מיקי, תרגש אותי

מאת:ענת גזית
שתפו

מדי שנה יוצא לאור לפחות ספר אחד שכולם מדברים עליו, המוכרות בחנות ימליצו וישבחו, העיתונים יכתבו עליו ביקורות מהוללות ואפילו יגידו עליו את צמד המילים המפוקפק "יצירת מופת". בסוף, כשתניח ידך על האוצר הגלום, תגלה ש"איסטרא בלגינא קיש קיש קריא" (מטבע בכד ריק עושה המון רעש), או במילים אחרות: חוץ מיחסי ציבור משגעים אין בו מאומה.

"מלבי אקספרס" (חצי רומן אוטוביוגרפי, חצי דמיוני), ספר הבכורה של הסטנדאפיסט מיקי גבע, הוא ספר הפוך. הביקורות לא הפסיקו לקטול אותו, וכמעט לא שמעתי אף אדם ממליץ עליו כספר ראוי לקריאה. גם בכריכה האחורית של הספר יש רק המלצה אחת והיא של העורך, המייעץ והאב הרוחני של גבע, רם אורן (שלטעמי ספריו מזכירים תסריטים עלילתיים לסדרה טלוויזיה זולה יותר מאשר ספרי איכות). אז התכוננתי בכל ליבי לקטול אותו, אבל בלי שום הכנה, מיקי גבע תפס אותי לא מוכנה.

כריכת הספר

את "מלבי אקספרס" קיבלתי במתנה לפני שש שנים מהחבר שהיה לי בזמנו. הוא קנה לי אותו כדי שיהיה לי איך להעביר את הטיסה הארוכה להודו. לידי במטוס ישבו לפחות עוד ארבעה חיילים משוחררים שקראו ספרי טיסה ישראלים אחרים כמו "משאלה אחת ימינה" של אשכול נבו, "אם יש גן עדן" של רון לשם ו"מלך החומוס ומלכת האמבטיה" של אילן היטנר.

מלבי בברזיל, אחלה סטארט-אפ

גיבור הספר הוא אייל, סטודנט ישראלי בן 24 שנדלק על הקוסמטיקאית שלו, מריה, אישה ברזילאית בת 41. לאחר מספר דייטים (רוויי סקס ותשוקה) מחליט אייל שהוא מאוהב במריה והיא אשת חלומותיו. לצערו, בדיוק כשהוא מתכנן לספר לה על רגשותיו העזים, מודיעה לו מריה בפתאומיות כי היא חייבת לטוס חזרה למשפחתה בברזיל.

אייל שבור הלב עוזב את הלימודים, מוכר את צ'ומפי (טרנספורטר מסחרי שבו נהג למכור מלבי בתל אביב) ונוסע בעקבותיה. בהמשך מתוארות עלילותיו המטלטלות כתרמילאי ישראלי (עם מריה ובלעדיה) שהופך בין לילה לבעל דוכן מלבי מצליח בחופים של ברזיל.

אני מביא עליה מאחור סריקה

בתחילה, ממש נחרדתי מהשפה "הסלנגית" של גבע. כך לדוגמא הוא בחר לפתוח את הפרק בו הוא מספר על פגישתו הראשונה עם מריה בישראל: "הקיצר אני נכנס למכון קוסמטיקה שלה, פתאום חוצה לי את הפריים בלונדינית בשלה אחת עם ג'ינס צמוד, חולצה מכופתרת, שלושה כפתורים עליונים פתוחים, חזה שזוף, פטמות בדום, שיער משוח אחורה חזק ומגפיים מעור נחש. מי זאת?… היא מסתובבת, הולכת לעבר חדר הטיפולים. אני מביא עליה מאחור סריקה. מה סריקה, נוהל מעצר חשוד זה חפיפניקי ליד הסריקה שלי…" (עמוד 35).

למרות "הסלנג" שחזר כל מספר שורות, לאט-לאט נשביתי בקסמיו של מיקי גבע הסופר. גבע התחיל את הקריירה שלו כקומיקאי והמשיך כמנחה בערוץ הילדים. לאחר מכן עבד מספר שנים ככותב מערכוני סטנד-אפ, הנחה והשתתף בסדרות טלוויזיה רבות. גם בספר ניכר כי הוא בעל ראיה דקדקנית ומצחיקה על העולם וביכולת הבחנה בניואנסים קטנים שמרבית האנשים יכולים להזדהות איתם, ועם לא מעט גסויות ותיאורי סקס שגורמים להסמיק.

אני אשכרה שומע עברית!

לטעמי, שם הספר "מלבי אקספרס" לא כל כך תואם לתוכן, אבל אולי זה סוד הקסם שלו. למעשה, העלילות בספר שבאמת קשורות למלבי (כמו שמבטיח שם הספר) ולא קשורות לסקס וחוויות נעורים אחרות, הן מקריות בהחלט. מדובר על פי רוב בהרפתקאות שחווה אייל כמוצ'ילר ישראלי, חוויות שכל תרמילאי ישראלי יכול להזדהות איתם.

הנה דוגמה: "אני מתקרב, יושבות שם שתי בנות על הרצפה של הכנסייה. אני שומע עברית, אני אשכרה שומע עברית. שתי ישראליות אחרי עשרה ימים של ויפאסנה כפויי. בהתחלה אני כמעט רץ אליהן ומקיא בשנייה אחת את כל מה שעבר עלי במקום המסריח הזה… אני יודע שאסור לי לחרבן את זה עכשיו, אם אני אבוא אליהן טפיל הן מסוגלות לחתוך ממני האלגנטיות ולהשאיר אותי פה לבד…"

בהמשך, אייל מגיע לתובנות ממש מקסימות על החיים שגרמו לי מדי פעם להניח את הספר ולחייך. לדוגמא, התובנה על המחירים האמיתיים של הדברים בחיים: "אני חושב שאלה שתמחרו את העולם אולי מבינים בכלכלה, אבל אין להם מושג על אושר. אם היה להם מושג על אושר כל העולם היה נראה אחרת. אם המחירים של כל הדברים בעולם היו תואמים את איכות החוויה הניתנת מהם, אז הכל היה פה הפוך. לראות סרט היה עולה חמש עשרה אלף דולר, שכטה מפייסל עשרת אלפים דולר. שוקולד לפחות שמונה מאות שקל לקובייה, אספרסו מאה שקל וכלב היית קונה בחמישים אלף שקל לפחות. ספר ארבעים אלף שקל… ובשביל זיון טוב היית צריך לבוא עם ערבים שיחתמו".

כשסיימתי לקרוא את הספר למדתי שאני לא חייבת לשנוא את מה שמצפים ממני לשנוא. הבנתי שדווקא ספר טיסה קליל שאנחנו נוהגים לקטול, הוא מה שאנחנו צריכים מדי פעם כדי להרגיש נינוחים.

 

 

עקבו אחרינו בפייסבוק   maamul | מעמול


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות