זורע רוח יקצור סופה

מאת:ארתור רובינוב
שתפו

אנחנו קמים בבוקר עם שעון מעורר שכיוונו בסמארטפון, עובדים במהלך היום בתעשיות שונות, חוזרים בערב, רואים טלוויזיה והולכים לישון עם מזגן דלוק, לא לפני שצייצנו בטוויטר, צילמנו באינסטגרם והעלנו סטטוס חדש לפייסבוק.

למרות שהטכנולוגיה מהווה חלק אינטגרלי מחיי היום-יום שלנו, אנחנו עדיין רחוקים מלהכיר אותה לעומק. אנשים צורכים מזון ולא תמיד יודעים איפה ואיך הוא מיוצר, נוסעים ברכבים ולא בהכרח יודעים כיצד הם פועלים, לובשים בגדים ולא יודעים מי תפר אותם, מדברים בטלפון ולא יודעים מאלו חלקים הוא בנוי. האנושות מתקיימת במעין עולם של בורות, הרי לפני אלף שנה אנשים ידעו גם-ידעו את כל הפרטים על הסוסים שעליהם רכבו, על העגבניות שגידלו והמגפיים שנעלו. מתי התחילה האנושות לא-לדעת?

"האייפון וכל מכשירי דור שלוש למיניהם, הפכו את חיינו ובמובן מסיום הפכו לחיינו"

יכול להיות שהתפיסה שלנו השתנתה. כשפילוסופים של יוון העתיקה ישבו על האבן וחשבו על: קיום, מוסר, מציאות, היגיון, אמת ועוד דברים מהותיים, עדיין לא המציאו את המחשבים, האייפונים ושאר הפריטים הטכנולוגיים המתקדמים, שכבר מזמן הפכו לחלק אינטגרלי ומהותי מחיינו. בשלושים שנה האחרונות השתנו הרבה דברים, קידמה טכנולוגית הגיעה כה רחוק עד שאפילו נכנסה לנו לחדרי השינה, למוסדות החינוך לעבודה ולזוגיות. אין כמעט רגע שאנו לא עושים שימוש בטכנולוגיה. היום, יותר מתמיד הטכנולוגיה מעצבת אותנו ומשפיע עלינו – על חיינו.

קיימת התעלמות מן העולם הסובב אותנו והעולם הסובב אותנו כיום הוא ברובו המכריע טכנולוגי. אותה הטכנולוגיה שהחליפה את הטבע על-פי התאוריה המרקסיסטית ועייפנו כבר מלהאשים את הקפיטליזם שלא מסוגל יותר לסחוב על גבו השדוף את כל מה שמתרחש בימינו. ההתעלמות מתחילה במקצועות שנלמדים במוסדות האקדמיות למדע הרוח. כל עניין, כל עמוד בספר מתייחס לאדם עצמו; ספר אחד על הפסיכואנליזה של פרויד, ספרים לפמיניזם וניאו-מרקסיזם, ספר נוסף לקולוניאליזם וקצת פוסט-מודרניזם. אני מעריך את התיאוריות האלו ולא מזלזל בהן, אבל רבות פעמים שאף תיאוריה מאלו שהזכרתי לעיל לא מתאימה או ליתר דיוק לא מספיקה כדי להבין לפרש ולנתח את הטקסט התרבותי של ימינו – שרווי באפקט הטכנולוגי.

לחיינו

הסרט "אפקט הפרפר" ("The Butterfly Effect") מדבר על תיאוריות הכאוס עם האמירה המהדהדת שהנפת כנפי פרפר יכולה לגרום לצונאמי בצד השני של העולם. אבל מי באמת ירצה לחטט בתיאוריה המדעית הזאת כדי להבין את האמירה העמוקה שמניעה את הסרט? מעטים, מעטים מידי. הסרט "הרשת החברתית" ("The Social Network"), מגולל את סיפור התפתחותו של אתר אנונימי שלימים יהפוך לפופולרי ביותר ברחבי העולם – פייסבוק. מי מתעניין באופן הטכנולוגי שהרשת הזו בנויה, אותה הרשת ששינתה את חיינו מהקצה אל הקצה? אף אחד. לייק על הסרט לא נחשב לחקירה מעמיקה. ומה עם משחקי מחשב שהפכו גם הם לחלק בלתי נפרד מהתרבות הפופולרית של היום? השפעתם של משחקים אלו על בני אדם, עדיין לא נחקרה מספיק, כמו שאר התופעות הטכנולוגיות שמנהלות את חיינו.

מכשיר האייפון הפך בשניים האחרונות לחברו הטוב ביותר של האדם, כי עם כל הכבוד, הכלב  לא יכול לשתף בפייסבוק. האייפון וכל מכשירי דור שלוש למיניהם, הפכו את חיינו ובמובן מסיום הפכו לחיינו. אבל, מה אנחנו יודעים על אופן הפעולה של המכשירים האלו? כיצד נוכל לנתח את התופעה הזאת אם לא נבין את בסיס הפעולה שלה? היום שבו הרובוטים יחליפו את בני אדם כמעט הגיע ויחד איתו הגיע הזמן  גם שנבין איך הטכנולוגיה הזו, שהיא חלק מהותי מחיינו – עובדת. אין בכוונתי לפתוח קורס חדש לאפליקציות, או למערכות ההפעלה החדישות, אלא, אני רוצה לדעת קצת יותר מאיך להתכתב בפייסבוק או כיצד להוריד יישום חינמי.

"קיימת התעלמות מן העולם הסובב אותנו והעולם הסובב אותנו כיום הוא ברובו המכריע טכנולוגי"

חינוך מגיל צעיר

אז איך נעשה זאת? אחת הדרכים היא לימוד מגיל צעיר. הספר "פיזיקה היום" (אטומים, חומרים, אנרגיה), הוא אחד מספרי החובה של בתי-הספר בארץ. זהו ספר ששייך לחינוך ממלכתי ומסביר בשפה ברורה ופשוטה את חוקי הפיזיקה. כמו שקורסים בכלכלה הם חלק בלתי נפרד ממסלולם של משפטנים, גם תחומים הומניים כמו תקשורת או תרבות לא יכולים להצליח ולהתקדם ללא קורסים בהנדסה בסיסית שמסבירה את הטכנולוגיות החדשות דרך יצירות ספרותיות, דרך סרטים או טקסטים תרבותיים אחרים. צריך להתרגל ולהבין את העולם דרך פריזמה אחרת – הפריזמה טכנולוגית.

הקשיים שבחידוש

אני מודע לכך שיהיו לא מעט מתנגדים לדברי, אך לדעתי הדבר עשוי לקדם את מדעי הרוח, להוסיף חיבור והבנה לתחומים אחרים ובכך לסייע לאנשי הרוח להשתלב בצורה יותר מוצלחת בשוק העבודה. ישנו ביטוי הרווח שאומר ש"כל מי שלא יודע מתמטיקה, או פשוט לא רוצה להתעסק במדעי מדויקים הולך ללמוד מדעי הרוח".  תחום המדעים המדויקים זוכה ליוקרה תרבותית בעוד מדעי הרוח נדחקים לפינה. אני חושב שהגיע הזמן לשלב בין השניים. כמובן שבהתחלה זה לא יהיה קל, והסטודנטים יצטרכו לסבול קצת; תלמידי תרבות יצטרכו ללמוד על האדם הוויטרובי של לאונרדו דה וינצ'י, שידרוש מהם שליטה בפיזיקה וקצת הבנה בנוסחאות מתמטיות.

ככול שיהיו יותר כלים לניתוח, כך גם יהיו יותר תיאוריות לביקורת חברתית-תרבותית. מהעניין הזה נוכל לצאת כולנו מנצחים. הגיע הזמן שגם אנחנו, תלמידי מדעי הרוח נלמד קצת פיזיקה, ולא כדי לבנות מכשירים טכנולוגים מתקדמים, אלא כדי להבין לעומק כיצד הם פועלים ומכאן כיצד התרבות העכשווית פועלת.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות