כמו בטרגדיה משובחת סאגת בניין תיאטרון "הבימה" המחודש ממשיכה לספק רגעים דרמטיים עוצרי נשימה. "האתר הכי לא נחוץ בעיר", "מפלצת איומה" ו"סוג של מתקן ביטחוני"- מכנים תושבים את התיאטרון הלאומי. שלוש שנים חלפו מאז הועלה הרעיון לשיפוץ גרנדיוזי של בניין "הבימה". אך במציאות החפיפניקיות הישראלית הבטחות לחוד ומעשים לחוד.
תיאטרון הבימה בחובות עתק, מעכב משכורות לשחקנים, למחזאים ולעובדי ההפקה וחייב מאות אלפי שקלים לספקים השונים. האשמה כולה נופלת על השיפוץ. כבר ארבע שנים התיאטרון מציג בהיכלים של תיאטראות אחרים. מנויים רבים עזבו, אך ההצגה חייבת להמשך. כלת פרס ישראל לתיאטרון, ליא קניג, מבכה את המצב העגום: "המצב הכלכלי בתיאטרון לא טוב. מאוד כואב לי". כחלק מהניסיון להרגעת הרוחות, חולק עלון לצופי ההצגה, בו הובאו הסברים המפרטים את המצב הקשה אליו נקלע התיאטרון.
"מה ירגיש טבח שמגיש ארוחה ויגידו עליו שהוא טבח מחורבן" מגיב האדריכל רם כרמי, באתר נענע10. כרמי בן השמונים מקבל את רוב הביקורת עקב השיפוצים שנפרשים כבר על פני ארבע שנים. בכתבה לחדשות ערוץ עשר מגיב כרמי לראשונה: "אני יודע שמה שעשיתי זה דבר גדול ולא אכפת לי מה אומרים בכלל. שיישקו לי כולם בתחת". ביקורת נוספת מופנית כלפיו על כך שאינו זכה במכרז כראוי. למרות שהתמודד מול אדריכל נודע הגיב: "אני חושב שאני מספיק טוב בשביל שיבואו אלי בלי תחרות".
שחקנים שמציגים מידי ערב חוששים למשכורתם. הם לא קיבלו כסף כבר למעלה מחצי שנה. אין אוכל לעובדי ההפקה והחובות נערמים כמו ארכיון מחזות במרתפים אפלים. המחזאי אנדרו ברגמן ("החותנת"): "הם חייבים לי מעל 130 אלף דולר. זה התיאטרון הלאומי של ישראל- זה פשוט מדהים". מנכ"לית התיאטרון, אודליה פרידמן: "התיאטרון מתנהל בתנאים לא תנאים, נוצרו לתיאטרון קשיים תזרימיים. כל ספק וכל יוצר שהתיאטרון חייב לו, התיאטרון ישלם עד הגרוש האחרון". ליא קניג מוסיפה לבקר את המדינה בכך שהיא זו שצריכה להתערב: "התיאטרון צריך להיות מסובסד, זה התיאטרון של המדינה". ההצגה הזאת טראגית יותר מכל הצגה אחרת.
