עור שחור מסכה לבנה

מאת:אמליה שלו
שתפו

אמריקה הייתה זקוקה לגיבור וחיבקה מבלי להסס את "Yes we can" של הנשיא השחור הראשון, ברק אובמה, ואת סיפור הסינדרלה שלו. בחיוך שנראה לבן יותר על הרקע השחור של פניו ומצטלם במעין מארג של תשוקה ופיתוי. זו התמונה המושלמת עם הכותרת המושלמת, שמשרתת את סיפור הסינדרלה וזו תמונת הגיבור שהוטמעה מהר מאוד באומה האמריקאית.

למעשה, תמונה זו היא דימוי תקשורתי נוצץ וריק שבו מגיע הסיפוק העצמי של האומה האמריקאית לשיאו. אובמה השיג בעקבות דימוי זה קונצנזוס רחב בהרבה מזה שהשיג כל נשיא אמריקאי אחר על ידי ערך לאומי או תבונה פוליטית. אך מהן האידיאולוגיות והסיפור שלא מסופר העומד מאחורי הדימוי התקשורתי הנוצץ? את מי הוא משרת ואת מי הוא מדכא?

תיאוריית הקונפליקט

לפי תיאוריה זו, החברה מחולקת לשני מעמדות בלבד – בורגנות ופרולטריון (מעמד הפועלים). לפי תיאוריה זו, קיים מאבק מתמיד בין המעמדות, כאשר הפרולטריון מנוצל ע"י הבורגנות. המאבק הוא על משאבים נדירים, שהם בד"כ כסף, כוח ויוקרה. לפי קרל מרקס, החברה בנויה כפירמידה ("בניין על" לדבריו) שבתחתיתה יש כלכלה, באמצע מוסדות חברתיים, ובפסגה – ערכים חברתיים.

לפי מרקס, הפרולטריון סובל מתודעה כוזבת. זהו מצב שבו אנשים מאמינים שהכישלונות שלהם נובעים מהליקויים האישיים שלהם. זו תודעה כוזבת, כי למעשה הליקויים הם במבנה החברתי. מרקס מציע להחליף את התודעה הכוזבת בתודעה מעמדית. תודעה מעמדית היא מצב שבו האנשים מודעים למעמד שלהם ומתוך המודעות הם מסוגלים להתאחד, לצבור כוח ולהיאבק כנגד הבורגנות (הקבוצה המנצלת).

מכאן אנו גוזרים את השלכותיו השונות של המשפט המנצח: "Yes we can". ממשפט זה נגזר, שהכוח בידיך, האזרח הקטן, וכולנו יכולים רק אם נרצה; תראו אותי: ברק אובמה, הנשיא השחור הראשון, עם החיוך הכובש, הכריזמטיות האין סופית וההצלחה רחבת הממדים – הגעתי למעמד זה מכלום והכול בכוחות עצמי.

מרקס מתהפך בקברו?

מרקס מתהפך בקברו; האמנם הכוח בידינו וגורלנו מונח לנגד עינינו? האם בכולנו טמון הכוח לשנות, להשתנות ולהצליח בין רגע רק בהחלטה ובשינון המשפט האופטימי – המשפט שתלוי על כל מקרר ואפילו על מכוניות ברחוב?

אז זהו, שלא. ממחקר שנערך על חייו של אובמה עולה כי אבי אביו היה איש אמיד מאוד והחזיק במשרתים. הסנטור השחור ברק אובמה הוא צאצא לבעלי עבדים לבנים – כך טוען ויליאם אדמס רייטויזנר, חוקר אילנות-יוחסין אמריקני. לטענתו, הגילוי הוא חלק ממחקר הראשוני שהוא עורך בנושא שורשיו של אובמה.

רייטויזנר טוען כי חשף את הממצאים ברישומי מפקד אוכלוסין שנערך ב-1850 במדינת קנטקי. עוד מצא החוקר כי קרובת משפחה אחרת הייתה בעלת שני עבדים שחורים, האחד כבן 60 והשנייה, בת 58. אביו של אובמה הוא שחור ונולד בקניה, ואמו היא לבנה ילידת ארצות הברית. באוטוביוגרפיה שלו, "חלומות מאבי", כתב כי אחד מאבות אבותיו לחם למען הצפון במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית.

"לאינדיבידואל נחוש יש כוח חזק יותר מכל תאגיד מאורגן של רשע"

סינדרלה חורגת, תודעה כוזבת

אם כך, סיפור הסינדרלה של אובמה "חורג" קמעה מהתבנית ההרואית האמריקאית. המושג "תודעה כוזבת" נכנס לתמונה ומכה על לחיינו את תורתו של מרקס. תחושת האני יכול וההרגשה של עתידנו בידינו ורק אם נרצה נוכל – היא שקרית. הרי כולנו יודעים כמה מכשולים צריך לעבור בדרך לא דרך בשביל לטעום ולו מעט מטעם ההצלחה. אחרי הכול אובמה הוא "שחור לייט"; אמו לבנה, אביו ואימו מלומדים והוא צאצא למשפחה אמידה מאוד.

לפתע "Yes we can" נשמע קצת תלוש מהמציאות. המציאות מטשטשת ונבנית על פי תבנית הרואית ידועה מראש – נכנס סיפור מסוים לתבנית ומשם יוצא סיפור הרואי סוחף ומוכר, כזה שנוגע בכולנו, נותן הרגשת שייכות, מחבק, גורם להזדהות ומוכיח לנו שכולנו יכולים, אך שלא נשכח לרוץ לקלפי בדרך.

למעשה, אובמה מזכיר דמויות קלאסיות בקולנוע האמריקאי, במיוחד באופן בו חוזרים ונשזרים זה בזה שני אלמנטים מרכזיים: עליה מטאורית מאלמוניות לתהילת עולם, ושינוי כיוון ההיסטוריה על ידי גברים – וזה תמיד גברים – שפועלים ברגע נתון אחד הפוך ממה שהיה ניתן לצפות מהם.

השילוב הזה מלמד שתמיד ניתן לקנות את עולמך, שאין מקום לייאוש, ושלאינדיבידואל נחוש יש כוח חזק יותר מכל תאגיד מאורגן של רשע. הרעיון הזה, אגב, גם משתלב יופי עם תפיסת הנרטיב הקלאסית, שמבטאת התפתחות (אישית וכללית) שמואצת על ידי התרחשות דרמטית, רק שבקולנוע האמריקאי אלוהים לא מתממש מתוך המכונה, אלא מתוך האדם. ויותר מזה – מהאדם האלמוני וקשה היום, וזו בדיוק תדמיתו של הגיבור ברק אובמה.

הגיבור הפך לאבא מסרס

לאחר הבחירות, השינוי לו ציפו הקהילה השחורה באמריקה בושש לבוא, ואין אנו יכולים להצביע על שינוי דרמטי כזה או אחר שנעשה בזמן כהונתו של אובמה. הם בחרו באבא שחור שיציל אותם, ומהר מאוד הסתבר להם שתפקידו של האבא לא בהצלה, נחמה ונתינה, אלא בסירוס. כחלק מהדריסה האימתנית נדרסו גם תומכיו הלבנים של אובמה מהאגף השמאלי שציפו שיפעל במרץ לקידום נושאים דמוקרטיים מובהקים, אך זה השיב להם בחקיקה שלא השביעה את רצונם. כך או כך, אובמה הוא עדיין האבא השחור הראשון באומה שמגדירה את הבית שלה כלבן.

המאמר נכתב במסגרת קורס "סיפורי חניכה" בהנחיית ד"ר עודד וולקשטיין

*צילום תמונה ראשית: לירון בוזגלו

 

עקבו אחרינו בפייסבוק   maamul | מעמול


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות