רוזה פארקס של קווי המהדרין

מאת:ליאת שטייר-לבני
שתפו

התופעה של קווי המהדרין – קווי האוטובוס של אגד שבהם יש חלוקה ברורה בין מקומות ישיבה לגברים ומקומות ישיבה לנשים – רק הולכת ומתרחבת. בירושלים לדוגמה, כבר זכו תלונותיהן של נשים מהתעלמות הנהגים. מחלקת פניות הציבור מסרה להן שעל הנהג חל איסור להתערב.

העשורים האחרונים לימדו אותנו מילון מונחים חדש. "רב-תרבותיות" ו"הכרה בתרבותו של המיעוט המוחלש" הפכו להיות בון טון חברתי. תיאורטיקניות פמיניסטיות כמו סוזן אוקין הזהירו מזמן שרב-תרבותיות עלולה לפגוע ברווחתן ובחירותן של נשים: דווקא הפתיחות כלפי תרבויות פטריאכליות ולא ליברליות, יכולה להוביל לחוסר התערבות במנהגי התרבות הספציפית, גם כאשר תרבות זו נוקטת בפרקטיקות המדכאות נשים או מיעוטים. עולם הפוליטיקלי קורקט תומך ב"מוחלש", לא מיטיב עם נשים בקבוצות לא ליברליות אלא פוגע עוד יותר במעמדן. במציאות הישראלית מתערבבים מושגי ה"רב תרבותיות" עם זכויות יתר היסטוריות לחרדים שנבעו ונובעות מצרכים פוליטיים.

רוזה פארקס בנסיעתה הראשונה לאחר ביטול ההפרדה. אלבמה 1956 (נלקח מאתר corbisimages)
רוזה פארקס בנסיעתה הראשונה לאחר ביטול ההפרדה. אלבמה 1956 (נלקח מאתר corbisimages)

המונופול של אגד על התחבורה הציבורית לא מאפשר הצבת אלטרנטיבה. הרי הצעד הראשון שהציבור החילוני צריך היה לעשות הוא להפסיק לנסוע בקווים של אגד. להבהיר דרך חרם צרכני טוטלי שאנחנו לא מוכנים להיכנע לכפייה שרק הולכת ומתחזקת. במקום, אנחנו מצקצקים בלשוננו ועוברים לנושא הבא. ואולי במקום לעבור הלאה כדאי ללכת אחורה.

משלהי המאה ה-19 ועד שנות השישים של המאה ה-20 תמך בית המשפט העליון האמריקני בהפרדה בין שחורים ולבנים במסעדות, בשכונות, בבתי ספר וכן, גם באוטובוסים, תחת מצג שווא של הססמה המתחסדת Separate but equal. בדצמבר 1955 סירבה רוזה פארקס, תופרת מאלבמה, לפנות את מקומה באוטובוס לאדם לבן. היא נעצרה בעוון עבירה על חוק ההפרדה של חברת האוטובוסים. מרגע זה ואילך נמנעו שחורים מלנסוע באוטובוס. לאחר שנה נכנעה החברה וביטלה את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה.

פארקס היתה מוחלשת כפולה – גם אשה בעולם של גברים וגם שחורה בעולם של לבנים. והנה, דווקא היא הצליחה לשנות, הצליחה להבהיר לעולם שמדובר בחלוקה לא טבעית ושאשה שחורה איננה צריכה להתנצל על מקומה ולהתכנס אל המרחב המוקצה לה.

הציבור החילוני הישראלי רחוק מהמקום בו נמצאת פארקס. הוא איננו השוליים, אלא אמור להיות המיינסטרים ואפילו הקול הדומיננטי בישראל. אך פרשת קווי המהדרין מוכיחה כי בישראל הקבוצה הגדולה ביותר, בעלת כוח פוליטי, חברתי וכלכלי רב, לא מסוגלת לעשות מה שעשתה ב-1955 אשה אחת נטולת אמצעים לאומה שלמה.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות