אין ספק שהסופר יגאל צחור הוא דמות חריגה בנוף המקומי; איני מכיר הרבה סופרים שנמנים על שני זרמים אידיאולוגיים ותנועות פוליטיות נגדיות בו בזמן. רובם ככולם מעצבים להם נישה אידיאולוגית אחת, לה הם נשארים נאמנים לאורך הקריירה והחיים.
צחור, שהתחנך בבית ימני רוויזיוניסטי וכפעיל של תנועת בית"ר, עשה תפנית חדה במהלך חייו אל ההתיישבות הקיבוצית ותנועת העבודה והמערך. עושה רושם כי מהלך זה לא רק שלא בלבל אותו – אלא אף סייע לו לעצב השקפת עולם בריאה וצלולה יותר כלפי הלכי הרוח הפוליטיים המשתנים בישראל.
בראיון איתו, תוך כדי שיחה שעיקרה פוליטית, צחור שב ומציין עובדות היסטוריות שלא הרבה אנשים מכירים, עובדות שדרך קבע התעלמו או לא התייחסו אליהן בדפי ההיסטוריה הציונית. כמו למשל שהיו אלו דווקא אנשי הקיבוץ המאוחד שהגו את אידיאולוגיית "ארץ ישראל השלמה" לאחר מלחמת ששת הימים, על חשבון הסיכוי להגיע להבנות והידברות עם מדינות ערב.
יהלומים, לא לנצח
צחור (68), נולד וגדל בנתניה. עם תחילת שירותו הצבאי עבר להתגורר בקיבוץ רביבים שברמת הנגב. כפובליציסט, הוא מרצה בפורומים שונים בארץ ובחו"ל, ולאחרונה פרסם את ספרו הרביעי – "בעיני הבנים". הספר עוסק בתקופה שבין מלחמת ששת הימים ליום כיפור, מלבד המלחמות עצמן. בין תפקידיו השונים בעבר, היה מועמד למזכ"ל תנועת העבודה, יו"ר הפוליטי של התנועה הקיבוצית, מנכ"ל מרכז רעיוני-חינוכי בית ברל, מנכ"ל מדרשת שדה בוקר, חבר הנהלה של הקונגרס הלאומי יהודי, ומקים תנועת מענ"ה – מטה העל נגד גזענות.
בשיחה איתו ניסיתי לברר מהן הסוגיות והמאורעות שהובילו אותו בדרכו ההפכפכה. קשה שלא להתרשם כי סגנונו הצנוע והרהוט מתאר אולי תקופת חיים אחרת. כזו שלא מתלהמת, לא מתרברבת ונכנעת לתכתיבים חברתיים ואופנות משתנות, ובעיקר נאמנה ליושרה שבאדם.
אז מה מביא ילד הגדל בבית עם ערכים אידיאולוגיים מאוד מבוססים ומסוימים, לשנות את תפיסתו?
"תראה, הדברים צמחו מאוחר יותר. הגעתי לנגב הייתה מקרית ביותר. איכשהו התגלגלתי לרביבים, גם בגלל פירוקו של גרעין בית"ר אליו השתייכתי. ברגע שהגרעין התפרק, חיפשתי מסגרת אחרת, וממש במקרה הגעתי לרביבים. אחי הבוגר, שחי ברמת הכובש כילד חוץ, נפגש עם חבר קיבוץ רביבים, וכך הסכמתי לנסות את מזלי בקיבוץ".
האם העובדה שהשתייכת לשני הזרמים הפולטיים עזרה לך להבין בצורה טובה יותר את המציאות בארץ?
"התשובה לשאלה שלך היא מורכבת. מה שאני יכול להגיד בצורה ממוקדת, שבמעבר מבית ימני לקיבוץ, השמאל הישראלי העלה אצלי הרבה מאוד דילמות אישיות. אני לא מקבל מנהיגות כדבר מובן מאליו וכטאבו שאי אפשר לערער עליו.
כשהייתי ילד, מנחם בגין היה הדמות המרכזית שגדלתי על השקפת עולמו. בעזיבתי, התנתקתי מהמושג של 'מנהיג' בלעדי. לאחר מכן, טיפחתי צורת השקפה אובייקטיבית כלפי מהי מנהיגות ומנהיגים. בגין היה המנהיג האחרון שהלכתי בעקבותיו ללא סייג. עם הזמן, למדתי לתהות על קנקנה של כל אישיות ולא לקבל כמובן מאליו את דרכו ואמונתו של אותו מנהיג, בין אם הוא מהימין או מהשמאל".
