דמוקרטיה בשקל

מאת:לימור דמרי
שתפו

האמת שלא חשבתי ללכת להצביע בבחירות השנה. הייתי כל כך מיואשת מהמצב במדינה וחסרת עניין בבחירות, שחשבתי שאין בכלל סיבה לטרוח להרים את הישבן מהספה וללכת לקלפי. הצדקנים המצקצקים למיניהם יגידו שזאת סיבה מספיק טובה ללכת לבחור, אבל דעתי הייתה שכל הפוליטיקאים בסופו של דבר אותו הדבר, דואגים רק לכיסא שלהם. דבר לא ישתנה במדינה, פסימיות במלוא מובן המילה.

אבל הסביבה הקרובה אליי לא קיבלה את ההחלטה שלי בצורה טובה. "זאת הזכות שלך להצביע, את חייבת להצביע"' או "לא משנה למי תצביעי, תממשי את הזכות שלך, אי ההצבעה שלך רק תחזק אחרים", גערו בי. הם לא ממש פירטו מי האחרים, אבל הם הבהירו לי בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שאין מנוס מלהצביע. "ואם אצביע למפלגה ממש קטנה ושולית?" שאלתי, "גם טוב, העיקר שתמלאי את זכותך הדמוקרטית". השתכנעתי.

בחירות2015ישראל

אפקט היד המכוונת

בזמן שכולם התעסקו במי להצביע ובלכלוכים על הצד השני, אותי זה פחות עניין. אגיע להחלטה רק ברגע שאגיע לקלפי ואצטרך להכניס פתק למעטפה. לפתק שהיד שלי תושט אליו, אצביע. בכניסה לקלפי עמדו נציגי המפלגות השונות שצעקו לכל עבר: "אל תשכחו, רק לא…", שכל אחד ישלים את החסר כראות עיניו. חמקתי מיד לחדר הקלפי, גם ככה לא הייתי סגורה על ההחלטה שלי, ואני לא צריכה עוד רכיבים לסלט שכבר קיים בראשי.

בכניסה לחדר הקלפי חשבתי להצביע לאחד, כשיצאתי מהקלפי בחרתי באחר. הצבעתי למפלגה קטנה יותר שבדיעבד לא עברה את אחוז החסימה. בזמן שבבית משפחתי התאכזבו מההחלטה שלי ואמרו בספק אמת ספק צחוק "איזו ילדה גידלנו", שמחתי שהצבעתי למפלגה שהמצע שלה פחות או יותר מתאים לאמונות שלי. רק שיעברו את אחוז החסימה, התפללתי.

באמצע היום, כשאחוזי ההצבעה עמדו על 50 אחוזים פחות או יותר, הוגבר קמפיין גיוס הקולות הצפים. פייסבוק, אתרי אינטרנט שונים ומהדורות החדשות ספרו לאחור את הזמן שנותר לציבור להצביע. "כי מי שמצביע משפיע", הם לא שכחו לפמפם.

כשהגיעה השעה עשר בלילה, מדגמי מהדורות החדשות השונות הגיעו לתוצאות דומות: תיקו בין שתי המפלגות הגדולות, כאשר רק הערוץ השני העניק יתרון של מנדט אחד למפלגת השלטון. שתי המפלגות חגגו את הישגיהן, והפאנלים שהתארחו במהדורות השונות כבר העלו ספקולציות על איך תראה הממשלה החדשה.

הציבור מטומטם?

אך בבוקר שלאחר יום הבחירות התברר כי תוצאות המדגמים חטאו לאמת: הפרש משמעותי ניכר בין מפלגת השלטון לטוענת לכתר. התגובות לתוצאות האמת לא איחרו מלהגיע, בעיקר בצורת גינוי. "כולנו הפסדנו", "יום אבל לאומי" ו"אני יורד מהארץ" היו רק חלק מהתגובות. הנפוצה ביותר הייתה "הציבור מטומטם, ולכן הציבור ישלם".

חופש הביטוי

התגובות הללו הן ההפך המוחלט ממה שדאגו להשריש לנו בתודעה הציבורית לקראת הבחירות. הרי רק ימים ספורים לפני כן, קראו לכל בעלי זכות הבחירה להצביע לכל מפלגה באשר היא. סיסמאות כמו "חופש הביטוי" ו"אחריות לאומית של כולנו" הופצו לציבור דרך כל צינור אפשרי. אז כיצד יתכן שכשהתוצאות לא מתאימות להלוך רוח מסוים בחברה, הציבור, אותו ציבור שהתחננו שיגיע להצביע ולממש את זכותו, נחשב לבעל כושר קבלת החלטות לקוי וצלילות דעתו מוטלת בספק?

תגובות שכאלו, יותר מהכל, הן הוכחה לצביעות של חלק די גדול מהעם. כאשר התוצאות מתאימות להשקפת עולמו, הציבור נחשב לכזה שיודע מה טוב לו, וכשהתוצאות לא רצויות, אותו עם, שבחר לפי האמונות שלו, נחשב לטיפש. אז להבא, כשאני בוחרת לא לבחור, נא לא להטיף לי מוסר.

 

 

 

 


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות