זה לא דבר פשוט לעבד ולבצע מחדש שירים של דיוויד בואי, אפילו לא עבור מיטב המוזיקאים. בואי הוא אמן מורכב מאוד, בגלל שהז'אנרים המוזיקאליים בהם הוא יוצר משתנים מאלבום לאלבום, כל תקליט שבואי הוציא אי פעם היה שונה מקודמו, פעם רוקנ'רול, פעם פופ, פעם פולק ופעם טכנו. לא סתם בואי קיבל את הכינוי "הזיקית של הרוקנ'רול".
בכל תקליט מסתתר בואי חדש, הוא הורג את דמותו הישנה ובונה לעצמו אחת חדשה. למשל דמותו המוכרת ביותר "זיגי סטארדאסט" שגילם בצמוד לאלבום " The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars ", חוסלה על ידו לטובת דמות חדשה: "אלאדין סיין" שנולדה כחלק מהאלבום " Aladdin Sane". מדובר במשחקי מילים סביב הביטוי A Lad Insane (בחור משוגע),
אפשר למנות לפחות עשר דמויות שונות מוזיקאלית וסגנונית, שבואי יצר לאורך הקריירה שלו שראשיתה בשנת 1967. אכן, לא קל להתחקות אחר "זיקית" שלה ריבוי כזה של קולות וז'אנרים מוזיקאליים, אבל זה לא מנע מאמיר אשר לנסות. והתוצאה היא האלבום המורכב בפני עצמו "בואי מכאן" שנעשה כמחווה לכל דמויותיו וסגנונותיו של בואי.
אשר, יזם הפרויקט מוכר לחובבי המוזיקה בעיקר מהבלוג שלו: "רשם קול 74" המתפרסם מדי שבוע באתר "הארץ" ובו הוא מסכם את השבוע שחלף בזירת המוזיקה העולמית. בעבר הוא גם שידר וערך תכניות מוזיקה בגלי צה"ל. עבור הפרויקט איגד אשר 11 מוזיקאים ישראלים, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות. בין אותם המוזיקאים ניתן למצוא יוצרים כמו סיון שביט, נעמה הכהן, ניר שלמה, להקת "המסך הלבן" ועוד.
האמנים השונים הקליטו 12 ביצועים מחודשים לשירים של בואי מתקופות שונות והאלבום הושק לחנויות לפני כחודש (08/04/2015). כל השירים נשארו בשפתם המקורית, למעט השיר "Rable Rable", אותו מבצעת להקת "המסך הלבן" בעברית, הוא תורגם חופשית על ידם ונקרא "טמבל טמבל".
She could spit in the eyes of fools
כאמור, לבואי אין קו מוזיקאלי אחיד, מה שמצד אחד, יכול להקל על תהליך הכיסוי לשיריו ולאפשר לאמן מרחב גדול יותר של חופש פעולה ויצירה. אך מצד שני, גם מקשה על היוצרים, הן בזיהוי המאפיינים של בואי והן בבחירה של אילו צלילים רצוי לשמר בגרסת הכיסוי, ואילו צלילים עדיף לשנות ואיך. לעומת בואי, לאלבום "בואי מכאן" דווקא יש קו אחיד וברור, הוא נעים לאוזן, איטי, מרגיע ולא יומרני. אבל זאת בדיוק הסיבה לכך שהאלבום לא מתרומם לשום מקום.
אפילו לא בגרסאות הכיסוי ללהיטים המוכרים של בואי כמו: "Starman", "Ashes to Ashes", "Heroes" ו"Life on mars" (שבאופן תמוה מופיע באלבום פעמיים; פעם אחת בביצוע של נעמה הכהן ופעם אחת בביצוע של הזמרת "Nomke"). אין לטעות, גרסאות הכיסוי באלבום הן טובות, מושקעות ורגועות. הן לא מתרחקות יותר מידי מן המקור, אבל גם לא קרובות אליו.
דווקא כשמדובר באמן כמו בואי, מדובר בללכת הכי רחוק ואם אפשר, אז רצוי לשבור את הקו האחיד והמנומנם בין שיר לשיר. להבדיל מיתר האלבום, השיר "טמבל טמבל", מכניס קצת ערנות וכאסח לאלבום המרדים, כשהוא מקושט בגיטרות חשמליות ותרגום מפתיע המעניק לו משמעות חדשה. ביצוע נוסף שהתבלט לטובה הוא הגרסה של הזמרת "Nomke" לשיר "Life on mars". בליווי נגן הצ'לו מאיו שבירו, הביצוע מוכיח שגם כיסוי רגוע ושקט יכול להיות מעניין, חדשני וטוב בעזרת עיבוד נכון. מנגד ניצב הביצוע המונוטוני של נעמה הכהן לאותו השיר, ביצוע שנאבד בחלל של עצמו..
בשורה התחתונה, מדובר באלבום טוב אבל לא מספיק. הוא נשמע חצי "אפוי" ולא מוכן לגמרי. בואי הוא אחד האמנים החשובים והמעניינים ביותר במאה האחרונה, לכן שמחתי ממש כששמעתי לראשונה על צאת האלבום. כמו כן, כל אחד יכול למצוא לפחות שיר אחד של בואי שהוא יתחבר אליו, השירים שלו הם מגוונים ונוגעים כמעט בכל ז'אנר מוזיקאלי אפשרי.
מאלבום עם שם כמו "בואי מכאן", ציפיתי למשהו אחר. אם כבר קו מוזיקאלי אחיד של גרסאות כיסוי, הייתי הולך על משהו מקומי יותר, כמו: שילוב מוטיבים ערביים או ים תיכוניים בשירים. בדומה לגרסאות הכיסוי שעשו: הזמרת רותם שפי לשיר "Karma police" של "רדיוהד" או להקת בום פם וקרולינה לשיר "Black dog" של "לד זפלין".
מוטיבים מוזיקאליים כאלה לדוגמה, לא תוכלו למצוא במוזיקה המערבית של בואי, וחבל, זה מה שיכול היה לרענן את השירים ולהפיח בהם חיים חדשים עם מקצבים המצדיקים את השם המבטיח של האלבום. בואי הוא סמל לשבירת טאבו וחציית קווים, ואת זה האלבום "בואי מכאן", פשוט לא הצליח לעשות כראוי.
לינק להאזנה מלאה של האלבום: https://bowiefromhere.bandcamp.com/releases
