ולחדשות בהרחבה

מאת:לימור דמרי
שתפו

באנו לאולפני ערוץ 2 בנווה אילן כדי לראיין את דני קושמרו. בזמן שחיכינו לו, קבוצה של תלמידי תיכון ירדו מאוטובוסים ומילאו טפסים כדי להיכנס לתוכנית הריאליטי The Voice. שאלנו אותם על מה המהומה. הם הסבירו שהם משתתפים בתוכנית האודישנים בתור הקהל. גם אנחנו היינו רוצות לראות את אביב גפן מותח ביקורת על זמרים גרועים, אבל בדיוק אז הודיעו שקושמרו הגיע. לחצנו ידיים והצגנו את עצמנו. הוא לבש מכנסי חאקי וחולצת טריקו, שהבליטה את עיניו הכחולות. הוא ביקש שנחכה לו בקפטריה. הכל שם נראה מזמין: העובדים החייכנים, האווירה הצעירה והספרה 2 בכל מקום, החל מהקירות ועד לכוסות הנייר.

דני קושמרו חזר, לבוש בחולצה מכופתרת. כדי לשבור את הקרח פתחנו בנושא הראשון שקרוב במיוחד ללבו: הפועל באר שבע, שערב לפני כן התמודדה ברבע גמר גביע המדינה. "לא הייתי במשחק אתמול, כי הייתי בחו"ל. עקבתי דרך האינטרנט והייתי בלחץ כי ידעתי שיש לי עוד 15 דקות לאינטרנט וזה היה על גבול הדקה ה-90. קיוויתי שלא ייגמר לי האינטרנט, וכמובן שהוא נגמר לי לפני הסוף. אבל אני להבדיל מכן עוד הספקתי לראות את באר שבע אלופה".

מתי זה היה?

"74-75, הייתי אז בכיתה ב', וזה הגיל שבו זה נצרב בך. בהפועל באר שבע של שנות השבעים, בעיר באר שבע של שנות השבעים, כל הקבוצה היתה מקומית ובכל יציע ישבו פחות או יותר אנשים משכונה אחרת. זה היה משהו מאוד מאוד חזק, עשרות אלפי אנשים היו באים למשחק. בעיר שהיא שליש מהיום. אני מחדיר גם לשני הבנים שלי את החיידק הבעייתי הזה".

יש לכם הבאר שבעיים איזושהי קבוצה כזאת שלך, עם צביקה הדר ורינה מצליח. נכון?

"כן, כי יש לנו את המקום הזה שאפשר להוציא אותנו מבאר שבע אבל לא להוציא את באר שבע מאתנו. חוץ מזה בעיקר עם צביקה זה אפילו יותר, כי הוא טיפה גדול ממני. באיזה שנתיים. אבל שנינו גדלנו ממש באותה שכונה. ו' הישנה, היום זה מעוז הסטודנטים. שנינו העברנו שם את הילדות שלנו וההורים שלו ושלי ממוצא רומני, אז גם הכירו אחד את השני".

איך הגעת לתקשורת?

"עכשיו אני צריך להגיד: 'בזמני…' לא היו בכלל חוגי תקשורת. היה רק באוניברסיטה העברית ולא כל כך רציתי ללמוד שם. זה היה בשנות התשעים. מכללות לא חושב שהיו ממש. זה תמיד משהו שאהבתי ומאז שאני זוכר את עצמי אבא שלי חוזר מהעבודה, ואני לוקח לו את העיתון. זה תמיד משהו שעניין אותי. קראתי הרבה גם ספרים. אבל לא חשבתי שעיתונות זאת עבודה. חשבתי שזה מין תחביב. כשהייתי באוניברסיטה כתבתי קצת לעיתון חדשות, במוסף הסטודנטים שהיה אז, עם דנה וייס. היא גם כתבה שם וגם שחר אלתרמן.

"תוך כדי הלימודים החליטו להקים את רדיו דרום. עדיין זאת היתה רק קבוצה שהתמודדה על המכרז. כמה קבוצות התמודדו על המכרז ועל מי יקים את רדיו דרום. ואיכשהו הם הגיעו אלי דרך חבר והייתי אמור להיות שם עורך מוסיקלי. אחרי שהם זכו במכרז נפגשנו ואמרתי להם: תשמעו, אני גם רוצה לפתוח מיקרופון.

נתנו לי תוכנית בין שתיים בלילה לחמש לפנות בוקר, ואמרתי: מצוין. בסוף אמרתי להם שמה שאני ממש אוהב זה אקטואליה. וקרה שמי שעמד בראש הרדיו, שמעון אלקבץ, התלהב ממני ולקח את ההימור. הוא החליט שאני זה שיפתח את השידורים של רדיו דרום, ואני אקבל את התוכנית היוקרתית של 'בוקר טוב דרום', תוכנית אקטואליה של ראיונות עם פוליטיקאים וכדומה".

תוך כדי ההגשה של תוכנית הבוקר ברדיו, קושמרו עבד כמהנדס בחברת ברעם באינטל בקריית גת. כשהתקדם לניהול מחלקת האקטואליה ברדיו דרום הבין שעליו להגיע להחלטה: לעבוד בתקשורת, או להמשיך לעבוד באינטל. הפור נפל. "החלטתי שאני הולך רק על התקשורת, כי זה היה די סבל לעבוד בחברה כמו אינטל מבחינתי. יש שם מלא חוקים ואתה חייב לרדת במדרגות בצד ימין והכל מאוד אמריקאי".

משם עבר לתוכנית האקטואליה של באר שבע בכבלים, כשכל הזמן היה לו ברור שהוא צריך לחתור לתקשורת התל אביבית, מכיוון שרק משם תבוא הפריצה לתקשורת הארצית. בהמשך הוא הגיש תוכנית בכבלים של תל אביב, "תחנה מרכזית", תוכנית שגם יעקב אילון וגם מיקי חיימוביץ הגישו בעבר. בשנת 2001 הצטרף לערוץ 2 כמגיש וכעורך בחדשות. אך הכניסה לתפקיד לא היתה חלקה, ובשידוריו הראשונים הוא שידר בעיקר אסונות.

מהו השידור שאתה הכי זוכר מחדשות 2?

"איך שהתחלתי פה, זה התחיל ברגל שמאל. היה לי שידור ביום שישי בבוקר. זאת היתה המשמרת הראשונה שלי והיה פיגוע בחדרה. זה היה בזמן האינתיפאדה השנייה, ב- 2001 . הגשתי מבזקים בתוכנית בוקר בשישי והיה פיגוע בתחנה המרכזית בחדרה. אחר כך היה לי לילה ראשון כמגיש, ואז קרה אסון ורסאי, מה שגרם לי להישאר בשידור עד 3 לפנות בוקר. העברתי שידור בלי שידענו פרטים. לא ידעו למה התקרה קרסה, אם זה פיגוע".

את הראיון המלא אפשר לקרוא במגזין מעמול המודפס


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות