לפני כחודשיים נתבקשתי לכתוב על סצינת הטראנס. חודשיים של חפירות ונסיון להבין מה מונע ממני להתחיל ליוו אותי. מי אני פישר קטן, שאבקר את הסצינה שהייתה פה לפני? חוצמזה שאני עדיין לא בטוח שאני מבדיל בין גואה לבין מינימל, או בין פיני לבין סתם דארק. אני גם עדיין לא סגור אם הופמן הוא הדוקטור מהאופניים, או זאת עם המבטא המצחיק בחדשות 2. אבל בסוף זה הגיע – כמו סט זריחה רווי באסים – לא כתבתי עליה כדי לא להרוג אותה.

שביל האבנים הלא המסומנות

“טוב יש למישהו מספר להכוונות?”
– “לא אחי”
“אז איך לנסוע?”
– “לאדע”
• “לי יש!”
“אז תקשר אחי!”

“אהלן אנשים יפים! למגיעים מכיוון צפון, נוסעים על כביש 90, עד צומת או-טו-טו אילת, שם פונים שמאלה לכביש 99999, בצומת שקר-כלשהו מאפסים קילומטרז’ וסופרים (גם בלב) 2.74 קילומטר. פונים שמאלה לשטח, נוסעים 4 ק”מ נוספים, שם יתחילו הסימונים. סעו בעקבותיהם. נתראה.”

-אחי אני אומר לך!! זה סימון!”
– “זה סתם נייר טואלט שמישהו ניגב איתו.”
-“טוב. אבל הוא שם אז הוא בטוח סימון!”

הגענו. חצי שעה בשטח מדברי להפליא, והנה כמה רכבים חונים. ווהו. איפה האנשים? איפה המסיבה?
בתוך כל השקט שיש למדבר להציע התגנב לי תו לאוזן. פרקנו את האוטו היישר למסע פילים, הולכים בעקבות הבאסים, בין כיפות, אוכפים, עמקים ועוד מילים לתיאור שטח שלמדתי בניווטים. כעבור עוד כיפה או שתיים זה נגלה לי: שני רמקולים שחורים ענקיים, ענן פודרה שיבייש אימון בצאלים, ובסים. המון בסים שמרטיטים את חדרי הלב ביחד או בנפרד. כמות האנשים הייתה מזערית, האווירה הייתה מחשמלת, וכולם היו דלוקים, היפים אמיתיים! כאן בישראל! מה עוד יש במסיבות האלה שלא ראיתי?

סמים לב לטראנס

קצת קשה לכתוב על עולם הטראנס בלי להזכיר סמים, קלים או קשים, בערך כמו לכתוב על חגי ישראל בלי לתהות על מקור הגפילטע. יש שיגידו שזה הניתוק מהגשמי שהרוח מבקשת, ויש שיגידו עזובתי באמאשך ותן להידלק בשקט. בניגוד אולי גמור לשאר סגנונות המוזיקה שהתפתחו במקביל לסמים, הטראנס הגיע בעקבותיהם, ואפילו מקיים את תהיית הביצה והתרנוגלת, כי דיי ברור שצריכת הטראנס תורמת לצריכת הסמים כמו גם ההפך. אבל מעמדה של הסצינה לא נפגע מהסמים, אולי אפילו רק השתפר. יש כאלה שמוצאים חריגה מהחוק כסקסית, חוץ משוטרים אולי.

נראה שמעמדה של הסצינה ‘השתפר’ מאוד, אבל תלוי איך בודקים את זה. כי אם צריכה של סצינה מסוימת גדלה, כנראה שהיא מבוקשת יותר או ‘משופרת’. אבל אם בעבר נחשבה סצינת הטראנס למחתרתית וטאבו-אית, היום היא מעטרת אתרי הנצחה פייסבוקיים ואינסטגרמיים, כמו גם מועדונים תל-אביביים נחשבים. כולם חושקים בקסם מסיבת הטראנס, אבל לא באמת כמהים למוזיקת טראנס. אולי לתמונה + תיוג מה-TFN האחרון.

אם אגיד שכמות הילדים מבאסת אותי, יקראו לי זקן, אם אגיד שהיו מלא ערסים יגידו לי שאני אשכנזי מתנשא (או שבאמת היו מלא ערסים), אז אני פשוט אגיד שהמוני לי מדי. אבל אז אני עלול (חלילה) להיחשב לנונקונפורמיסט שלא זורם עם הזרם, או מוציא 300 שקלים על פסטיבל הפרצופים שרק הולך ותופס תאוצה. בעברו היה הטראנס סגנון מוזיקה שולי, שלא יוחסה לו חשיבות רבה על-ידי תרבות המיינסטרים, אפשר לומר מחתרתי. ככל שנמשך למרכז התרבות הוא איבד את המחתרתיות שלו ונשאר רק עם כמה בומים ברמקולים, ואנשים חלולי מבט.

ולבסוף הבנתי,

נמנעתי מלכתוב על הסצינה כדי לא להמית אותה. והיא בכלל מתה ממזמן, החליפה אותה אחת אחרת, אני לא אוהב אותה.