זומבילנד זה כאן

מאת:עמרי הרצוג
שתפו

אחד הדברים החביבים עליי ביותר הוא לצאת מהופעות באמצע. הכלל פשוט ואבסולוטי: אם ההצגה, הסרט או המופע אינם מוצלחים בחלקם הראשון, הם לא ישתפרו. לעומת זאת, היציאה החוצה מהאולם – כולל ההידחקות לאורך השורה, מלמולי הסליחה, תחושת אי הנעימות מול המבטים הנזעמים של אלו שבברכיהם אני נתקל וכושל – היא משכרת. אין תחושה של עצמאות וחופש, של אוטונומיה ומסוגלות עצמית, שדומה ליציאה לאכסדרה ומשם אל הרחוב: העולם כולו נפתח בפניי; שעות אבודות הושבו לי במתנה, אני חופשי!

ועל אף שאני נוטה על פי רוב לצאת במהלכם של הצגות תיאטרון, מופעי מחול אוונגרדיים ומיצגים בין-תחומיים עצמאיים, רק לעתים נדירות אפשר לצפות בי נמלט מהקרנה של סרט פעולה קייצי, שהופק בממון רב ומוקרן בבית קולנוע שבו נמכר פופוקורן בדליי-ענק. במיוחד בקיץ, אני מעדיף בלוקבסטר אמריקאי על כל סרט זר: אני אוהב אפקטים מרהיבים, את חוסר היומרה ואת המיזוג. ולכן, היה זה מעשה שלא ייעשה, לעזוב באמצעו של סרט שציפיתי לו בדריכות: מלחמת העולמות Z.

כל תקופה והזומבים שלה

הסרט, בכיכובו של בראד פיט, הוא גרסה קלושה לספרו המעולה של מקס ברוקס, הנושא את אותו השם. ומשחקת בו גם מיראל אנוס, השחקנית הראשית בסדרת המתח המעולה "The Killing", שאליה התמכרתי באחרונה. שום דבר רע לא יכול להתרחש כאשר זומבים מורעבים מחריבים את ניו-יורק (תמיד את ניו-יורק), ואחר כך את שאר העולם. בניינים קורסים, ערים עשנות וחרבות, אספסוף נמלט ופופקורן שמנוני: אין ריגוש טוב מזה.

ויש להנאה הזו גם צידוק אקדמי, גם אם קלוש: סרטי אסונות-זומבים תמיד מאירים את החרדה האמריקאית של שעתם. הזומבים הם תמיד ייצוג של כוחות שמאיימים על הפוליטיקה ועל התפיסה-העצמית האמריקאית: בשנות ה-50, הזומבים הקולנועיים היו האפרו-אמריקאים שאיימו על האדם הלבן, ולאחר מכן לבשו את צורות החרדה משיבוט מלאכותי, מהמלחמה הקרה או מהמוסלמים. זומבים הם כלי לתאר ולאבחן חרדות גזעניות, פוליטיות או טכנולוגיות באופן וולגרי, ישיר, ולעתים קרובות גם מעורר מחשבה.

הבאנו שלום עליכם

לפיכך, הופתעתי מכך שהסרט של בראד פיט עוסק בחלקו הגדול דווקא בתרבות הישראלית, וישראל היא האתר שבו מתרחשות סצנות ארוכות בו. הזומבים משתלטים על העולם כולו, וזורעים תוהו ובוהו בכל אשר יפנו. רק מדינה אחת נותרה מחוסנת מפניהם: מדינת ישראל. ובראד פיט בכבודו ובעצמו מגיע לירושלים, כדי לבדוק את הסיבות לכך – ואולי גם ללמוד מהיהודים איך להציל את העולם כולו.

מדוע ישראל מחוסנת מפני הזומבים? התשובה האמריקאית נוסחה, כך נדמה, בתיאום עם משרד ההסברה הישראלי. כלקח מהשואה, ובזכות ערנותו של סוכן מוסד, הפכה חומת ההפרדה למגן מפני המתקפה הכלל-עולמית. הסרט אכן מראה – בסצנות רבות רושם – איך בתוך ירושלים יהודים וערבים, חילוניים ודתיים, שרים ביחד "הבאנו שלום עליכם", בזמן שמחוץ לחומה, נערמים ומדפקים הזומבים הפלסטינים המטורפים והאלימים ומבקשים להחריבה.

מהמטוס זה נראה כמו עוד יום ירושלים

אולם חוסנה של ישראל, כפי שנתפס על ידי יהודים-אמריקאיים שמנהלים את האולפנים הגדולים, נראה קצת אחרת דרך עיניים מקומיות. בסצנה מרתקת, נמלט בראד פיט מישראל (הזומבים הצליחו לטפס מעל החומה בסופו של דבר), במטוס. ולמטוס נקלע גם זומבי רצחני אחד. הטיסה הופכת במהרה לתוהו ובוהו: אנשים מתרוצצים אחוזי תזזית במעברים, דיילות מפוחדות מתחבאות מאחורי העגלות שלהן, ילדים צווחים בקולי קולות וחפצים נושרים מתא המטען.

רגע, רגע, גירדתי את ראשי: הסצנה הזו כבר מוכרת לי, ולא מהקולנוע. היא מוכרת לי מכל טיסת ארקיע, אל-על או סן-דור לכרתים, לאמסטרדם או לפריז, שנראית בדיוק אותו דבר. יתרה מזאת, כאשר רואים מחלון המטוס את ירושלים, שאליה פולשים הזומבים, המראה מזכיר מאוד את מצעד יום ירושלים, את מצעד הגאווה הירושלמי או אפילו חתונה חרדית במאה שערים: המוני אנשים מתגודדים ברחובות, עשן מיתמר פה ושם ואנשים נאבקים זה בזה. יום רגיל בעיר הבירה.

ואולי אנחנו כבר זומבים מזמן?

כן, ישראל מחוסנת מפני הזומבים לא בגלל לקחי השואה, חוכמת אנשי המוסד או חומת ההפרדה. היא מחוסנת משום שכבר עברנו תהליך זומביפיקציה. כמו חיסון שפעת, שמחדיר לגוף את הנגיף המוחלש כדי להתגונן מפני המחלה, כך גם התרבות הישראלית היא כבר תרבות שנתונה תחת מתקפת זומבים מתמשכת: זללנות, דחק, רמיסה, אלימות ועדריות.

רק היזכרו במה שארע בפתיחת סניף H&M הראשון בתל-אביב, בפקקים באיילון מדיי בוקר יום ראשון או בפשטות בחגיגות יום העצמאות בכיכר הסמוכה לביתכם; הסצנות היומיומיות הללו עלולות להטיל מורא על קהל צופים (או תיירים) אמריקאי או בריטי, אבל לא על הישראלים, שמורגלים בהן. זו הסיבה שזומבים לא מאיימים על ישראל (ושסרטי זומבים כמעט לא מופקים בה – מלבד קומדיית האימה המוצלחת של דידי לובצקי, "מורעלים" משנת 2011). וזו הסיבה, שאפשר לישון בלילה בשקט (וגם לצאת מהסרט בגלגול עיניים באמצע): לפחות מזומבים אנחנו לא צריכים לדאוג.

 

 

עקבו אחרינו בפייסבוק   maamul | מעמול


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות