ועדת טרכטנברג
וידוי: אני אוהבת את טרכטנברג. אני לא מבינה כלום בכלכלה אבל אני מבינה בשפה והשפה שלו אומרת לי משהו גם עליו, גם על מנהיגותו וגם על הכלכלה שלו. במשפט שבו פתח את כהונתו הוא דיבר על הפוטנציאל הגדול של המחאה החברתית ואמר: "הדבר תלוי, במידה רבה, ביכולת התרגום של רחשים אמיתיים…משפת המחאה לשפת ההבנה המעמיקה, המקצועית, ובהמשך לשפת העשייה…. לא קל תפקידו של המתרגם, שהרי המילונים הישנים לא יושיעו, הם כשלו ועלינו למצוא, ואולי אפילו להמציא, את אבן הרוזטה שתאפשר לנו לעשות את המלאכה הזאת.
למשפט הזה יש לי שני פירושים: האחד הוא פירוש גלוי – אבן הרוזטה היא האבן שעליה נחקקו טקסטים עתיקים ובאמצעותה פוענח הכתב ההירוגליפי; הפירוש השני, העמוק יותר, הוא זה: "אני לא עושה פשרות," אומר טרכטנברג, "אני אנסה להבין את המילון החדש שלכם אך לשם כך לא אמחק את המילון שלי ואת העמדות שלי וכדי שיהיה דיאלוג נסו גם אתם להבין אותי ולכו לחפש בויקיפדיה מה זו "אבן הרוזטה".
וזה בניגוד לנתניהו למשל ששפתו ועמדותיו נקבעים על פי בן השיח. האמריקאים רוצים התנצלות בפני התורכים, תהיה התנצלות. ליברמן לא רוצה התנצלות בפני התורכים, לא תהיה התנצלות. היום בשוק הולך צדק חברתי יהיה צדק חברתי ונוותר על הניאו ליברליזם שלנו, טרכטנברג רוצה שינוי בעמדות היסוד שלי – יהיה שינוי בעמדות היסוד.
תשעה באב
השבוע עברנו את תשעה באב. בעיני זה בסדר שהוא הפך ליום אבל ממלכתי, מה שמפריע לי זה התכנים של יום האבל הזה והלקח שאנחנו למדים ממנו. בעיני הלקח מחורבן הבית הוא לא האסון שהביאה שנאת חינם, אלא אסון שהביא קנאות מטורפת, האמונה שאפשר להילחם בכל העולם ללא פשרות וההשתקה המוחלטת של כל מי שדעותיו היו שונות. המקורות שלי הם יוספוס פלביוס ולכן הטקסט שאני קוראת ב- ט' אב הוא לא הסיפור על קמצא ובר קמצא, אלא הנאום של אגריפס שמזהיר את היהודים אם יצאו להילחם ברומא הגדולה יאבדו את הדבר שעליו הם נלחמים – ירושלים ואת בית המקדש.
דירוג האשראי
כשהבת שלי היתה בת שלוש היא קיבלה שיעור ראשון בגלובליזציה. היה לנו גלובוס צבעוני ומואר, הראיתי לה איפה אמריקה ואיפה אנחנו בצד השני והיא התפעלה מכמה שזה קטן. חשבתי על השיעור הזה השבוע כשאיזה פקיד בקצה הגלובוס הוריד אות והוסיף פלוס אחד וכל העולם מתמוטט והפנסיה שלי הלכה.
רוצים להביע את דעתכם על אירועי השבוע החולף? שלחו לנו למייל maamulonline@gmail.com
