סביח צמחוני מכושף שהחזיר לי טעם ילדות של ימי חמישי בצהריים כשהייתי הולכת עם אמא לאכול קבב של סבתא כרמלה וסבא צדוק שלבש גופיית סבא לבנה והיה אחראי על עמדת הטיגון בפעולת דייג שהוא דג מהשמן העמוק למסננת צ'יפסים בצבע זהב ישר לתוך הפיתה שהוא הכין לי עם טחינה פטרוזיליה קבב צ'יפסים ומעל בשביל עוד קצת טעם עמבה רודפות הוא לא היה יכול להפסיק להגיד כמה הוא אוהב שום ואיך מאמי תהרוג אותו שהוא נגע בשום בזמן שהוא מכין לעצמו את החצי השני ובאותה הנשימה חותך לו עוד 5 שיניים שלמות ומפזר לו בתענוג על הג'בטה ומה עם צ'יסר ערק אני מוזגת לו ומקשיבה הוא לא רוצה תפריטים באנגלית במסעדה כי הוא רואה  בזה קסם שתייר מגיע והמלצר שובר שיניים ומגייס את כל היצירתיות שלו לנסות להסביר לו מה יש בתבשיל הפועלות זה הקסם של השוק וכמובן לא לשכוח לכתוב בצד העליון על הלוח "כשר בהשגחת הקב"ה" שאני אהבתי לקשט בענן לבן מסביב עם גיר בצבע תכלת

למזלי אני גרה במקום שנחשב לגן עדן של טעימות 'שכונת שוק לוינסקי החדשה' מקום שמצאתי בו הכול מהכול מגוון של תבלינים ריחות מאכלים עדות תרבויות ואנשים מכל העולם כבר שנתיים שאני מגישה לכל העולם ואשתו את האוכל שלהם על בטן ריקה מלצרות זו עבודה קשה יוסף אומר שמלצרים זה עם מורעב לחיים וזה הכי שווה אבל אני הרגשתי כמו רוח רפאים בת קול מכורה שלא הגשימה את ייעודה התרגלתי כמו כולם פה לא לחוש רעב ואם מתעורר כזה סותמים אותו עם טחינה צמא אם מתעורר כזה מטביעים אותו בצ'ייסר ערק ופחד שבזמן שנישאר לי על פני האדמה לא אצליח לגמור אחרת מפורטונה שמזכירה קצת ציפור נפש בצבעי יסוד יש לה מקור צהוב גרון אדום ועין בבית החזה היא מחזיקה בכנף שלה פרח אדום בצורת חצי ירח אף אחד לא יודע את זה עדיין היא אלת המזל של שכונת לוינסקי גם אם היא שוכחת את זה לפעמים כמו את המרק שעועית על האש כשרק נכנסה לתפקיד האמן המיוסר בלבוש טבחית ערב בקאימק היא אמן אמיתי כזו שהולכת עד הסוף באותה משמרת ערב שעשינו ביחד הסבירה לי שהיא רואה את היופי שיש לי בשיער הטבעי שלי ושהיא יודעת בדיוק מה הוא צריך בתספורת כדי להיות מושלם מושלם בעיניי כמו באישון השחור הקטן שלה בעיניים בתוך כל מהנדלות בצבע תכלת בהיר עיניים של בת מזל שנולדה לאלת האהבה אמא שלה מיילדת בכירה כבר 40 שנה ממוצא דרום אפריקאי עם גוון קול גבוה ועדין כמו המבטא שלה בפעם הראשונה שראיתי אותה ידעתי שאני רוצה שהבן אדם הראשון שהוא יפגוש כשהוא יוצא לעולם יהיה אותה היא גם קיבלה את העור הלבן והחלק שלה בשדרוג עם נמשים בהירים חוץ מהשיער הארוך והלבן שקשור גומיית קטיפה שחורה שהיא מפרקת ואוספת מחדש בכל פעם כשהיא מסיימת את הארוחה השבועית בקאימאק שהיא מגיעה לתל אביב לשבת במיוחד עם הבת שלה הקטנה והסוררת שלה נטלי אבל בשבילי היא פורטונה אלת המזל שלי עם התספורת המוזרה שהיא עשתה לעצמה כדי לבטא את איך שהיא הרגישה באותה תקופה כשהגבר שהיא אוהבת פגע בה במקום לחתוך אתו או אותו כמו שהאימהות שלנו היו מצפות שנעשה היא בחרה לחתוך את עצמה ולספר את עצמה כמעט כמו בקיץ של אביה רק שהיא השאירה לעצמה כרבולת בלונדינית ארוכה שמתנדנדת מצד לצד ומרמזת על כיוון הרוח שנושבת בסערת הנפש שלה היא מסתכלת עליי בחזרה בתוך העיניים ומסבירה לי שזה אולי נראה מוזר לאחרים אבל בשבילה זו שפה ישר עלה בי חיוך פשוט של הבנה שזאת השראה בעיניי

