האלבום שלא האזנתם לו ב-2014

מאת:אלמוג בן יהודה
שתפו

שנת 2014 הייתה שנה נפלאה למוזיקה. "ילד של אבא" של מוקי נבחר לשיר הישראלי המושמע ביותר, אחרי שהכריחו אותנו להאזין לו בלופים בכל תחנה אפשרית ברדיו ובטלוויזיה. "שנדליר" של סיה, נבחר לשיר הלועזי המושמע ביותר השנה, זאת לאחר שצפינו באינסוף מחוות לריקוד הפגאני של הילדה הבלונדינית בבגד הגוף. וכמובן, התגלית המרעישה של השנה "דרך השלום" של פאר טסי, שללא ספק היה נבחר גם לשיר המושמע ביותר אם לא היה יוצא בסוף השנה.

אלבום הבכורה Unlock & Good Luck של הפרויקט המוזיקלי JoovE, שיצא בקיץ האחרון (2014) הוא אלבום השנה שלי. למוזיקה של JoovE עדיין לא מצאו שם, אולי זאת הסיבה שעדיין לא מכירים אותם, ואולי הם בכוונה חומקים מרדאר התבניות. הייתי פעמיים בהופעה של הצמד הזה – יובל שנהר (גיטריסט, סולן, כותב ומפיק) ואביעד סינמנס (מוזיקאי ומפיק מוזיקלי), ואני מודה שבהתחלה לא הבנתי את המוזיקה שלהם. חשבתי לעצמי, מה הטעם במוזיקה אלקטרונית עם מקצבים שבורים? מוזיקה שאינה מחויבת לזמן, למרחב ולז'אנר? או במילים אחרות: מה הטעם במוזיקה אלקטרונית שאי אפשר לרקוד? את התשובות חיפשתי אצל יובל שנהר.

 

אז למה מוזיקה דווקא אלקטרונית?

אבל התשובה של שנהר רק מבלבלת אותי יותר. "אני חושב שאי אפשר להגדיר מוזיקה אלקטרונית כז'אנר. זה עולם שלם של צלילים, טכניקות ומחקר. רצינו לעשות משהו חדש, ואולי באותה תקופה גם באמת קצת מאסנו בלעשות רוקנ'רול. כלומר, להוציא הכל מכלים חיים בלבד".

שנהר וסינמנס חברים עוד מתקופת הנעורים בחיפה, שם גדלו והחלו לנגן ביחד בגיל 20. "שנינו למדנו הפקת מוזיקה ובמקביל פיתחנו משיכה לכל מיני סוגים של מוזיקה", מספר שנהר, "ב-2013 התחלתי לעבוד על קטעים חדשים שלי וצירפתי את אביעד לעניין. מהר מאוד הבנו שהכיוון יהיה מעין שילוב של שירים נוקבים עם גיטרות ואלמנטים רבים מתוך ז'אנרים אלקטרונים שונים. מעבר לגיטרות, אנחנו מסמפלים הרבה, שזה אומר להקליט כל מיני כלים, רעשים, דיבורים ומהם להוציא ולחקור סאונדים חדשים".

 

המוזיקה של JoovE אכן קצת קשה לעיכול לאוזן המקומית. המקצבים מעופפים בחלל ומשתנים ללא התראה מוקדמת. הפירוק בין המרחב האישי לציבורי נעשה גם בטקסטים הנוקבים וגם בלחנים, ומתבטא באמצעות דגימות מהסמפלר ושילובן עם כלים חיים. אז נכון שמצד אחד בארץ הפרויקט הזה נחשב כאינדי. מצד שני, כל מוזיקה שלא מצליחים להגדיר כאן משויכת מיד לז'אנר האינדי, כאילו היה המזבלה הארצית לצלילים. אפשר גם להגדיר אותם כמוזיקה אלקטרונית עם נגיעות רוק או פולק. אבל המוזיקה של JoovE כרגע לא משתייכת לשום ז'אנר, היא פשוט העתיד של המוזיקה.

 

הדביקו להם את הפולק

"ז'אנר הפולק הוא יותר משהו שהדביקו לנו כשתיארו את הסגנון שלנו, מאשר משהו שאנחנו הצהרנו עליו בעצמנו" אומר שנהר. "בתור אחד שהיה מופיע לבד עם גיטרה אקוסטית וגם הוציא אלבום כזה, אני יכול לומר שכמה אמני פולק השפיעו עליי, בעיקר בשירה" הוא מודה, בנסיון נוסף להגדיר את הז'אנר של הצמד.

