התקשורת מדווחת על הצתה של מסגד בכפר טובא זנגריה שבגליל. במקום רוססה הכתובת המוכרת כל כך: "תג מחיר" ומתחתיה באותיות ברורות "נקמה". מאחורי המושג "תג מחיר" מסתתרת משמעות הנקמה היהודית: התנכלות, כריתת עצים, טרור, אלימות עד זוב דם.
השבוע מת טהא מוחמד עלי, משורר פלסטיני ,יליד ספורייה, והוא בן 80. גם הוא שיחק עם מילים, אבל בחר לשחק אחרת. זוהי פרשנותו למילה "נקמה":
נקמה
(תורגם מערבית ע"י ששון סומך)
לפעמים
עולה בי הרצון לערוך
דו-קרב
עם האיש
שהרג את אבי
והרס את ביתי
והפך אותי פליט
בארץ האדם הצרה:
אם יהרוג אותי
אזכה במנוחה
ואם אמית אותו
והנה נקמתי את נקמתי.
אבל
אם יתברר לי
בעת הדו-קרב
שליריבי אם
הממתינה לשובו
או אב
המניח את יד ימינו
על חזהו, על מקום הלב,
בכל עת שבנו מאחר להגיע –
אזי לא אהרוג אותו, אם
ידי תהיה
על העליונה.
בה במידה
לא אחסלו
אם יוברר לי
שיש לו אחים ואחיות
האוהבים אותו
והוא חסר להם
בכל-עת-תמיד,
או שיש לו אשה המצפה לבואו
וילדים שהעדרותו קשה עליהם
ומתנותיו משמחות את לבם,
או אם יש לו
ידידים ורעים
או שכנים ומכרים
חברים שהכיר בבית הסוהר
או היו שכנים למטתו בבית החולים
או חברים מימי בית הספר
המתענינים במעשיו
ובכל הזדמנות
מוסרים לו ד"ש.
אבל אם יהיה בודד
כענף שנגדע מאילן
לא ידידים, רעים, שכנים
לא מכרים, לא אב, לא אם
ולא שותפים לדרך
אני, הלא, לא אוסיף משלי
למכאובי בדידותו
לסבל גויעתו
לתוגת כליונו.
אסתפק בכך שאתעלם ממנו
אם אתקל בו בדרך,
ואשכנע את עצמי
שעצם ההתעלמות
עצמה
היא סוג של נקמה.
נצרת, 15 אפריל 2006
נוח להתמסר למכבסת המילים "תג מחיר". היא מטשטשת את מורכבות החיים בארץ הזו, היא יוצרת "טובים" ו"רעים". הרעים רוצחים, מבצעי פיגועים, פניהם למלחמה. הטובים מבצעים "תג מחיר". זו אינה אלימות לשם אלימות. זו "נקמה".
קל להתעלם מאלו שקולם בקושי נשמע, אלו שזעקתם היא לחישה בג'ונגל צעקני וקיצוני. קל להתעלם מאמנות חומלת ולבחור להתרגש מעוד נאום פוליטי חלול. בעולם שפוי יותר, השירה של עלי תתפוס מקום משמעותי יותר מהמילים המלבינות. צריך רק קצת אומץ לחבק אותה.