משמרת ערב

הגיע הזמן לקפה פינג'אן עם חל כמו שג'ני ואנדי הארגנטיניים בצוות צוחקים בזמן המשמרת ומעבירים חוויות ילדות משותפות בספרדית בזמן שאני מכינה לשלושתנו קפה פינג'אן ומסתכלת על תמונת הרחוב בחוץ דרך פילטר שקיעת המחשבות שלי שמתפזרות בדיוק כמו ההדים של הקפה שאני מרימה רגע לפני שהוא גולש ונשפך על כל האינדוקציה זה קורה לי בכל פעם שסימה הנרקומנית נכנסת למסעדה כל יום היא מגיעה לבושה בבגדים אחרים תכשיטים שבנות תורמות לה בשכונה מכבה את הסיגריה בכניסה ועוברת שולחן שולחן עם יד אחת על העורף בתנוחה מדגמנת את השערות בבית שחי שלה והמסכנות באטיטיוד של מיליון דולר לראות מהצד את הלקוחות שנבהלים כשלא הבחינו בה זה הצחיק אותי כל פעם מחדש אבל גם העלה בי את אותה מחשבה אם אני הייתי יכולה להיות במקומה מה שבטוח אני יכולה להגיד שאם היו מפוצצים לי את האף ככה הדבר הראשון שהייתי עושה זה הולכת לשטוף את זה במים קרים כדי להרגיש נקיה לא כמו הזוג נרקומנים ההזויים האלה בשכונה או ההומלסית הילדה טום בוי הרוסיה שהולכת עם מכנסיים רחבים ויש לה ריח של שתן יוסי המלצר ואני פיתחנו חוש ריח שישי שמזהה אותה מקילומטרים זה ריח דוחה שמריח כמו צחנה של הזנחה ייאוש וחוסר תקווה שמלווה בדרמה יומית כשהיא מגיעה לפתח המסעדה ונשכבת על הרצפה בוכה ברחמים עצמיים שיביאו לה עשרים שקל לא צנועה כמו הנרקומנית הרוסיה המבוגרת שלא מצליחה לדבר עברית ומלמלת ברוסית שיעזרו לה לחבר את החוט חשמל הקרוע ושלומצי מסבירה לה כל פעם מחדש בסבלנות שהיא צריכה דבק בזמן שהם הולכים וחוזרים מבולבלים גם בשבילם יש לנו מנה מיוחדת אורז לבן עם חלב כדי להרגיע להם את הרעב ולרכך קצת את הסבל שולחן חדש נכנס והמסעדה מתמלאת מחדש זוגות זוגות יוצאים ונכנסים מכל המינים ומכל הסוגים ולוקה יושבת בכניסה כלב זאב אצילה מלאה בפרווה עבה שמשתינה בעמידה כמו כלב מה שגורם לי לתהות אם יכול להיות שבעולם מתקדם כמו שלנו גם כלבים יש העדפה מינית משלהם

משמרת סגירה

כסף טיפים כיסאות אנשים סיפורים קפה צלילות ארוחות בוקר מחשבות נרקומנים אהבה ייאוש אני מורידה את החלון פח למטה וסוגרת את המסעדה מחר נפתח דף חדש


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות