אין מקריות בעולם. רציתי לקרוא את "חולית" של פרנק הרברט, אבל אני לא חסידה של גודל הספרים של "עם עובד" ולמען האמת – העטיפה הרתיעה אותי. כך הוא חיכה בסבלנות לשעת הכושר שלו, והזדמנות זו הגיעה עם המלצה לקריאת הספר. כמו שנאמר "כל הגורם לנפש אחת לקרוא את "חולית", כאילו הציל עולם ומלואו". אז עוד לא הבנתי כמה זה נכון.
ראיית הנולד נמצאת בכולם – עובדה קיימת היא שבכל ערב בו התיישבתי לקרוא את "חולית" לאחר השעה 23:00 בתום יום עבודה, ידעתי כי אין מנוס מכך ששעות הלילה יועברו בקריאה אינטנסיבית עד עליית החמה…
מתוך "הרהורים בזמן קריאת חולית" מאת יעל
ישנם ספרים שאסור להתחיל לקרוא מאוחר, אם יש רצון בקוראים לישון באותו הלילה. כמו משחק מחשב מוצלח, ספר טוב באמת, סוחף כך שיכולות לעבור שעות לפני שהקוראים יצליחו להתנתק. לא קל לצלוח את ההתחלה של חולית, בליל האנשים, המקומות והתארים מתערבבים לכדי מהומה מבלבלת. אך מרגע שנחתו משפחת אטרייאידס באראקיס, הקוראים שהתמידו זוכים לאוצר.
"חולית" מתאר את סיפורו של המשיח-אוצול-מואד'דיב-פול-אטרייאידס, אציל צעיר שמגיע עם משפחתו לכוכב המדברי אראקיס (הידוע גם כ -"חולית", עולם שבו המים הם הערך העליון), על מנת לפקח על כריית הסם מרקוח – המוצר החשוב ביותר בקיסרות, המביא להארכת חיים ולכוחות נבואיים. משפחת אטרייאידס נופלת קורבן לתככי הקיסר ואציל אויב בעזרת בוגד (יואה הארור!), אך פול ואימו ג'סיקה מצליחים לברוח למדבר. הם מתחברים עם הדררים, תושבי המדבר, שמקבלים את פול כמשיחם מתוך אמונה שהושתלה בהם שנים רבות קודם לכן בידי המסיון של "בנות גשרית" (אסכולה עתיקה של הכשרה רוחנית וגופנית) ממנו מגיעה ג'סיקה. בתור "קפיצת הדרך" (זכר שיהיה כבנות גשרית, ושכוחות הנפש שלו יגשרו על פני המרחב והזמן) מוביל פול את הדררים למאבק שבסופו ניצחון מול בית הארקונן.
העולם של חולית – המקום היחיד שבו יותר שווה להיות פילגש מאשר נסיכה.
מתוך "העצמה נשית בעולם חולית" מאת יעל
מתוך הפתגמים ואמרות המואד'דיב שנלקחים מתוך ספריה של הנסיכה אירולן, המשובצים בתור תחילת כל "פרק" חדש, נובע ההומור הנפלא של הספר ומגלם בתוכו את הכוח הנשי. בספר ישנן כמה דמויות נשיות בולטות והן באות מכל המעמדות החברתיים. "בנות גשרית" משובצות לכל אורך היררכיית הקיסרות ובוחשות במתרחש מאחורי הקלעים, זוממות תוכניות ופועלות לפי תוכנית זיווגים מדוקדקת. אפילו הנסיכה אירולן, בת הקיסר, נאלצת להינשא לפול ואף אחד אינו שואל לדעתה. אצל הדררים ישנה צ'אני, שהיא בת מנהיג ואשת מנהיג, אך לעולם לא מנהיגה בפני עצמה. היא אף מקטינה את עצמה כאשר היא הורגת את אחת הקוראים לדו-קרב על פול ואומרת לו: "כשיוודע שהקורא-תיגר עלול להתיצב לפני ולמצוא את מותו הבזוי מידי אשת מואד'דיב יפחת מספרם של המתגרים" (עמ' 459).
לא שאני בעד סמים חס וחלילה, אך עיניים כחולות לגמרי נשמע די מגניב.
מתוך "איפה ניתן להשיג מרקוח?" מאת יעל
המרקוח-סם הסמים, המוצר שאראקיס היא מקורו היחיד, הידוע בשל יכולתו להאריך חיים, שמפריד בין הדררים לשאר, הוא מקור כל הצרות באראקיס. בלי הסם אף אציל של הקיסרות הוא כלום. לאורך הקריאה מזכיר הסם את הנפט. הנפט הוא סם החיים של התעשייה המערבית, שבלעדיו אינה יכולה להמשיך לתפקד. ניתן לראות אלמנטים שצופים את משבר האנרגיה העולמי, כאשר שליטה ב"סם" מובילה לאפשרות שליטה במעצמות בעלות עוצמה. אמנם בקריאת הספר כמובן שהקוראים בעד פול-מואד'דיב והדררים, אך למעשה הדבר מזכיר את שליטת מדינות ערב כיום, ואף אחד לא בעד זה.
הדררים מזכירים לוחמים מתאבדים שיעים וסוניים, ובכלל כל מודל הקיסרות הגלקטית (הפאדישאח) מבוסס על מודל מזרחי מוסלמי לעומת הקיסרות הגלקטית של אסימוב (בסדרת "המוסד") שמבוסס על קיסרות רומית מערבית. הרברט בנה את ה"דת" הדררית בשילוב של איסלם, יהדות, תורות "זן" עתיקות ועוד, מתוך מחשבה כי עם התפתחות המסע החללי הדתות הקיימות יתמזגו וישתלבו וכך ייווצרו דתות חדשות. נאמר על עדת המעריצים של הרברט שמסירותם הייתה כה אדוקה, שהוא הואשם בניסיון ליצור כת – דבר שהיה נגדו באופן מוחלט.
דבר נוסף שהוא חזה היה חשיבות האקולוגיה. הוא היה הראשון מסופרי המד"ב שהציב במרכז הסיפור את האקולוגיה והשפעותיה הנרחבות לטווח ארוך. הרברט מדבר בספר על הישרדות אנושית, אבולוציה וניצול הפוטנציאל האנושי. נדמה כי הוא היה משתלב היטב כיום עם התעוררות המודעות האקולוגית.
הרברט שייך לקבוצת האמנים שבראו עולם שלם כמו אייזק אסימוב וסדרת "המוסד", ג'.ר.ר. טולקין ו"שר הטבעות", ועוד רבים וטובים. השפה בה כתובה "חולית" קולחת, עשירה ומסוגננת. הרבה בזכותו של המתרגם עמנואל לוטם, מהמתרגמים הפוריים ביותר בתחום המדע הפופולארי, המד"ב והפנטסיה, ממייסדי "האגודה הישראלית למד"ב ולפנטסיה". ידיעותיו של לוטם במדע הפופולארי תרמה לתרגום מדויק של מונחים ערביים בהם השתמש הרברט ולשלבם בעלילה, כמו המילה "אוצול" שחסרת משמעות באנגלית, אך מקבלת משמעויות עמוקות יותר בעברית.
אם לא היה מצויין בבירור שהספר פורסם בשנת 1965, הייתי יכולה למקם אותו כיום. הרברט מעלה דאגה של נטייה אנושית להישמע למנהיגים כריזמטיים באופן עיוור, מראה פגמים של ממשלה ובירוקרטיה מושחתת ודורסנית. ניתן להשליך זאת על ימינו, כאשר מרבית האנשים נוטים לבחור שנית באותם מנהיגים שרואים את השלטון בתור מטרה ולא כאמצעי. העם יבחר במי שמבטיח לו יותר, אפילו אם אותו מתמודד אכזב בעבר.
המסקנה הסופית מהקריאה היא הצטרפותי הבלתי מעורערת לאגודת "מעריצי פרנק הרברט" וכי הדבר הולך להיות לא נעים בארנק שלי עם כל ספרי ההמשך. עם זאת, המשכתי את המסורת ונתתי את הספר (לקריאה בלבד! לא למתנה!) לחבר, וכך העברתי הלאה את העולם המופלא שהוא "חולית".