בנוסף לחומר המקורי, תוכלו למצוא באלבום גרסת כיסוי לשיר "Killing for love" של המוזיקאי הארגנטינאי חוזה גונזלאס. אני ממליץ לכם קודם להאזין לשיר המקורי כדי להבין למה הקאבר של JoovE הוא לא פחות ממצוין. גונזלאס מאופיין כמוזיקאי אינדי-פולק וידוע בנגינה הוירטואוזית שלו על הגיטרה הקלאסית. שנהר מספר שהקאבר לחוזה גונזלאס היה הברקה של אביעד, "משהו בקצב הפנימי שלו התאים לנו. חוזה גונזאלס ללא ספק השפיע עליי ככותב ושנינו מאוד אוהבים אותו. האלבום הראשון שלו הוא מאסטר פיס".

השניים גם לקחו חלק בפרויקט קאברים מצולם למוזיקאי האמריקאי ריאן לוט, המכונה "Son lux", הם התבקשו ליצור קליפ וקאבר לאחד השירים שלו, לכבוד הגעתו להופעה בארץ בחודש פברואר לפני שנה. "קודם כל, 'Son lux' הוא אמן שהשפיע על שנינו רבות" מספר שנהר "ולדעתי האישית זו גם היתה אחת ההופעות הטובות שראיתי. זכינו להשתתף בפרויקט ובחרנו את השיר 'Easy' בגלל הקצב שלו. מהקצב הזה הגיע גם הרעיון של נושא הקליפ". הוא מציין בגאווה ש"התגובות היו די טובות, ובראש ובראשונה 'Son lux' עצמו שיתף את הקליפ בעמוד האמן שלו בפייסבוק, שזה מדהים מספיק".

 

מחאה שקטה

על אלבום הבכורה, "Unlock & Good Luck", שנהר אומר שהוא "מכיל את הקצוות השונים שהתחברו בתוך הפרויקט הזה. יש בו גיטרות, ביטים, סאונדים שחקרנו ויצרנו, סימפולים של אנשים וכל מיני שירים כבדים וקלים. אני מרגיש שלמרות חשיפה יפה של האלבום ודירוגו בבלוגים ברשימות האלבומים הכי טובים של השנה העברית החולפת, הוא עדיין לא קיבל את החשיפה אליה הוא ראוי".

למרות המוזיקה המורכבת והמגוונת באלבום, אם מאזינים היטב, ורצוי עם אוזניות, ישנו מעין ריק שעוטף את האלבום ושואב אליו את כל הצלילים והמקצבים. יש שיגידו שהאלבום לוקה בחסר, או שההפקה המוזיקלית אינה הרמטית מספיק, אך, לדעתי, זה פשוט חלק מהקונספט של האלבום. גם שנהר וגם סינמנס הם מפיקים מוזיקליים, ולכן שום צליל – גם זה שאינו נשמע, לא נמצא שם במקרה.

"למרות שלא הרבה הבחינו, הייתי מתאר חלק גדול מהאלבום הזה כאלבום מחאתי. גם השיר הראשון 'Present', מדבר על השאלה – האם אנחנו מנצלים את היכולת שלנו כחברה ביחס לתקופה שבה אנו חיים? יש הרבה אמירות באלבום, בעיקר על דפוסי התנהגות שאנחנו כנועים להם. גם השיר האחרון באלבום 'Fictions', מדבר על הקלות הבלתי נסבלת שבה אנו צורכים מידע ומחשיבים אותו כאמת, מבלי לדעת שום דבר".

 

אז למה זה אלבום השנה שלי?

לטעמי, הטקסטים הביקורתיים על החברה ועל העידן שלנו כיום, משתלבים היטב עם הטקסטים והסגנון המוזיקלי של האלבום. אין אמת אחת, אין סגנון אחד ואין זרם מוזיקלי אחד שמכתיב. אפשר לעשות הכל. מוזיקה אלקטרונית, מוזיקת רוק, מוזיקת פולק, אפשר לדגום צלילים באמצעות הסמפלר מהבית, או מהרחוב, ואפשר לשלב את כולם ביחד. אמנם לא כולם יודעים לעשות מוזיקה כזאת, אבל מה שבטוח, JoovE מצליחים לעשות את זה נהדר.

האלבום Unlock & Good Luck הוא אלבום השנה שלי כי בניגוד למוקי, סיה ופאר טסי, הפרויקט המוזיקלי של JoovE באמת מצליח לחדש משהו מבחינה מוזיקלית, ובניגוד אליהם – המוזיקה של JoovE לא מחויבת לשום דבר; לא לחוקי המוזיקה ולא לתבניות מוזיקליות המכונות ז'אנרים. אז בפעם הבאה כשאתם מורידים את הראש למטה ומשתמשים באצבעות שלכם כדי לבחור את השירים, האלבומים, הזמרים והמוזיקאים הכי הכי של השנה, רצוי שתרימו את הראש ותשתמשו גם באוזניים. כי העתיד כבר כאן.

להאזנה לאלבום המלא לחצו כאן.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות