חמסה עלינו

מאת:ברק דאלי
שתפו

מכללת ספיר עלתה לאחרונה לכותרות, הפעם, לא בגלל הטילים שהוטחו בה, אלא בשל הקריאות שהוטחו בזעם להוריד את תערוכת האמנות הפרובוקטיבית של האוצר ליאב מזרחי, "כוחה של המילה". ליקוט קל של מילים משלל הכתבות והטוקבקים שפורסמו על התערוכה, מעלה שהבולטות בהן הן: הסתה, גזענות, קריאה לרצח, בושה. מטרת התערוכה היא להוכיח מה כוחה של מילה ואי אפשר לומר שהיא לא השיגה והוכיחה אותה. בזכות מוצג אחד ניתן היה לראות, כיצד מילה אחת המתנוססת על חמסה תכולה מפימו יכולה לעורר סערה במדינה. המילה היא דבר עצום. השפה מעניק משמעות, ובאמצעותה אנו מעניקים חיים.

ואז קראו לי פשיסט

לאחר שפירסמתי בדף הפייסבוק של המכללה תגובה בנוגע לתערוכה שמנסה לספק הסבר או נקודת מבט שונה, זכיתי גם אני לצרור האשמות וקריאות גנאי כמו: "פשיסט", "עוכר ישראל", "בטח אתה מאלו שמקבלים כסף מהמיסים שלי בכדי שתוכל ללמוד" ועוד כהנה וכהנה מילים יפות.

אז זהו, שלא. אני סטודנט בן 35 מבאר שבע, נשוי באושר, משלם מיסים כחוק, למדתי אמנות במכללה וכרגע אני לומד במחלקה לתרבות, יצירה והפקה. ולא, אני לא פשיסט ולא עוכר ישראל.

אבל בהחלט כאב לי לקרוא את התגובות. זוהי פשוטו כמשמעו כוחה של המילה. עם זאת, הדברים שנאמרו עליי אינם מעוגנים במציאות ואף לא אחד מהאנשים שהגיבו כך, באמת מכיר אותי. למעשה, המהלך שהפעילו עליי המגיבים, הוא אותו מהלך שהופעיל על התערוכה. הלך רוח שמחזק את ההתלהמות המיותרת והלא מובנת. אגב, אחד מהמציגים בתערוכה הוא אבנר בר חמה, אמן המתגורר בקרית גת, ונתפש כנציג הצד הימני של המפה, אבל למה לקלקל את הכיף בעובדות?

מילים כמו חצי שמן

העבודה שיצרה את מירב הבאז היא החמסה של גל ווליניץ (31), אמן הידוע ביצירותיו הפרובוקטיביות. זו היתה יצירה אחת מתוך מקבץ עבודות של חמישה עשר אמנים. העבודה כללה מספר חמסות שעליהן כיתובים כמו "אטבח אל יהוד", "בדם ואש נפדה את פלסטין" ו"דאע"ש". היצירה של ווליניץ פגעה באנשים, הוציאה מהם המון ארס ויצרה כאוס במכללה,  כל כך הרבה אמוציות וכל כך מעט ידע ועובדות.

נדמה שהיצירה המדוברת הציתה שיח לוהט כל כך בספיר, שאי אפשר היה ללכת במכללה מבלי לשמוע מילים הנזרקות באוויר כמו חצי שמן המלבים את האש.

אמן: גל וולינץ, קרדיט: אתר מכללת ספיר

אבל הגיע הזמן לבחון את התערוכה והיצירה האמורה, לא מעיניי הימין או השמאל, אלא כאמנות. אמנות היא המראה לחיים. אם זה מעצבן או מציק, כדאי להבין למה. בכדי לגבש דעה חזקה ויציבה ולעגן אותה מעבר להתלהמות נקודתית, כדאי פשוט להגיע לתערוכה, לנקות את הראש כמה שאפשר, ורק אז להיכנס. ואז לנסות להבין מדוע מוצגות עבודות כאלו במכללה שממוקמת בדרום, אזור מלחמה שספג הרבה ולצערנו כנראה שימשיך לספוג.

אפשר למשל להסתובב ולנסות להבין את הרעיון העומד מאחורי התערוכה ולנסות להבין מדוע מוצגות שם עבודות שכותבות על הקיר דברים כאלו. לנסות להבין מה ניסו האוצר והאמנים לעשות. אני חושב שלפני שמביעים דעה על משהו יש להבין אותו, לדעת אותו. באמנות תמיד צריך לקחת שניים-שלושה צעדים אחורה על מנת לראות את התמונה השלמה. לנסות להבין, לשאול, להקשיב. ואז? אז תדברו.

חופש הביטוי, אלא אם…

בואו נדבר על חופש הביטוי באמנות. המקום היחיד שאתה יכול להגיד משהו וליצור שיח וחשוב לשמר אותו הוא באמנות. זה עניין של הקונטקסט הנכון והמקום הנכון. אם תרצו לומר ההיפך אני מזמין אתכם לעשות כך. אם נסרס את האמנות, לא ישאר מי שיעמיד מולנו דברים מערערים, מכעיסים או מצחיקים.

אני בהחלט חושב שהסתה לאלימות, מצריכה לתת את הדין. במקרה הנתון אני לא רואה שום הסתה שטמונה ישירות בעבודה, מכיוון שהמילים המדוברות, "אטבח אל יהוד" מופיעות בקונטקסט רחב יותר. זו עבודה אחת מתוך שלל עבודות שמציגה התערוכה המדברת על כוחה של המילה. ולמה לא לנסות להסתכל על החמסה כעל סממן ערבי? ולשאול האם העבודה לא משטיחה את התרבות הערבית ומכניסה אותה לקונטקסט של אלימות, תוך כדי העלמת התרבות הערבית כולה?

כשרואים אמנות צריך לדעת כיצד לגשת ליצירה ולהבין כמה דברים: באיזה קונטקסט היא נמצאת, מה האמן מנסה להעביר, ואז לנסות לחבר בין השניים. רק לאחר מכן אפשר לגבש דעה. במידה ויש את הצורך לעשות משהו בנידון, אז ישנה דרך הולמת לעשות את הדברים, ומוטב כזו אשר מכבדת את כל הצדדים.

אני האחרון שניתן לתייג אותו "ימין", "שמאל", "פשיסט". הדברים האלו לא נוגעים אלי מכיוון שאני בעצמי לא יודע לאן אני משתייך. אני יודע רק דבר אחד על עצמי, אני מוכן לראות, לברר, להסתכל ולהבין, ורק אז להגיב. אז אלו שלא מכירים אותי, או את התערוכה, אל תתייגו אותי או אותה בצורה כזו ברוטאלית ואלימה. בואו נשב, נדבר ונכיר ואז תוכלו לחוות דעה. אני אפילו אשמח. בהקשר זה, אם מדברים על אלימות, הורדת מיצג מקיר התערוכה וניתוצו הוא אקט אלים, חמור יותר מעצם יצירתה של עבודה שכזו. החמסה הודבקה והוחזרה לקיר התערוכה, ואולי כעת, עם סימני הסדקים עליה, אפשר יהיה להבין כמה כוח באמת יש למילה הכתובה.

תערוכת "כוחה של המילה", ספריית מכללת ספיר. התערוכה ננעלת ב-26.2.15.

לחצו על התמונה למעבר לעמוד התערוכה באתר מכללת ספיר

שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות