פורנו פיזיקלי

מאת:פאבל ריבקינד
שתפו

"סולאר" של איאן מקיואן אינה יצירת מופת כמו שהוא מתיימר להיות. הספר אינו משכיל את הקורא בשום מידע חדש ולמעשה אינו מחדש דבר על הנפש האנושית. עלילת הספר מתרחשת בין השנים 2000 עד 2009, ובמרכזה מייקל בירד, שזכה בפרס נובל בשנות השמונים המוקדמות וחי על תהילת העבר. בירד חי עם אשתו פטריס, בה בגד במהלך נישואיהם אחד עשר פעמים, והיא למעשה אשתו השישית.

במהלך הספר פטריס מתחילה לנהל רומן עם קבלן שיפוצים שעבד אצלם בעבר. הדבר מוביל לתאונה מקרית קטלנית, שמשנה ללא היכר את חייו של בירד. לבירד יש אג'נדה לשפר ולשנות את העולם. הוא עובד על תחליף דלק, מכיוון שהדלק הנוכחי הוא הגורם הראשי לכל תחלואי העולם: הדלק מחמם את כדור הארץ כאשר קרחונים נמסים ויש עלייה של מפלס המים באוקיינוסים.

כמו צלחת מרק מעופשת

הדמויות בספר מרגשות, אך העומק שלהן הוא כעומק צלחת מרק מעופשת שנשכחה על דלפק המטבח במשך שבועות, וזה גורם להן להדיף ריח חזק של בנאליות. דמותו של מייק בירד, למשל, אמורה להיות גדולה מהחיים, אבל היא למעשה קטנה מהחיים. מעין חרק שאתה רוצה שיקרה לו משהו נורא לאורך כל הספר. יותר מכך, הטקסט אינו מיועד לאדם מן השורה. בשביל להבין את הלך הרוח, הקורא אמור לדעת פיזיקה ברמה גבוהה ביותר. אדם שלמד פיזיקה בימי התיכון שלו, כמעט ובטוח שלא יסתדר עם חלק גדול מהדימויים והמילים, ולפיכך עולה השאלה למה להשתמש בשפה כזאת מלכתחילה. מקיואן אינו מקל על ההבנה של הקורא ומצפה ממנו להבין ולהשלים את הסיפור בעצמו. קפיצה ממשפט אחד לשני בלי הקשר מהותי או מובן, הוא הנסיון לגשר אל הקורא. טכניקה זו יוצרת בסופו של דבר כתיבה מבלבלת ולא זורמת, וזה גורם לא פעם לקורא לאבד את עצמו.

חולשה אנושית של סרט הוליוודי

על פניו, הרומן אמור להיות סאטירי ואפל ובו בזמן להתעסק בבעיית ההתחממות הגלובאלית. בפועל, ההיפך הוא הנכון: אין בו שום שמץ של סאטירה כלשהי על החיים, אלא סיפור על אשמאי זקן החי על תהילת עבר ורק מחפש איפה להכניס את איבר מינו בלא שום מחשבה יתרה על מה שהוא עלול לגרום.

בעצם, הדבר האפל היחיד הוא שיחות על מין ופיזיקה, שיוצרות תחושה כי מדובר במעין רומן פורנוגרפי- פיזיקלי. גם החולשה האנושית המתגלה בספר, במיוחד בדמות הראשית, היא לא יותר מאשר רעיון הלקוח מסרט הוליוודי סוג ג', ללא עומק וללא טיפה של מקוריות. אפשר לראות ב"סולאר" מעין מסע של הרס עצמי שעורך מייקל בירד, אך כאמור אין בו שום דבר מפתיע, ויתרה מכך – אין בו שום מימד של הנאה.

"סולאר", איאן מקיואן, מאנגלית: מיכל אלפון ,עם עובד (ספריה לעם), 323 עמודים


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות