הסטודנט ס' התרגל לקבל הנחה של 10 אחוזים מכרטיס הנסיעה באוטובוס כשהציג את תעודת הסטודנט שלו. באוקטובר 2011, קצת אחרי פרסום הדו"ח של טרכטנברג, בזמן שהיה עסוק בענייניו, תפסה את תשומת ליבו ידיעה מעניינת: החל מהחודש הבא, בעקבות המחאה החברתית, תגדל ההנחה לסטודנטים באוטובוסים לכדי 50 אחוזים. ס', שמההתחלה היה סקפטי לגבי המחאה הזו, ובכלל לגבי כל מעורבות במערכת הפוליטית (שבעולמו הנבוב משוכנע היה שנשלטת מאחורי הקלעים על ידי קומץ ערפדים שהגיעו לעולם כתוצאה ממשגלים אסורים שקיימה אמם עם השטן), מצא עצמו משפשף עיניו שוב ושוב. "האם יכול להיות שזה אמיתי, שהפוליטיקה באמת עובדת, וקול העם יכול להישמע ולהיענות?" שאל עצמו בפליאה.
העם דורש חלום מתוק
המסקנה כי אנו חיים בתקופה מופלאה של שינוי החלה לחלחל בתודעתו. "ההישג שלנו רק נותן לנו כוח להמשיך ולהיאבק", אמר איציק שמולי בכלי התקשורת. אלוהים אדירים – זו רק ההתחלה, חשב ס', המחאה הזו תשנה את פני המדינה, וסוף סוף נוכל להיות אור לגויים ולהראות לעולם את הדרך. הטובים ניצחו! וכך מצא עצמו ס' מפנטז על העתיד המופלא שמחכה לו. בעתיד הקרוב, כך ניבא, תחבורה ציבורית תהיה חינם לכולם, לא רק לסטודנטים האומללים, ותפעל בכל שעות היממה. והיא לא תעבוד על שריפה של דלקים (כמה פרימיטיבי), אלא על חשמל. ולא כזה שנוצר משריפה של פחם שנקנה בטורקיה ומפיץ בקרבנו זיהום מסרטן, אלא מחשמל נקי שנוצר על ידי פאנלים סולאריים ענקיים המוצבים בדרום החם וטורבינות רוח בצפון המאוורר. ובעתיד הקצת פחות קרוב, אולי אף מאנרגיה חופשית, כמו שניקולה טסלה ודומיו ניסו לייצר, לפני שבעלי ההון תאבי הדם השמידו כל יוזמה שאיימה על רווחיהם.
את פרץ האופטימיות המשיכו לתדלק ידיעות נוספות, כמו זו שאמרה שרכבת ישראל גם היא תוריד מחירים לסטודנטים. "זה מתפשט", חשב לעצמו וחיוך רחב על פניו. מאחר והיכולת להתנייד בצורה יעילה וזולה הייתה בעיניו אחד הנושאים הבסיסיים לאיכות חיים טובה, יחד עם אוויר, מים, אוכל ומגורים ראויים, היה זה רק מתבקש להשליך את רוח הדברים שנשבה בתחבורה הציבורית לתחומי החיים האחרים. וכך קבע: האוויר יחזור להיות צלול כיין, מי הברז יחזרו להיות נקיים, לפירות ולירקות יחזור הטעם (והגודל הטבעי), בעלי-החיים המסכנים יוכלו לקחת חופש מההורמונים, וכל אזרח יהיה זכאי לקורת גג במחיר מסובסד.
ס' לא הפסיק שם, הוא המשיך בנבואתו, שבהכרח תוביל למטרה הנשגבת – עולם ללא כסף. הרשעים הם שהפכו את הכסף למושא הערצתנו, אך כעת, כשהובסו – נוכל להסתדר בלעדיו. הרובוטים יעשו לנו את העבודה, ונוכל להתפנות ליצירה, הנאה וחקר הכוכבים הרחוקים והקסומים המחכים לבואנו. היקום הוא מגרש המשחקים שלנו! חזונות האימה שהוצגו על ידי אורוול והאקסלי נבלמו; ולא רק שהאילומינטי, טפו עליהם, לא הצליחו להשתלט עלינו באמצעות השתלת שבבים אלקטרוניים (rfid) לגופנו וכינון של משטר טוטאליטרי, הידוע לשמצה כסדר העולמי החדש; אלא שלהפך – האדם, במלוא תבונתו, יצא לרוטשילד, הקים אוהל, והראה להם מה זה!
השפן ששלפו הערפדים
ואז הגיע הרגע המכריע: ס' עלה לאוטובוס ושלף בגאווה את תעודת הסטודנט. תוך כדי חשב על כמה חבל שמתישהו יאלץ להפרד מתעודה יקרה זו, שכעת סמלה בלבו את האוטופיה הבלתי נמנעת, הקרבה ובאה. הנהג, כקופאית בסופר, ניסה להעביר את התעודה על פני סורק אלקטרוני, ולאחר מספר פעמים הביט בה, ציקצק בלשונו, והחזירה לס'.
"זה לא רב-קו. צריך רב-קו בשביל הנחה."
"את ההנחה שכתבו בעיתונים?", שאל ס' בהתלהבות, "זו של ה-50 אחוז?"
"כן," ענה הנהג בחוסר רצון.
"בשמחה אדוני. אשמח אם תביא לי רב-קו."
"רב-קו אתה עושה בתחנה המרכזית בבאר שבע, או בתל-אביב. לא פה."
"סליחה?"
"לא אצלי. תחנה מרכזית."
"ומה עם ההנחה הרגילה של ה-10 אחוז?"
"אין יותר. רב-קו!"
הנהג, שנראה היה שערך את אותה שיחה עם מאות אנשים לפני ס', החזיר לו את העודף עם קבלה לאחר שגבה מחיר נסיעה מלא. אבל ס' לא איבד תקווה כל כך מהר ומיהר ללכת לתחנה המרכזית, כדברי הנהג. וכשראה שם את התור הארוך למשרד בו אמורים להנפיק את הרב-קו, גם אז לא אבדה תקוותו. ואפילו לא כשראה על הקיר מולו את השלט האומר: "סטודנטים ללא אישור לימודים חתום לא יוכלו להנפיק רב-קו", על אף שלא היה לו באותו רגע אישור לימודים חתום. נחישותו הייתה כה איתנה עד כדי שנשאר קר רוח גם כששמע שההנחה הנחשקת, זו של ה-50 אחוזים, תנתן רק לאלו העושים מנוי במחיר של מאות ואף יותר מאלף שקלים.
סופה של כל הונאה עצמית להתגלות, ואט-אט האמת החלה להתבהר לנגד עיניו: הרב-קו הוא בסך הכל עוד מזימה נבזית של הערפדים, יימח שמם. מחקר קל הוביל את ס' למסקנה כי הרב-קו הוא הדרך שלהם, אחת מני רבות, לעקוב ולחדור לנו לורידים. המאגר הביומטרי לא הלך להם כל כך בקלות, אז עכשיו הם מציעים הנחה לאלה מאתנו המסכימים שירגלו אחריהם באמצעות הרב-קו. השבב המושתל בו (rfid) מחזיק בפרטים האישיים ומאפשר לחברות, לממשלה, ולשאר הנבלים לנהל מאגר מידע המכיל מעקב אחרי הנוסע התמים. "אלוהיי, מה יעלה בגורלם של כל המאגרים המקוללים?" צעק ס' השמיימה, וחזר לענייניו.