אם הכוח יעשה בעיות, נעבור לבית"ר
צחור מוסיף כי זה היה תהליך שנמשך כמה שנים. אחת מאבני הדרך המרכזיות בהוויה שלו, הייתה תפיסתו של ז'בוטינסקי בפרשנות של המונח "קיר הברזל", שטען שרק דרך כוח ניתן להגיע להישגים ממשיים. "בהמשך הבנתי שכוח אינו פותר את הבעיות, אלא רק ההידברות או לפחות הרצון והניסיון להידבר. בעיניי, מוכרחים להגיע לפשרה כלשהי. זוהי עמדה שאני דבק בה כבר למעלה מ-30 שנה".
אבל האם היה אירוע מכונן שגרם לך לנטוש את דרכו של הליכוד ולאבד את אמונתך בו?
"זה הרבה יותר מורכב ממה שנדמה. כשהגעתי לקיבוץ, סמוך לשנת 67', דווקא אנשי הקיבוץ המאוחד (ביניהם חברי רביבים) היו אלה שהלכו והזדהו עם הימין. הם אלו שהתיישבו בגולן ולמעשה טשטשו את ההבניה הפוליטית של ימין ושמאל, כפי שאנו מכירים אותה עם ההתנחלויות והבנייה בשטחים.
אני למעשה חי בתוך הבלבול הזה של ימין ושמאל. עוד לפני המהפך הפוליטי של 77', הייתי משוכנע שחייבים לעשות מעשה וללכת לכיוון של הידברות עם המנהיגים הערבים. ש"ס לא הייתה מפלגה שהייתה מעורבת מדינית אלא חברתית, כך שלא הייתה לה אז השפעה של ממש בנושא המדיני".
תג מחיר (של פעם)
כידוע, בתקופה שלפני קום המדינה, ארגוני המחתרות הימניים (האצ"ל והלח"י) פעלו בצורה הנחשבת טרוריסטית ולא מוסרית, לעומת הפלמ"ח וההגנה שהיו מזוהים עם השמאל ופעלו ביישובי הספר, חומה ומגדל, ולמעשה ביצרו את קו ההגנה והביטחון האמיתי של ישראל.
"המחתרות היא סוגיה שאינה פתורה", אומר צחור, "אך אין כל ספק שלארגוני האצ"ל והלח"י היה מימד טרוריסטי של פעילות. הם האמינו שצריך להוציא את הבריטים מהארץ בכל מחיר, מפני שהם הפריעו לדעתם לקיום והתפתחות היישוב הציוני. איני מצדיק זאת, אך באותו הזמן זו הייתה השקפת העולם שהאמנתי בה. כשהתבגרתי, הבנתי שאלו מעשים לא אתיים ומוסריים בעליל. באותו זמן כשהייתי ילד, לא הבנתי את גודל ההשלכות. רק בשנים מאוחרות יותר, הבנתי את המשמעות של סיפור תלייתם של הסמלים הבריטים".
האם בשלב מסוים הרגשת או חשבת שהשמאל משרת את הממסד, או שאינו בעל ערכים ציוניים של אהבת הארץ?
"הייתי נגד הקפיטליזם שהתחיל לתפוס תאוצה באותם הימים בארץ. ידעתי שאסור לפתוח פערים בחברה הישראלית. הפערים כאלה יכולים למוטט את החברה ולהביא אותה לקרע שיהיה קשה לאחותו".
גם בנוגע לתקשורת ולתפקיד שהיא ממלאת בחיינו, במיוחד הפוליטיים, יש לצחור דעה נחרצת: "תראה, אם התקשורת היא מרכז ההוויה, איך זה שבמשך שנים הימין שולט בארץ? בתקשורת יש מימדים ופורומים כאלו ואחרים. גם מי שנחשב לשמאל, התיישר עם השנים לימין או למרכז.
אלה שרצו יזמות או צמיחה כלכלית, נטשו את השמאל הסוציאליסטי ועברו למרכז החברתי, או בשמו – מעמד הביניים. נדמה לי שקיים ייאוש של אנשי תקשורת מהשמאל, וכל פעם הם מספקים עמדה אחרת. במשך 30 שנה השמאל שלט ללא עוררין בתקשורת. מאז המהפך של 77', ניתן לומר היום שהתקשורת די חצויה בדעותיה.
מבחינה מדינית, רוב הציבור התייאש מהמנהיגות הערבית לאורך השנים. העם מפרש את זה שישראל הסכימה דרך קבע לוויתורים מדיניים וגיאוגראפיים, בעוד הצד השני אינו באמת היה מוכן ללכת לקראתו ולהתפשר. רוב הציבור בישראל מאשים את המנהיגות הפלסטינית בהקצנת עמדות".
עקבו אחרינו בפייסבוק maamul | מעמול
