מי לובש את המכנסיים בבית?

מאת:שירה ברודצקי
שתפו

אופנה בימינו הפכה להיות חלק בלתי נפרד מחוויית היום-יום. אבל כאשר אופנה היא דבר דינמי ומשתנה מתקופה לתקופה, נשאלת השאלה האם תמיד הייתה כזו משמעותית או שהיא הפכה לכזאת רק בשנים האחרונות? ובנוסף, האם היא מייצגת תקופות היסטוריות ומשלבת בתוכה אלמנטים אידאולוגיים? ישנם מעצבים רבים שבאמצעות האופנה יצרו אמירות חדשות. אחת המעצבות הבולטות מהם היא קוקו שאנל, שלכל בגד שעיצבה הייתה אמירה.

בעבר, בשנת 1850, האופנה הרווחת בקרב נשים הייתה אופנת הקרינולינה, המשלבת בתוכה אלמנטים מן המאה ה-17. אופנה זו התמקדה בעיצוב הגוף הנשי על פי סטנדרטים חדשים ששלטו דאז. המחוך נקשר סביב צלעות האישה, הצר לה את המותן והבליט את החזה, כך שיצר דימוי נשי שלא ניתן להגיע אליו באופן טבעי. המחוכים גרמו לבעיות בריאותיות רבות בקרב נשים כמו פגימה במבנה העצמות, שבירת צלעות ופגיעה באיברים פנימיים.

אישה גבר גבר

משנות ה-60 של המאה ה-19 התפיסה הנשית באנגליה החלה לקבל תפנית; במסגרת תכנית הלימודים במוסדות החינוך ילדות למדו תפירה, שפות, נגינה, שירה ורקמה. קבלת הידע החדש פתח להן צוהר לערער על המוסכמות החברתיות ועל החלוקה המגדרית.

ערעור זה יצר דימוי נשי חדש בעיניהן ובקרב החברה כולה; המחשבה שנשים הן יצורים מיניים, חלשים, רגשניים ולא רציונליים אובחנה כשגוייה. נשים לקחו חלק במאבק הפוליטי שעיקרו היה השתייכותן למדינה כאזרחיות שוות, ואט אט החלו לצאת למרחב החיצוני, לעבוד ולהתפרנס בכבוד.

מלחמת העולם הראשונה היוותה נקודת תפנית במאבק של נשים בהשתלבותן בחברה; בתום המלחמה נשים רבות נשארו אלמנות והיו מוכרחות לטפל בילדים ובמשק בית. הן הבינו שעליהן לצאת לספרה הציבורית על מנת להשיג פרנסה.

מתוך כך הן החלו נעות בין שני מרחבים שעד אז היו דיכוטומיים; התפקיד הידוע של עקרת הבית המסורתית, ומנגד עישון סיגריות ובילויים במועדונים – מנהגים ששויכו לעולם הגברי. אך האג'נדה המקובלת דאז הייתה ליהנות מהחיים, לרקוד, ללכת לעבודה ולהרגיש ניחוחה וחופשיה.

שינוי זה הציב את האישה במקום חדש ויצר בין היתר פתיחות מינית וניסיון לשוויון בין נשים לגברים. בדיוק מהמקום הזה, תנועות פמיניסטיות רבות עודדו את המעבר מלבוש צמוד ומחניק ללבוש נוח, כך שהמחוך והקרינולינה כבר לא היו חלק מהנדבך האופנתי.

את הכי יפה כשנוח לך

קוקו שאנל, או בשמה המלא גבריאל בונר שאנל, היא אחת מהדמויות המרכזיות בשינוי אופנתי זה. היא נולדה ב-1883 בעיר סאמור שבמערב צרפת, גדלה לתקופה בה הפריצות המינית הייתה בשיאה ומשם הביאה ניחוח חדש לתחום האופנה. בעיצוביה היא הסירה את המחוכים שהיו מקובלים באותה העת, והיו חלק ניכר ממופעי הקברט ובתרבות הפנאי שגברים צרכו.

בעבר, כשנשים רצו לבסס את מעמדן לצד הגבר החזק, הן השתמשו בבגדים ככלי לפיתו וכאמצעי לזכות באהבתו של הגבר ובנישואים. החזה הנשי היה (וכנראה עדיין) חלק עיקרי מתרבות הפנאי שכללה הוללות, צפייה בנשים הרוקדות בקברטים או במועדונים כמו המולן רוז'.

אך שאנל האמינה שלבוש צנוע ללא מחשופים מוגזמים הוא סקסי יותר, והגזרה לבד מאפשרת לדמיין את קימורי הגוף. היא לקחה מוטיבים מעולם האופנה הגברי והכניסה אותם לעולם הנשי. האמירה שלה הייתה שאישה יכולה להצליח ולהתברג בעולם בדיוק כמו גבר.

שאנל יצרה סנסציה; היא שברה את המוסכמות כשהחלה ללכת עם לבוש שזוהה כלבוש גברי – חליפות, מכנסיים וחולצות, אך בעיצוב המותאם לגוף הנשי, וכך יצרה אופנה חדשה שאפשרה לנשים לנוע בחופשיות, ויחד עם זאת בסטייל.

כבר ב-1925 שאנל עיצבה חליפה המותאמת לעולם העסקים הבורגני הגברי, רק בגרסה נשית המורכבת משלושה חלקים: חולצה, חצאית וז'קט. מראה זה נתן לגיטימציה להכנסת הנשים לתוך עולם העסקים, ולהתייחס אליהן ברצינות תוך כדי הבלטת הגוף הנשי במתארים עדינים באופן שבו הבד מונח על הגוף. היא העזה והשתמשה בחומרים לא קונבנציונליים, כמו בדים זולים שנחשבו גבריים וגסים.

pexels-photo

טלגרפיסטיות קטנות הסובלות מתת תזונה

אחד העיצובים המזוהים ביותר עם שאנל נולד בשנת 1926; השמלה השחורה הקטנה, פריט אופנה הידוע כהכרחי בארון של כל אישה גם בימינו. ההצלחה באותה שנה הייתה מיידית ומפתיעה, משום ששחור נחשב עד אז כצבע שלובשים בלוויות בלבד.

אך למרות ההצלחה המסחררת, עיצוביה של שאנל עוררו גם תגובות נגד וכעס בקרב מעצבים שונים,  שעדיין היו חלק מהאופנה הוויקטוריאנית. הם העדיפו את המראה המלא בהוד ובהדר, הגדוש במלמלות, בכיווצים ובמחוכים.

המעצב פול פאורה לדוגמה, שהיה אוהד מושבע של העיצוב הישן, טען שהנשים העוטות את עיצוביה של שאנל נראות כמו: "טלגרפיסטיות קטנות הסובלות מתת תזונה". אך בניגוד אליו, נשות פריס אהבו את הקו העיצובי החדש שאפשר להן חופש תנועה ועצמאות.

התהליכים ההיסטוריים שהובילו לשינויים חברתיים, כלכליים ותרבותיים, השפיעו בסופו של דבר גם על מיקומן החברתי של נשים. לאורך הדרך הנשים נאלצו לנהל מאבקים פעילים כדי להשתלב בצורה הוגנת יותר במבנים החברתיים החדשים, ושינויים אלו באו לידי ביטוי גם בדימויים החיצוניים שנשים ניכסו לעצמן.

הבחירות האופנתיות החדשות שחררו אותן בכל המובנים, ואפשרו להן חופש פעולה פיזי שהוביל גם לחופש רוחני. קוקו שאנל הייתה ללא ספק אחת המגדירות של העצמה הנשית החדשה, ותרמה את הפן האופנתי וההכרחי של הפמיניזם.


שתפו