בני בני ילד רע

מאת:גילי דודיקמן
שתפו

בני ציפר, אמיר חצרוני, עדן אברג'יל ופרובוקציה הולכים יד ביד, זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אם היא לא הייתה עצובה- עוד היה אפשר לצחוק

בני ציפר, עורך מדור "תרבות וספרות" בעיתון "הארץ", מרשה לעצמו להתבטא בתקשורת באופן שהוא רואה לנכון – כלומר, משמיע את דעותיו הנחרצות והפרובוקטיביות לכאורה, שלרוב מעוררות ויכוחים סוערים ודיונים נרחבים בחברה הישראלית.
ציפר יודע על אילו כפתורים ללחוץ על מנת לעורר את הציבור, אך יותר מזאת, הוא כמו מפעיל מריונטה שיודע בדיוק איך להפעיל את הבובה כדי שתזיז את עצמה לפי קצב דיבורו. הוא מכשף את הקהל בעזרת אצבעותיו הזריזות והופך להיות הדמות הראשית בתוך ההצגה שהוא ביים וכלל לא היה אמור להשתתף בה.
הפגנת חיבתו כלפי הזוג נתניהו, בזמן שהתקשורת דאגה לסקר כל צעד בהתנהלותם הלקוי (לכאורה) בבית ראש הממשלה ויחסם אל העובדים הסובבים אותם, הייתה צעד שכנראה דרש ממנו לצאת מקוביית השמאל אליה שייכו אותו, ושייך את עצמו, במשך שנים. הרמת ראשו מעל המים העמוקים ובשחייה צורנית התקדם לכיוון המים הרדודים כשבחוץ חיכו לו מחיאות כפיים, תשואות ושלטים כששמו מתנוסס מעליהם.

כמעט ואין אדם בישראל שלא מכיר היום את השם 'בני ציפר', אפילו בפרק פתיחת העונה של תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת", הוא קיבל חיקוי. בסך הכול הוא עיתונאי רציני ואיש תרבות למופת, ובימים אלה הוא גם "זוכה" לתהילה שאליה משתוקקים רבים מהעיתונאים. כדי לקבל תהילה זו ושכולם ידעו מי הוא, היה עליו לגרום לפרובוקציה. ציפר מנסה ומצליח להיות האנדר-דוג ונון-קונפורמיסט, כלומר האדם שמעז לחשוב אחרת. התנהלותו הפכה לדרך קבע, אולי רק כדי לזכות בפרסום.

11411745_884552161615686_8147956002807065068_o

אם אתה לא שם אתה לא קיים 

כמו בני ציפר, ישנם אנשים מעוררי מחלוקת נוספים הידועים בציבור הישראלי. אמיר חצרוני דואג גם הוא לפרובוקציות בגזרתו. התבטאויותיו לרוב אינן מתקבלות בתשואות סוערות בחברה הישראלית, וכמעט ואין מגזר במדינה שהוא לא הצליח לעצבן.
אמיר חצרוני אמנם אינו בעל טור, או עורך בעיתון כזה או אחר, דעותיו האישיות לרוב מתפרסמות בעמוד הפייסבוק שבהנהלתו. הוא דואג לעשות לעצמו יחסי ציבור בזכות הפוסטים האוונגרדים ודעותיו שאינן מתקבלות ברוח טובה בחברה שאינה יודעת לקבל ביקורת על עצמה ועל התנהלותה בתחומים סוציולוגים שונים.

אמיר חצרוני
צילום: יח"צ באדיבות ידיעות ספרים

רבים וטובים כמו ציפר וחצרוני, למדו את המנגנון והשיטה שצריך להפעיל על החברה הישראלית כדי לגרום לה לדבר עליהם. תופעות רשת הן אמנם מושג חדש יחסית בשיח התקשורתי, אך הן התקבלו במהירות והקונספט שלהן מובן לכל הדעות. "אם אתה לא שם, אתה לא קיים" כפי שאמרו חז"ל, ואם אתה לא מעורר את הפרובוקציה לא ידברו עליך – כי אתה פשוט לא מעניין.
הם למדו איך למשוך אחריהם קהל מתעניינים אדוק שעוקב אחר כל דבר שהם מפרסמים תחת שמם. הם חלילנים מקצועיים, לכן בעזרת כישוריהם הם מחללים את דרכם אל הצמרת. ההפנוט נעשה בעזרת מילים וגורם לציבור להישרך אחרים, דבר המעניק להם את הדבר אליו הם שואפים – תהילה בזכות דבריהם ודעותיהם הפרובוקטיביים.
וכמו שהאמרה המפורסמת אומרת– "ומי שלא טוב לו, יום טוב לו".


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות