תעביר לפייסבוק, יש חדשות

מאת:מיכל בלוך
שתפו

המילה "ציוץ" קיבלה בשנים האחרונות משמעות חדשה: תמצית, קיצור. באופן דומה, המילה בעצמה מתמצתת את השינוי שעבר עולם התקשורת הדיגיטלי: הטקסטים מתקצרים, המסרים עוברים מהר, ואנשים פשוט מאבדים סבלנות. מקור המילה הוא אמנם האתר "טוויטר", אבל דווקא דף של רשת חברתית אחרת (רמז: היא חוגגת עשור בימים אלה) פרש עליה חסות. לדף הזה קוראים "סטטוסים מצייצים".

"מצייצים", הוא דף שמפרסם מיני פוסטים של גולשים מהרשת החברתית. אבי ועדי לן, מקימי העמוד, לא ציפו שהדף יהיה אחד הדפים הכי פופולאריים בישראל (למעלה מארבעים וחמישה אלף לייקים נכון להיום), ובטח שלא חשבו שהוא יהיה הדף הפעיל ביותר בישראל. בתחילת דרכו הוא פרסם בדיחות ומשפטים, שאכן היו קצרים וקולעים. אבל עם הזמן גולשים הבינו את הפוטנציאל של הדף, והחלו לפרסם בו סיפורים אישיים על עוולות שנעשו להם. אושיות פייסבוק גם הם ניצלו את הבמה, והיום אפשר למצוא בו שני סוגים מנוגדים של פרסומים: בדיחות קצרות – ובעיקר בדיחות על אירועים אקטואליים, או פוסטים רציניים וארוכים.

סקופ מהכורסא

הדף מתפרסם תחת קטגוריית חדשות ומדיה, אבל האמת היא שאי אפשר לקרוא לחומרים שמתפרסמים בו עיתונות. הסיבה לכך כפולה: ראשית, איש לא בודק את אמינות הדברים שנאמרים בדף, וגולש שמעונין להפליל את חברו באונס או ברצח שמעולם לא ביצע, צריך רק לפרסם תמונה שלו ולצרף אליה טקסט מסולף, המתאר את הזוועות של חברו לכאורה. שנית, יוצרי הדף לא צריכים לקום מכסאם, ואפילו לא להתקשר למישהו כדי למצוא את ה"סקופים" שיתפרסמו בדף. כל שעליהם לעשות הוא לבחור מתוך אלפי הפוסטים שנשלחים אליהם מדי יום, מי יעלה לרשת ומי ישאר על רצפת חדר העריכה, איזה גולש יזכה לחמש דקות של תהילת עולם, ומי ישקע בתהומות השכחה והאדישות.

רוב הפוסטים בדף הם בדיחות, ורובן די סתמיות, בסגנון: "החלק הכי קשה בלקום בשבע בבוקר זה הקפיצה בבהלה מהמיטה בשמונה". אבל יש גם לא מעט בדיחות ביקורתיות על הנעשה בארצנו הקטנטונת, וגם כאלה מתוחכמות יותר, שמבוססות על נושאים "חמים" שנידונו קודם לכן בדף. וישנם גם פוסטים מהסוג השני – הזועמים וקורעי הלב. אלה, בניגוד לקודמים, מפורטים ומתארים מקרי שחיתות שלטונית, מסחרית או חברתית. על אף שמספר המלים בפוסטים האלה, לא מבייש מטלת אמצע סמסטר ממוצעת, בסוף הכיתוב תמיד תופיע תמונה שמתיימרת לסכם את כל מה שתואר במלל.

מהדורת השבט

עד כאן "סטטוסים מצייצים" נשמע בוודאי כמו דף סתמי ולא מזיק במיוחד (במקרה שאתם לא בן אופק) אבל מעמדו וכוחו חזקים ביותר ואותם ביססו דוקא הגולשים. למשל, בעיצומה של פרשת אייל גולן, מספר הבדיחות והפוסטים בנושא בדף שבר שיאים, וזאת ימים רבים לפני ששמו הותר לפרסום באתרי החדשות המסורתיים.

סמל הדף של "סטטוסים מצייצים"

במלים אחרות, זהו אתר הטוקבקים של ישראל, דרכו מקבלים העוקבים ידיעות חדשותיות, עוד לפני אתרי החדשות. גולשים רבים לא יודו בכך, אך זהו למעשה מוקד הידיעות המרכזי בישראל – גם אם אלו מגיעות בצורת בדיחה עוקצנית. אבל מעל הכל – זוהי הזירה הישראלית הבולטת ביותר בה מתפרסמים אייטמים, שתגובות הקהל עליהם הופכות לאייטמים בעצמם.

אפשר לזרוק לחלל האוויר ביטויים לעוסים כמו "המכנה המשותף הנמוך ביותר", ולצקצק על התלייה בכיכר העיר. אבל אפשר גם לשמוח על כך שרשות הדיבור נמצאת סופסוף בידי הגולשים. "סטטוסים מצייצים" הוא למעשה מדורת השבט החדשה, ואם אתם רוצים לדעת מה מעניין את האנשים – היכנסו לשם.

מומחים לתקשורת חזו שעם עליית הטלפונים החכמים כל אחד יפנה לאתרים וליישומים שמעניינים אותו. אך המציאות התבררה כמורכבת יותר. למרות ריבוי הקבוצות והדפים הסקטוראליים, מתברר שיש לאנשים צורך להתעדכן אחד מהשני בצורה לא רשמית ולא מבוקרת.

אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה

רבים יגידו שזה דף טיפשי, ומי שמחשיב את עצמו "עילאי ומתנשא" לא יסמן לו "לייק". הרי זה כל כך נוח לעקוב רק אחרי עיתונים רציניים, לדון לעומק בקבוצות כמו "שיח פמיניסטי", ולברוח לעאלק אסקפיזם בדפי ה"היום למדתי" ו"דירות בתל אביב שמדכאות אותי". תוסיפו על זה את האפליקציה החדשה "הצעות לפרסום" שקופצת אחרי שמסמנים "לייק" לפוסט ציבורי, ואתם בכלל ממופים אידיאולוגית לפי חישובים מסובכים.

למעשה, על ידי השתייכות לקבוצות ולדפים השונים, קל מאד ליצור זהות פייסבוק שמשקפת בדיוק את מי שהיינו רוצים להיות. במלים אחרות: אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה. סליחה, אמרתי חברים? המושג הזה כבר מזמן איבד את משמעותו – למעשה זה קרה לפני עשר שנים בדיוק.

אבל בין אם הגולשים ירצו בכך ובין אם לא, הם ייחשפו לפוסטים של "מצייצים" – אם לא בעצמם אז דרך חברים שאהבו ושיתפו. וחוץ מזה, מי שראה לאחרונה זירה שבה מתפרסמות בו זמנית עדויות על פשיעה של "המסתננים" בדרום תל אביב, ופוסטים זועמים על היחס של ישראל ל"מבקשי המקלט" – שיגיד אני.

אז מהו הסוד של "סטטוסים מצייצים"? למה דוקא הדף הזה, ולא אחרים? לא ברור ומן הסתם מדובר באוסף של סיבות. אולי היו למקימי הדף הרבה חברים (אמיתיים) שתמכו מההתחלה, ויצרו כדור שלג, אולי בגלל שהדף התחיל מסיפור בדיחות הוא תפס, או שהוא פשוט עלה על הגל מיד כשהתחילו להריץ את פורמט הדפים בפייסבוק, ואולי הכל ביחד.

מי יודע כמה זמן עוד יחזיק הדף מעמד, שנתיים? חמש? עשרים? מה שבטוח, כשהוא יאבד מגדולתו, תבוא מדורה אחרת. האפליקציה הסלולרית של "מצייצים" בכל מקרה, כבר קיימת.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות