לפני שבועיים פרסמנו כאן, ב"מעמול", חמישה שירים מתוך הקורס "לכתוב לילדים" של המחלקה לתרבות, יצירה והפקה. השירים עסקו בכעסים, חלומות על עולמות אחרים וגעגועים. הפעם בחרנו בחמישה שירים שלא יכולנו להתעלם מהם. השירים הנבחרים הם עוד ביטוי למה שלא תמיד קל להסביר המילים.
אני לא רוצה לקום / שיר מינץ
אֲנִי לֹא רוֹצָה לָקוּם
רַק לְהַמְשִׁיךְ לִישֹׁן, לָנוּם.
הַשְּׂמִיכָה חַמָּה, הַכָּרִית נוֹחָה
אִמָּא, תְּנִי לִי עוֹד דַּקָּה.
הָאוֹר מְסַנְוֵר,
הַבֹּקֶר בָּא הַיּוֹם מִדַּי מַהֵר,
אִם אֶעֱצֹם עֵינַיִם –
אַרְגִּישׁ שֶׁהַלַּיְלָה חוֹזֵר?
מִכָּל הָעוֹלָם פֹּה בַּחֹם אֶסְתַּתֵּר,
שֶׁבִּמְקוֹמִי יָקוּם יֶלֶד אַחֵר!
אוף / אילנה דדשיב
יֵשׁ לִי חָבֵר, קוֹרְאִים לוֹ אוּף
כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁבְּלִכְעֹס הוּא אַלּוּף,
הוּא קָטָן וְרוֹצֶה לִהְיוֹת גָּדוֹל,
אֲבָל לֹא תָּמִיד הוּא יָכוֹל.
הוּא מִסְתַּגֵּר בְּתוֹךְ עַצְמוֹ,
מַתְחִיל לִצְעֹק כְּשֶׁמַּכְעִיסִים אוֹתוֹ,
הוּא טוֹרֵק אֶת הַדֶּלֶת וְדוֹאֵג שֶׁיִּשְׁמְעוּ
וּמֵרֹב כַּעַס שׁוֹבֵר מַשֶּׁהוּ.
הוּא זוֹעֵם וְרוֹתֵחַ וּפִתְאֹם לֹא רוֹאֶה,
הַדְּמָעוֹת כְּבָר בְּעֵינָיו, הוּא שׁוּב בּוֹכֶה,
אֲנִי נוֹתֶנֶת לוֹ חִבּוּק חַם,
הוּא נִרְגָּע – וְנִרְדָּם.
הפינוק של אמא / ליטל לידיה נגר
אֵיךְ יוֹדְעִים שֶׁהַחֹרֶף בָּא?
כְּשֶׁאִמָּא חוֹזֶרֶת נִרְגֶּשֶׁת מֵהָעֲבוֹדָה
נִגֶּשֶׁת לַמִּטְבָּח מַהֵר,
מַנִּיחָה קֻפְסָה מֵעַל הַמְקָרֵר,
מָקוֹם רָחוֹק, מָקוֹם אַחֵר…
וּבְסוֹף כָּל יוֹם,
כְּשֶׁאַף אֶחָד לֹא שׁוֹמֵעַ,
הִיא מוֹצִיאָה מֵהַקֻּפְסָה אֶת הַקָּמֵעַ…
עַכְשָׁו מַתְחִילָה שְׁעַת הַפִּנּוּק שֶׁל אִמָּא:
הִיא מַכְנִיסָה אֶת הַיָּד, עָמֹק פְּנִימָה,
וּבְשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט, בְּלִי שֶׁמִּישֶׁהוּ יַרְגִּישׁ,
מִתְעַנֶּגֶת עַל כָּל בִּיס.
וְאָז, כְּשֶׁהַכֹּל נִגְמָר,
מְנַקָּה אֶת הָרְאָיוֹת –
מַעֲלִימָה אֶת הַשְּׁאֵרִיּוֹת,
אֶת הַנְּיָר מְקַוְצֶֶ'צֶ'ת לְכַדּוּר
וְלִפְנֵי שֶׁקָּמָה מְלַקֶּקֶת עוֹד פֵּרוּר…
ימים עצובים / חנין אלעמור
יָמִים עֲצוּבִים כָּל הַזְּמַן,
אֲהוּבִי הִתְרַחֵק, מִי יוֹדֵעַ לְאָן,
יוֹשֶׁבֶת מוּל הַיָּם,
לְבַד בָּעוֹלָם,
מִסְתַּכֶּלֶת עַל הָאֹפֶק הָרָחוֹק
מִתְגַּעֲגַעַת לְמִי שֶׁאִתּוֹ אָהַבְתִּי לִצְחֹק,
רַק הַדְּמָעוֹת מְמַלְּאוֹת עַכְשָׁו אֶת הָרִיק,
שׁוּם דָּבָר יוֹתֵר לֹא מַצְחִיק.
לבד / קרן דוידסקו
הַלְּבַד הוּא כּוֹאֵב,
הוּא לְבַד וּבוֹדֵד,
הוּא קָרִיר, לֹא נָעִים,
עָכוּר, בְּלִי צְבָעִים.
הַבְּיַחַד בָּטוּחַ,
כֵּיף בְּיַחַד לָנוּחַ,
הַבְּיַחַד חָמִים, צִבְעוֹנִי
בְּכָל יוֹם,
גָּשׁוּם אוֹ שִׁמְשִׁי,
הַבְּיַחַד נוֹתֵן לִי כֹּחַ
לְהַמְשִׁיךְ וְלִשְׂמֹחַ.
