המדריך למזרחי החדש

מאת:אסף סעדון
שתפו

בניגוד לביקורת עליה, התוכנית החדשה של אמנון לוי דווקא כן מציעה פיתרון לשד העדתי. אחת הבעיות המרכזיות שהתוכנית מצביעה עליה היא בייצוגי המזרחים בפרסומות טלוויזיה, שם מזרחים לרוב יופיעו באופן סטריאוטיפי בדמות השיפוצניק או העבריין. ילדים מזרחים רבים צופים בפרסומות האלה וגדלים בתחושה שנגזר עליהם להיות שיפוצניקים ועבריינים.

לכן התוכנית מבקשת לתקן את העוול, ועל אף שבאופן רשמי היא עוסקת בדיון על פערים חברתיים, מתחת לפני השטח יש לה מטרה אחרת – פיתוח דמותו של המזרחי החדש. התוכנית מציעה לצופה שלושה ליהוקים אלטרנטיביים לתפקידי דמויות של מזרחים, ומוכיחה שהם הרבה יותר מבדרים ומעוררי הזדהות מהשיפוצניק והעבריין: "הנער המקופח מהפריפריה", "האינטלקטואל המשוכנז" ו"האקטיביסטית הסוררת".

מה אתה נעלב? אתה משלנו אתה

הליהוק הראשון הוא "הנער המקופח מהפריפריה", כאשר הפריפריה היא כל מה שהוא לא צפון ומרכז תל אביב. ההבדל היחידי בין נער מעיירות הפיתוח לנער מדרום תל אביב, על פי לוי, הוא ברמות המרירות והכעס הגבוהות יותר אצל הנער מתל אביב. "הנער המקופח מהפריפריה" לא מכיר אישית אשכנזים אבל מניח מראש כל מיני דברים לגביהם: הם עשירים, חכמים וחרוצים יותר, מדברים שפה אחרת, ובעלי טעם גרוע באוכל. בניגוד אליהם, אותו חינכו לשחק כדורגל ולעשות שמח.

הליהוק השני הוא "האינטלקטואל המשוכנז", ובדרך כלל בזמן שהוא מדבר יופיע לפני השם המוצג על רקע המסך תואר רשמי כלשהו כמו ד"ר, פרופ', עו"ד או ח"כ. הוא מזרחי שעשה את המהלך הלא צפוי מבחינה סטטיסטית והשתלב באקדמיה (על פי הנתונים המוצגים בתוכנית בישראל יש פי ארבע יותר סטודנטים אשכנזים ממזרחים) או בפוליטיקה (שם יחס האשכנזים-מזרחים נמוך הרבה יותר), ונאלץ לשנות את המראה, ההתנהגות, ולעתים קרובות את שם המשפחה שלו כדי להשתלב בעולם הנשלט על ידי אליטה אשכנזית. מאז הוא סובל מרגשות אשם על הבגידה בשורשים המזרחיים. חווייה מכוננת בעיצוב דמות "האינטלקטואל המשוכנז": לשמוע הערה גזענית מחבר אשכנזי ומיד לאחר מכן לשמוע דברי ניחומים בסגנון, "מה אתה נעלב? אתה משלנו אתה".

הליהוק השלישי הוא "האקטיביסטית הסוררת", צעירה מזרחית המושפעת עמוקות מתיאוריות פמניסטיות, מרקסיסיטיות ומ"הפנתרים השחורים". היא לוקחת חלק בהפגנות, פעילויות מחאה ומשתייכת לקבוצות חברתיות כמו ה"לא נחמדים". "האקטיביסטית הסוררת" אוהבת לדבר על מה שכואב לה בליווי נפנוף ידיים ולומר דברים שנויים במחלוקת ("אינטגרציה בתחת שלי!"). היא לא תנקוט באלימות כמו הפנתרים השחורים, אלא תשקיע יותר בניסיון לשנות את התודעה הציבורית: היא תתלה שלטים ברחוב ותביע את התסכול שלה בפני עוברי אורח מבולבלים.

http://www.youtube.com/watch?v=t4Ho5aSRx1E
צא אתי גבר, אחי

שלושת הליהוקים מצליחים לעורר את כל האפקטים התיאטרליים הרצויים: הם מרגשים, מטרידים, מעוררי מחשבה ולא פחות חשוב – מצחיקים. הצפייה בתוכנית של לוי, וזו הגדולה שלה, עוסקת בנושא חשוב ויחד עם זאת בנאלי, ועושה ממנו הצגה מרתקת בעלת ערך בידורי איכותי. מתברר שהדחקת הפערים החברתיים בישראל (לא רק העדתיים) נמשכת רק כי היא משעממת. הנתונים קיימים וידועים אך מובאים לציבור רק כשיש תירוץ תקשורתי, כמו ויכוחים על ייצוג של מזרחים על שטרות כסף או מריבה בבית האח הגדול.

לוי לוקח את הנתונים ונותן להם פנים: שלושה ליהוקים לדמותו של המזרחי החדש. הוא מציג אותם במומחיות באמצעות מניפולציות רגשיות, החל מהעריכה המלחיצה ועד הפסקול הקיטשי האומר לצופה מה הוא אמור להרגיש בכל סצנה, וכך הם מספקים דרמה, רומנטיקה, טרגדיה והרבה קומדיה. החדשנות של פסקול התוכנית היא בזה שהוא לא אומר לצופה מתי לצחוק. הוא מכוון לתגובות רגשיות אחרות: הזדהות, פחד, עצב, כעס, אבל לא צחוק. הקטעים המצחיקים בתוכנית מלווים במוזיקה דרמתית או בשקט מטריד, ולכן, הם הופכים לעוד יותר מצחיקים.

דודו מהום סנטר, מאחוריך

כשברקע מוזיקת מתח מטרידה, נער מדרום תל אביב בתפקיד "הנער המקופח מהפריפריה", קובע בנחרצות ש"אין אצלם (האשכנזים) ללכת לעבוד, לפרנס את המשפחה שלך, אלה יש להם את האשכנזיוּת!" ולוי מגיב ברצינות תהומית ושואל "מה זה אומר?" קשה שלא לחייך לנוכח חוסר התקינות הפוליטית המפתיעה.

כך גם כשלוי פונה לעו"ד ציון אמיר (לשעבר עמר), "אינטלקטואל משוכנז", ואומר לו "כשאני מסתכל עליך אין אשכנזי ממך בלוּק," ואמיר בתגובה לוקח שאיפה, מניף את רעמת השיער הלבנה המפוארת כלפי מעלה, מכווץ את עיניו בשרמנטיות ולבסוף מכחכח בגרונו בנימוס. התוכנית מספקת רגעים רבים ויפים של המזרחי החדש. אולי עכשיו משרדי הפרסום ישקלו להראות אותו יותר בפרסומות, ולילדים המזרחים יהיו מודלים ראויים יותר לחיקוי.

 

*צילום תמונה ראשית: אביאל כהן

עקבו אחרינו בפייסבוק   maamul | מעמול


שתפו