נפגעת? הוטרדת? ליזה ניקולאיצ'וק

מאת:איילת ברדנוב
שתפו

"זה היה מעבר לפריצת גבולות – הייתי ילדה מופרעת לחלוטין, אני עשיתי תמיד הכל הפוך וזו הסיבה שהלכתי ללמוד פסיכולוגיה." מעידה על עצמה ליזה ניקולאיצ'וק, בת 53, מנכ"לית עמותת מסל"ן- מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ואלימות שמיקומו בנגב.

היא החלה את לימודי הפסיכולוגיה שלה באוניברסיטת סנט פטרסבורג ברוסיה בגיל 17, "הסטודנטית הצעירה ביותר בכל היסטורית האוניברסיטה". אך כשהיא למדה פסיכולוגיה, היא לא ציפתה שטלפון גורלי אחד, מילדה, ישנה את חייה ויביא אותה לעמותה שכיום היא ביתה השני.

לפני 20 שנים, כשניקולאיצ'וק עלתה ארץ, משפחתו של בעלה מאוד דאגה: "פעם חמותי התחילה לבכות בטלפון ואמרה שזה בושה אם אני, הנסיכה שלהם תלך לנקות בתים. בעלי לקח את זה ברצינות ותמיד שאל לאן אני הולכת."

אבל כשיצאה מהבית, למרות שעדין לא ידעה את השפה, היא יצאה לעבוד במקצוע שלה, טיפול בקטינים עבריינים. היא טיפלה בקבוצות בערב, אך היו מקרים רבים שהצטברו. למרות שלא היו שעות נוספות שהוקצו לטיפול, היא חילקה את זמנה למען אותם ילדים. "זה היה מטורף, כי היו לי שלושה ילדים משלי בבית".

המחויבות האדירה שהיא חשה לטיפול ומתן עזרה היא זו שהובילה אותה בסופו של דבר לעמותת מסל"ן. אחת הילדות שטיפלה בהן התקשרה אליה באמצע הלילה. הטיפול באותה ילדה התחיל כשנה לפני שיחת הטלפון הגורלית, כשהילדה הייתה בת 13 וחצי. המקרה היה חריג, אותה ילדה נולדה כתוצאה מאונס של אימה כאשר הייתה כמעט בת גילה. "היה ביני לבין הילדה קליק מדהים ותמיד אמרתי שאני מאוכזבת שאין לי בפני מי להשוויץ בתהליך איתה- לאף אחד לא היה אכפת ממנה באמת."

טיול לילי עם גרזן

באותו הלילה הילדה נעלה את עצמה במקלחת כי לא היה לה לאן ללכת, אביה החורג ניסה לאנוס אותה כשאימה הייתה מאושפזת בבית חולים עקב סיבוך של הריון. ניקולאיצ'וק, ביחד עם בעלה ובליווי גרזן נסעו באופן מידי לבית הילדה. בעלה פרץ את הדלת עם הגרזן והם לקחו את הילדה לביתם.

"היא הייתה ילדה לא מפותחת, פיצקל'ה כזאת. הייתה מאוד פצועה כבר כשהגענו" הם לקחו אותה לביתם, והיא סירבה להרפות מניקולאיצ'וק גם לא כשהלכה לשירותים ובזמן השינה. גם כשניקולאיצ'וק יצאה מביתה לעבודה, הילדה נצמדה אליה. "זה היה מטורף, הייתי חסרת אונים, היא הלכה אחרי לכל מקום."

לפני 18 שנה והיום

המקרה של הילדה לפני 18 שנים הוא זה שהוביל את ניקולאיצ'וק להיכנס לבית מסל"ן בפעם הראשונה, כניסה לבית שממנו לא יצאה עד היום. "עשיתי קורס התנדבות כמו שיש עכשיו, אבל שונה. למקום הזה אף פעם לא יכולתי להגיד לא, למרות שהיו הרבה משברים בעמותה" בכל התקופה שניקולאיצ'וק התנדבה בה, מסל"ן היה ארגון פמיניסטי. הייתה קבוצת נשים שניהלו ביחד את הכל והמילה 'מנהלת' לא הייתה באה בחשבון.

סדר בבלאגן

"זה היה מטורף – חוסר ארגון ובלגן אחד גדול. כולן היו רבות עם כולן, לא היה צוות מקצועי". לפי 14 שנים ניקולאיצ'וק הוזמנה להשתתף בוועדה המנהלת. היה לה ברור שהארגון עומד לקרוס בשלב מסוים והיה לה מאוד חבל. היא הציעה תוכנית הבראה שכללה סדר מהותי בכספים, לקיחת אנשי מקצוע בלבד להדרכות כי, "יש הבדל בין אחריות של אדם שמקבל כסף לבין אחריות של מתנדב" והקמת מכרז חיצוני. לדעתה היה צורך למציאת מנהלת חיצונית שתעשה סדר מופתי.

בגלל הדעות והאמירות הנחרצות שלה, הפסיקו להזמין את ניקולאיצ'וק לישיבות וועד. "הבנתי שהם לא מקבלים את הדעה שלי, יכול להיות שאני פשוט מגיע משיטה אחרת- תוכנית עבודה שונה, סובייטית." אחרי כמה ישיבות שלא נכחה בהן, הוזמנה פעם נוספת להגיע.

"כתבתי נאום בו אני מבקשת לא לפטר אותי מתפקיד של מתנדבת". הסתבר לה שבהיעדרותה היועצים קיבלו החלטה ושהם לא מסכימים איתה לגבי המכרז חיצוני לתפקיד המנהלת והציעו לה לנהל את המקום. "בהתחלה נבהלתי, בחיים לא עבדתי בעמותה."

עמותה במשבר תמידי

גם היום, למרות המאמצים של ניקולאיצ'וק, יש לעמותה קשיים כלכליים. החודש היא עוד לא קיבלה תלוש משכורת. "אנשים שנשארים במסל"ן זה אנשים שהלב שלהם כאן" יש 24 אנשי צוות מקצועיים ובסביבות 250 מתנדבים, שעוברים קורס באורך של שמונה חודשים. הקורס מקנה כלים למתנדבים להתמודד עם סיטואציות בהן יצטרכו ללוות את המתלוננת לבדיקות גופניות או למשטרה, אם היא בוחרת בדרכי התמודדות אילו.

תמיד המתלוננת היא שקובעת את דרך הטיפול. פגיעה מינית פירושה לקיחת השליטה, וחלק מהדרך היא להחזיר לנפגעת את השליטה והבחירה. היחס של התקשורת לנפגעות תקיפה מינית מוציאה את ניקולאיצ'וק מכליה. היא נזכרת במקרה של אונס קבוצתי של ילדה בת 13 במרכז הארץ: "כל התקשורת עסקה בזה שהיא 'נותנת' והאנסים הם בני טובים. זה הקפיץ לי את הפיוז."

תבריז אבל אל תאנוס!

בעקבות זאת היא לקחה את בנה בן ה-19 ואמרה לו שאם חלילה היה נקלע לסיטואציה כזו היה כנראה מצפה שהיא תתראיין כמו האמהות שהגנו על בניהן האנסים, אך כי לפי החינוך שלה והמוסר שלו הוא צריך לדעת מה עושים ומה לא- מה מוסרי ומה לא מוסרי.

"אמרתי לו תקשיב לי- כל מילה גסה, וכל הרמה של קול על חברה שלך, זה כאילו נתת לי סטירה. זאת הדיקטטורה שלי, אל תסדר את החדר שלך- אני אסדר, הברזות מבית הספר? לך על זה! אבל יש דברים, כמו אלימות, שאין עליהם שום פשרה בבית שלנו."

הגישה הזאת, של האשמת הילדה בחשיפה יתירה או התנהגות מפתה מקטינה את הגברים: "זה נותן יחס לגבר כאילו הוא מפגר! לי אין שום סבלנות לדברים כאלה בחברה, זה מקומם אותי ומטריף לי את השכל."

להביא את השינוי

שיקום חברתי יכול אכן לקרות. בדיוק כמו השיקום של אותה ילדה, שהמקרה שלה לפני 18 שנים הוא זה שהביא את ניקולאיצ'וק בפעם הראשונה למסל"ן. בעזרת העמותה הילדה הועברה לפנימייה ופעם בשבועיים חזרה לביתה של ניקולאיצ'וק, בהמשך נמצאה לה משפחה אומנת. הילדה למדה באוניברסיטה, נישאה, וכיום היא פסיכולוגית במקצועה. החברה עוד רחוקה מאוד מלהיות שוויונית ותומכת באמת בנשים, אומנם הדרך ארוכה ויכולה להיות מתישה, אבל ניקולאיצ'וק מאמינה שהשינוי יכול לקרות.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות