דברים טובים מגיעים באריזות קטנות

מאת:דנית שמוליס
שתפו

ריאליטי ילדים: טרנד בידורי, מגונה ופוגעני או תכנית כישרונות שמטפחת וחושפת את הדור הצעיר לנכסי צאן הברזל בתרבות הישראלית? אלמוני זוכה לפתע לתהילה והופך לכוכב, אך מעטים הם פליטי תכניות הריאליטי שנשארו כוכבים אחרי שהתכנית ירדה מלוח השידורים. אפקט כוכב האינסטנט מקבל ביקורת רבה במקרה של מבוגר אז קל וחומר כשמדובר בילדים שאינם מפותחים דיו רגשית, נפשית ופיזית להתמודד עם קונפליקטים מעין אלו.

עם פרסום הפרומו הראשון לתכנית "בית הספר למוזיקה", החלו התגובות לצוץ כמו פטריות אחרי הגשם. "אסור לעשות לילדים מה שעושים בתכניות אלה" טען ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד וקרא לביטול השתתפותם של הקטנטנים בכל התכניות מסוג זה. "אנחנו חושבים שזה גימיק" אמר, "אך זהו ניצול כדרך להעלאת רייטינג, תעלול להעלאת ריגושים אצל הצופה".

קדמן אינו היחידי שמתנגד לתופעה, סקר שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת בינואר השנה קבע כי 66% מהציבור נגד השתתפות של ילדים בתוכניות ריאליטי ו- 81% מהציבור דורש לקבוע הגבלות חמורות על השתתפותם. תוצאות הסקר מראות תגובה ציבורית חמורה והביאו להתכנסות הכנסת בנושא באותו החודש. יחד הם ניסחו אמנה שמבקשת לכלול פסיכולוג מתחילת המיונים ולאורך התוכנית, בנוסף לאישור של מנהל בית הספר ורופא המשפחה לכשירותו של הילד להשתתף בתוכנית. בניגוד לארה"ב, אין הסדר חוקי שמגן על הילדים רק אמנה לא מחייבת התלויה בחסדיו הטובים של מפיק התוכנית. ללא חקיקה מסודרת תכניות הריאליטי לילדים נשארות ללא פיקוח.

מלבד הפן המוסרי והפסיכולוגי, השתתפותם של ילדים בתוכניות ריאליטי מעלה בעיה נוספת כמו פגיעה בפרטיות הילד; "אחרי שאתה מופיע בטלוויזיה לכל אחד יש רשות להביע דעה" אמרה השחקנית, יונה אליאן, שלקחה חלק בדיון הכנסת, "אני עטיתי במהלך 40 שנה במקצוע שפע שכבות הגנה ועדין לא עומדת בזה, מה עובר על הנשמות הרכות יום למחרת ההופעה בטלוויזיה?" עם כל זאת, התוכנית "בית הספר למוזיקה" שוברת את טבלת שיאי הרייטינג: רק השבוע עם 32.3% אחוזי צפייה. בניגוד לפרסומים נראה כי הרבה אנשים דווקא כן חובבים את הטרנד החדש. כוח ההצבעה של הציבור טמון בזיפזופ השלט.
http://www.youtube.com/watch?v=QEECgkUU2kQ

הקונפליקט האמיתי הוא בשאלה – האם לחשוף את הילד למציאות הקשה או לעטוף אותו בצמר גפן וורוד עד כמה שאפשר? החברה מלמדת שהמבוגר אחראי למעשיו ועל הקטין יש להגן. אך מה שונה התחרות ב"בית הספר למוזיקה" מכל תחרות בית ספרית אחרת? מה שונה השתתפות של ילדים בתוכניות ריאליטי, מכל השתתפות בפסטיבלים ופרסומות למיניהם? בהשוואה לתכנית האמריקאית X Factor, המנטורים ב"בית הספר למוזיקה" הרבה יותר חביבים אל הילדים. הם מעודדים את המשתתפים בכל שלב ומטפחים תחרות בריאה, שום ילד אינו מודח עד לשלב הגמר ולכולם יש הזדמנות להשתפר ולהמשיך להופיע. בנוסף, בחירת השירים אינה מצועצעת ופופולארית כיאה לתכנית בידור; לא עוד "שרית חדד" במקצב קופצני, אלא חשיפה לשירי ארץ ישראל שאפילו דור המייסדים בקושי זוכר.

http://www.youtube.com/watch?v=xAF6QJxWLjE

השואו ביז הוא עולם קשה. אנו עדים להרבה כוכבים – ילדים כמו דרו ברימור ומקולי קלקין שהתדרדרו לסמים, אלכוהול, התאבדויות ולכל הטוב שיש לעולם הזה להציע. אז היכן עובר הגבול? אני משאירה את ההחלטה להורים הגאים שעומדים מאחורי הילדים הכישרוניים הללו ומקווה שהיא תתקבל באופן שקול ולא בכדי להשוויץ לשכנים. מכיוון שעדיין איני אמא קטונתי מלהבין, אך לעולם הפרסום יש מחיר ולעיתים כבד מידי. המסקנה היחידה שאליה הגעתי היא שכנראה יש בתכניות האלה קצת משני הצדדים. מצד אחד, השתתפותם של הילדים חושפת אותם לעולם הציבורי, המבוגר ולכל הקשיים והקונפליקטים הנלווים לו. מצד שני, ישראל היא לא הוליווד וצריך לקחת את הדברים בפרופורציות. בעיניי, זהו פשע לא לחלוק עם העולם את הסלסולים של מישל כהן או את הסטייק הוורוד המושלם של דניאל תירוש.
כישרון אדיר כבר אמרנו?
http://www.youtube.com/watch?v=oslgG1Jsbxk


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות