לדלג לתוכן

למה מתי שמואלוף רוצה לשתות תה עם מחבלים?

מאת:מור דרעי
שתפו

מתי שמואלוף בן 40 משורר, עורך וסופר. נולד בחיפה וכיום מתגורר בתל אביב. שמואלוף נמנה עם מקימי "גרילה תרבות", אשר מאחדת בין יצירה תרבותית לבין מאבקים חברתיים, מיוזמי "רוח ג'דידה" (רוח חדשה) ומייסדי איגוד המשוררים בישראל. ספרו האחרון ״למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים״ (2010) זכה להדים רבים וכן "שירון המהפכה: שירת האוהלים (2011) והמחזה "אנרגיות טובות" (2011) שראה אור בהוצאת "גרילה תרבות" זכה לביקורת רבות. כיום שמואלוף כותב טור דעה ב"בישראל היום" ובעל טור אישי במאקו.

1. יש שיר או סיפור שמספר אותך?

חיי מסתתרים בשיר "גן לוינסקי" שכתב המשורר יעקב ביטון בספרו החדש "מחברות התבוסה" (הוצאת הליקון, 2013) ואני אצטט את הפסקה האחרונה:

"מי שנפלט ממעגלי השיעבוד הזה מקומו בגן.
טרם גורשנו. אנחנו בגן, קרובים לתחנת ההסעה,
נקודת העקירה ממש בפתח העלים.
מי שידחק להסיענו, את סילוקו-שלו מהגן הוא מחיש".
(עמוד 114)

2. מהי תרבות גבוהה ומהי נמוכה בעינך?

תרבות גבוהה זה לקפוץ עירום, שעיר, קירח במאונך לתוך הים, ולתת לגלים לשאת בחינם את הכרס שלך תרבות נמוכה זה להיגעל מהריצה התמימה שלך לים ולומר: "בואנה צריך מוסד סגור לאנשים כאלו".

3 מה המעשה האחרון שאתה מתחרט עליו?

שלא קניתי משהו לעשן כשהציעו לי במחיר טיפשי, ועכשיו השוק יבש והמחירים בשמיים.

4. ספר לי על זיכרון הילדות הראשון שלך?

אני זוכר אותי ניגש לסבא המשהדי שלי מתיתיהו שמואלוף, לכף ידו, ומנשק אותה בארמון שלו בחיפה. חסרות לי הנשיקות האלו, של הידיים של מכובדים. היה משהו פעם מלכותי שאבד עם הזמן. יעני, צריך לצאת נגד הגמוניית הנשיקות על הלחיים והפה. חזרה לשטוף את הרגליים של הנשים והזכרים כמו האפיפיור החדש, ולנשק את ידי הסבים וסבתות שלנו.

5. מה הדבר הכי חשוב שהיית משנה במדינה? ומה היית משאיר?

הייתי משנה את הזמן של המדינה ומתעורר במדינה אחת, שבה אין הבדל בין מזרחים ואשכנזים ובין יהודים וערבים, בין ישראלים ופלסטינים, בין עניים ועשירים, בין נשים וגברים, בין סטרייטים וקויריים, בין צמחוניים ואוכלי בשר, בין אוהבי בלר, לבין אוהבי אואזיס, בין מרכז ופריפריה, בין אוהבות שירה לבין אוהבי כדורגל.

הייתי משאיר כמו שהוא – אני מאוד אוהב את העובדה שעבד ושפחה ממשפחת התוכים הטרופיים שידועים בצבעם העז ועונים לשם "דרדלות" ברחו מהכלא והזדיינו בפראות ושינו לגמרי את הביולוגיה המקומית.

6. למה אתה מכור?

אני מכור לקיסמי שיניים, העשויים מעץ – או כל מקל פלסטיק, קצה עט שדומה להם וכיוצא בזה. התשוקות הגדולות, האהבות המחריבות, השינאות המכלות גלידות, המלחמות הצובעות בלבן את הראסטות שלנו, כמו הסדרי השלום בינינו לבין גזע החתולות, הטעם והריח של היסטוריית החניכיים שלנו – הכול מתחיל ברווחים הנושמים יותר או פחות בין כתמי הניקוטין שנקראים השיניים שלנו.

7. מה הדבר שאתה חייב לעשות לפני שתמות?

למות. רוצה למות פעם אחת לפני שאמות. בדיוק ההפך ממה שאמר פעם האדמו"ר מאיר אריאל זצ"ל: "פרייאר מי שלא רוצה לצאת פרייאר ולא יוצא…" (מתוך השיר "המתים העירומים").

8. מה הדבר שאתה אוהב באהבה?

שיש את מי להאשים בכל מה שלא ניתן להאשמה ברווקות שלךָ.

9. ספר/סרט אהוב?

"פרפר פרלין" (הוצאת ספרא, 2013) – הספר החדש של המשוררת לורין מילק, מתחיל סגנון אלים ואהוד עלי בכתיבה הנשית בעברית.

"אני אשה סוטה.
עינים נקרופיליה. פה סתום. נפש קבורה בחול.
מחכה שתפול בבורי"
(מתוך "מסכת סוטה", עמוד 28).

סרטי טלוויזיה "קריוקי", "לזרוס הקר" שכתב דניס פוטר ממש אהובים עלי. ב"קריוקי" הוא ממש חזה באֵימה את כניסת הריאליטי לחיינו. וב"לזרוס הקר" הוא חזה את השימוש הציני של התאגידים בזכרונות של האמנות.

10. איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

בעוד עשר שנים אני רואה את עצמי נוסע ברכבת לבגדד, דרך דמשק ומרוויח כרטיס נסיעה חינם מחברת הרכבות שמאפשר לי כרטיס המשך להודו, או לטיבט, או לסין, או למוסקבה. אבל אז מתברר לי שחלמתי ואני בעצם צריך לקום ולביים את העיבוד הקומי ל"בלשי הפרא" של רוברטו בולוניו בתיאטרון המקומי של שכם.

11. מה מעורר בך השראה?

כל פעם שאני פוגש בסלנג חדש, אני מקבל השראה. זה דבר נפלא בעיניי, שהשפה מתחדשת, באמצעות האנשים ומצביעה על טעמים חדשים לאותו דבש מלכות חיינו.

12. עם מי היית רוצה לשתות תה עם מעמול?

הייתי רוצה לשתות תה עם מעמול עם סאמר עיסאווי (אסיר פלשתיני ששבת רעב במשך שמונה חודשים).

בשבוע הבא ייראה אור ספרו הרביעי של המשורר מתי שמואלוף "האסון מתחיל בארוחת עסקים" ("נהר ספרים", 2013).

"הָאָסוֹן מַתְחִיל בַּאֲרוּחַת עֲסָקִים
וּמִתְכַּנֵּס בַּחֲזָרָה אֶל הַזָּרוּת
מַבִּיט בִּי, מִי אֲנִי, מַדּוּעַ אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה
וְחוֹשֵׁב עַל לִכְתֹּב אֶת זֶה וְאֶת זֶה
וְשׁוּב חוֹזֵר עַל הַמַּחְשָׁבוֹת עִם הַמִּלָּה שֶׁמַּקְשִׁיבָה בְּרַכּוּת
וְיוֹדֵעַ שֶׁלֹּא נִכְתֹּב וְנִכָּתֵב, אֶלָּא אִם כֵּן
מַחֲנוֹת פְּלִיטֵי אוֹתִיּוֹת יַחְזְרוּ לַשִּׁיר."

למידע על הספר החדש: http://www.nahar.co.il/51.html

 

*צילום תמונה ראשית: יעל ברנט


שתפו